בגיל 23 עלה גלעד פרי לגליל וייסד את קיבוץ אשבל מתוך מטרה להקים גרעין חינוכי שיטמיע את ערכי הקהילה, ההגשמה והציונות ליצירת חברה טובה יותר. הם הקימו פנימייה לנוער מנותק, מרכז לקיום משותף יהודי ערבי, ועוד אינספור יוזמות. בהמשך גם לקח חלק בהקמת בית הספר "אדם חברה וטבע" שנחשב לאחד מבתי הספר הכי מיוחדים בארץ והיום הוא אחראי על פיתוח המשאבים של "דרור ישראל" בחו"ל. מה שלא יודעים עליו הוא שבעברו כיכב בלהקת רוק וכאוהד כדורסל מושבע אף הגיע ל-N.B.A
ציונות, הגשמה, קהילה, אלה מילים שזרות היום לרוב הצעירים במדינה. אולם יש מקום בגליל ששם מתקיימים כל אלו. צעירים שהמבוגר ביניהם בן 42, יחידים ומשפחות, הקימו קיבוץ בגליל התיכון, בתחום המועצה האזורית משגב, ומקיימים שם את קיבוץ המחנכים הראשון. חברי אשבל מייחסים חשיבות עצומה לתרומה לחברה בישראל והם עוסקים בהפעלת מגוון פרויקטים חינוכיים בקרב בני נוער באזור ואת הפנימייה "חברת הנוער אשבל" בקיבוץ עצמו.
"לאורך ההיסטוריה בעם היהודי תמיד היו אנשים צעירים שידעו לפרש את המציאות ולייצר מציאות חדשה וטובה יותר. כך הוקמה מדינת ישראל וכך נהגתה הציונות. גם היום אני מאמין באנשים צעירים וביכולת שלהם ליצור עולם טוב יותר". כך אמר לנו השבוע גלעד פרי, 42, ממייסדי קיבוץ אשבל ומי שנושא את דגל החינוך החברתי. הוא דמות מופת לצעירים שעדיין רואים בהגשמה הציונית, בערבי שירה בציבור, בפעילות תנועות הנוער, בחינוך בבתי ספר, ייעוד ומאמינים באדם.
פרי הוא בנם של טובה וישראל. טובה מוכרת בעיר היות והייתה במשך שנים רבות מנהלת מחלקת ביקור סדיר בעירייה. לגלעד עוד שני אחים, מיכל שגרה בנשר ועובדת באינטל בחיפה. האח, אסף, חבר ב"דרור ישראל" שהצטרף לאחרונה לקיבוץ. הוא רכז ומחנך בתנועת הנוער העובד והלומד.
על המשפחה שהקימו בקיבוץ הצעיר מספר פרי: "יחד עם מרים, זוגתי, עורכת בעיתון דבר ראשון ומדריכת נוער במסעות לפולין, אנחנו מגדלים שני ילדים, עומר בת שבע וחצי שלומדת בכיתה ב' בבית ספר גליל באשבל, ויותם בן ארבע שלומד בגן דרור בכרמיאל".
לפרי סיפור חיים מעניין. הוא למד בבית הספר היסודי אשכול ומעיד על עצמו שהיה תלמיד טוב. את לימודי התיכון החל בחטיבת הביניים מגדים, ולאחר מכן עבר ללמוד בתיכון משגב.
כבר כתלמיד בלט בשל אופיו הרב גוני, בזמן לימודיו הקים להקת רוק יחד עם בני בשן, איתמר רוטשילד וגיא כהן, כולם שמות מוכרים בנוף הכרמיאלי. "קראנו לעצמנו "תופעת לואי". זאת הייתה חוויה ייחודית של עיצוב תרבות ויצירה של נוער. היו לנו די הרבה מעריצים בכרמיאל ובסביבה. זכורות לי הופעות מרגשות כחימום לאביב גפן והתעויט ובמועדון רוקסן האגדי בתל אביב. אני חושב שמשך אותנו מאוד להראות שגם בפריפריה אפשר לעשות רוק טוב, מתוחכם".
כבר מגיל צעיר ראה פרי את החברה הישראלית מזווית שונה מזו של רוב בני גילו. "בכיתה י"ב הצטרפתי לגרעין של הנוער העובד והלומד. באתי עם חברים לסמינר ונדהמתי לראות חבורה של אנשים צעירים, מוכשרים, עושים הרבה כיף, אבל גם דנים בסוגיות ערכיות ורוצים לשנות את העולם. הכי מרשים היה שהחבורה הזאת לא רק קשקשה אלא שאלה ברצינות "מה אנחנו הולכים לעשות בכדי לשנות, לשפר את המצב?". זה החינוך שקיבלנו בתנועה. לא רק לדבר. להגשים.
בסוף י"ב, יחד עם גרעין נוגים, דחינו את השירות הצבאי ויצאנו לשנת שירות מיוחדת של התנועה. חיינו בפנימיית הכפר הירוק והתנסינו בחיי שיתוף. אני הייתי קומונר בקן הרצליה. בשנה זו, 1995, נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. אני זוכר היטב את היום הזה ששינה את חיי. הייתי בכיכר עם החניכים שלי כשזה קרה. אני מאמין שבהרבה מידות רצח רבין השפיע על הבחירות שלי ושל חבריי באופן עמוק ביותר. אחרי שנת השירות התגייסתי לנח"ל. מסלול הנח"ל מאפשר לגרעיני תנועות הנוער לשמור על קשר ועל המסגרת הקבוצתית במהלך השירות".
רצח רבין שינה את חיי
עם סיום השירות הסדיר, היה ברור כי פרי וחבריו לא ילכו בדרכם של רוב הצעירים המשתחררים, עבודה מועדפת וטיול אינסופי בעולם. הם בחרו במה שהיה הכי טבעי עבורם. "לחברים שלי ולי היה חלום להקים מקום, קהילה, שתאפשר לנו להמשיך את עשייתנו גם בחיים הבוגרים. רצינו ליצור סוג חדש של קיבוץ, קיבוץ ששואף לתרום ולפתח את החברה הישראלית ברוח הציונות באמצעות החינוך. וכך, קבוצה של כחמישה גרעינים מהנוער העובד והלומד עלתה להיאחזות אשבל שהייתה באותם ימים היאחזות נח"ל, סמוך ליובלים ולסכנין, ובגיל 23 הקמנו את קיבוץ המחנכים – אשבל.
"בשנים הראשונות הקמנו פנימייה לנוער מנותק, בעיקר מהעדה האתיופית, הקמנו מרכז לקיום משותף יהודי ערבי, פעלנו ביישובי משגב, בבתי הספר בכרמיאל ובתנועת הנוער העובד והלומד. זכיתי להיות שותף לכל היוזמות המדהימות הללו. הייתי מדריך מוסיקה בפנימייה, הקמתי את "הקן המוסיקלי" של הנוער העובד והלומד בכרמיאל והייתי ממקימי המרכז לקיום משותף אשבל, בין השאר הדרכתי נוער ערבי בסכנין ובשעב".
"לאורך השנים ריכזתי את חברת רבידים המפעילה את "המעורר" – חברה שמציעה תהליכי חינוך ערכי לבתי ספר וארגונים ברחבי הארץ כמו למשל מסעות לפולין, סמינרים בנושא ציונות, צדק חברתי וקיום משותף, סדרות חינוך לחיילי צה"ל ומג"ב ועוד".
פרי היה אחד מאותם חברי הקיבוץ שסייעו בהקמת בית הספר "אדם חברה וטבע" בכרמיאל שהוא אחד מבתי הספר הכי מיוחדים בארץ.
"אדם חברה וטבע" הוא בית ספר תיכון יצירתי דיאלוגי, לשכבות ט' – י"ב. התהליך החינוכי מקיף את התחום הלימודי, החברתי והרגשי של חניכיו. במרכז התהליך עומד החניך כאדם שלם המביע את צרכיו, את רצונותיו ואת כישוריו. המחנכים בבית הספר רואים בעשייה החינוכית שליחות ודרך חיים. מרביתם חברי תנועת "דרור ישראל", החיים בקיבוצי מחנכים בגליל. הצוות החינוכי חדור מוטיבציה ואידיאולוגיה ליצירת חברה טובה יותר וצודקת יותר.
בבית הספר לומדים כ- 120 חניכים, בשבע כיתות. בכל כיתה עד 20 חניכים. בית הספר פיתח פדגוגיה ייחודית המבוססת על בניית הכיתה כקבוצה, קשר אישי בין מחנך לחניך, למידה מבוססת פרויקטים וחיבור בין למידה לחיי היום יום. הלמידה יצירתית ומגוונת, חלקה מתבצעת בקבוצות קטנות. בבית הספר מתקיימת פעילות חברתית ענפה הכוללת טיולים, סדנאות, סמינרים והתנדבות בקהילה. הקשר בין המחנך לחניך נמצא במרכז התהליך החינוכי ומכיל יחס אישי, שיחות רציפות והכרות מעמיקה. בבית הספר פועלות היום מגמות ייחודיות כמו מגמת הרכיבה על סוסים ומגמת הכלבנות. "מעבר למקצוע הנרכש ומעבר לתעודת הבגרות, לומדים כאן בעיקר על חמלה, נתינה, ערבות הדדית ולקיחת אחריות. חינוך לגמרי אחר".
החניכים בבית הספר מסיימים את כיתה י"ב עם תעודת בגרות עיונית, בגרות טכנולוגית, או תעודת מקצוע על פי בחירתם. בית הספר פועל תחת פיקוח משרד החינוך, והינו חלק מרשת דרור בתי חינוך.
העשייה היא שליחות
לאורך השנים חניכים רבים הצטרפו למסלול ההגשמה הייחודי של הנוער העובד והלומד, הקימו תוכניות חינוכיות מגוונות וקיבוצי מחנכים נוספים בעיקר בתוך הערים. הדבר הזה הפך להיות תנועת הגשמה חדשה. תנועת "דרור ישראל". בדרור ישראל כיום 1,500 חברים החיים בקבוצות וקיבוצי מחנכים בכל רחבי הארץ ופועלים במעל 150 ישובים ומחנכים מעל 100 אלף ילדים בני נוער ומבוגרים מכל קבוצות האוכלוסייה "אנחנו שמים דגש על אוכלוסיות מוחלשות ושואפים לחברה שיווניות, טובה וסולידרית בהתבסס על ערכי הציונות של הרצל וערכי היהדות כמו "ואהבת לרעך כמוך" ו"תיקון עולם" שבה כולם נהנים מחיי רווחה וכולם שותפים באחריות על פיתוחה". מסביר לנו פרי.
איך אתה תופס את עצמך בים האידיאולוגיה, ההגשמה והעשייה החברתית הזאת?
"אני קודם כל רואה את עצמי כמחנך. כמי שאוהב בני אדם ואוהב את ישראל ואת החברה הישראלית. לשמחתי, במסגרת חיי השיתוף באשבל מתאפשר לי להתנסות באופנים שונים של חינוך ושל עשייה. כיום אני אחראי על פיתוח המשאבים של דרור ישראל בחו"ל. המשמעות היא יצירת שותפויות עם קהילות יהודיות, פדרציות וקרנות, בעיקר בצפון אמריקה ובבריטניה. אני טס הרבה לחו"ל, מספר על החזון שלנו למדינת ישראל, על העשייה החינוכית והחניכים הרבים שמושפעים מהעשייה שלנו. אני עד לצימאון גדול ורצון להיות גאים במדינת ישראל. הפרויקטים שאני מספר עליהם מעוררים התרגשות. עיניים נוצצות. אלפי אנשים מכל רחבי העולם מבקרים בפרויקטים ובקיבוצים של דרור ישראל מדי שנה.
"רק עכשיו חזרתי מלונדון שם הצגתי את הספר שהוצאנו "ירוס הולכת לירוסלם" – ספר ילדים על העלייה מאתיופיה, שיצא בהוצאת ״דרור לנפש״, ההוצאה של דרור ישראל. הספר מיועד לילדים ונחשב לספרות טובה". כך שפרי החליט להפיק לו גם מהדורה בשפה האנגלית. כבר לפני שנה עשה פרויקט מימון המונים למימון ותרגום המהדורה האנגלית.
לצד כל עיסוקיו המגוונים, משמר פרי את העיסוק במוסיקה. עבורו מוסיקה היא הרבה יותר מאוסף צלילים נעימים. "אני מאמין גדול בכך שמוסיקה היא אמצעי מדהים ליצירת קשר בין בני אדם. היו לי חניכים בפנימייה לדוגמא, שבאמצעות המוסיקה שיצרו הצליחו למצוא דרך לעולם. הם הצליחו להראות את עצמם לעולם כבני אדם יפים, חיוביים. אני זוכר לדוגמא שיצאתי עם חבורה של חניכים ממוצא אתיופי להופיע באיזה שהוא מקום עם שירי היפ הופ שהם כתבו. בסוף ההופעה שלהם הגיעה המשוררת אגי משעול לתת שם הרצאה. ראיתי מרחוק איך אגי משעול נותנת לאחד מהם ספרון שירה שלה והוא נותן לה דיסק שלהם בחזרה וזה צמרר אותי. הבנתי שגם אגי משעול וגם חניך ממוצא אתיופי בן 17 שניהם יכולים להיות יוצרים ענקיים שמבטאים רגשות בכנות וביופי. זו הגדולה של המוסיקה ושל יצירה בכלל.
"בנוסף לכך אני יוזם פרויקטים מוסיקליים. לאחרונה הקמנו את "פרויקט השיירה", הרכב שמנסה להביא את השירה בציבור חזרה לעולם התרבותי שלנו. אנחנו בעיקר מופיעים במועדון ההופעות שהקים קיבוץ המחנכים עכו – הג'אם". בצנעה הוא מספר שהוא מלחין וכותב בעצמו ו"מאז שיש לי ילדים גם כותב שירי ילדים. אחד משירי הילדים שכתבתי זכה להצלחה עצומה ביוטיוב ויש לו מעל ל-1.3 מיליון צפיות".
תספר לי משהו שלא יודעים עליך.
"מגיל 12 אני אוהד של קבוצת הכדורסל יוטה ג'אז מה-NBA. זו אהדה שרופה שאנשים לא מאמינים עלי שאני דבק בה בצורה כזו. לדוגמא, בגלל שהמשחקים בלילה אני צופה בכל המשחקים אבל ביום שאחרי, ביום כזה אסור לדבר איתי. כל החברים שלי יודעים לא לדבר איתי על התוצאות שחס וחלילה לא ייודע לי. הסיפור המעניין הוא שלפני שנתיים באחת מנסיעותיי לארה"ב פגשתי במקרה את מנהל הקבוצה. סיפרתי לו על עצמי ועל הפנימייה והוא שלח כתרומה ארגז מלא בגדים של הקבוצה לחניכים. בהמשך התיידדנו ואף הוזמנתי להיות אורח כבוד של הקבוצה בסולט לייק סיטי ביוטה. שילמו לי על המלון וההוצאות וכמובן שפגשתי את כל השחקנים והמאמן ואפילו שיחקתי קצת כדורסל עם אחד מאגדות ה-NBA. מנהל הקבוצה ואני ממשיכים את החברות, מדברים לעתים תכופות".
בכמה מילים, מה המסר שלך?
"אני מאמין ביכולת של הצעירים ליצור עולם טוב יותר. חינוך, בריאות, דיור, רווחה ובטחון, אלו תחומים שהמדינה חייבת לדאוג בהם לכל אזרחיה. אין סיבה שמדינת ישראל לא תהיה מובילה בעולם בשירותים האלו. זו הגשמה אמיתית של הציונות. "דרור ישראל" תמיד שמחה לכל סיוע ושותפות כדי להביא את כל חלקי החברה הישראלית ביחד ולייצר חברה טובה יותר וחינוך טוב יותר".
מה השאיפה שלך עכשיו?
"אחרי שהקמנו את גן דרור ואת תיכון "אדם חברה וטבע בכרמיאל" הייתי ממש שמח לראות רצף חינוכי מהגן ועד התיכון בכרמיאל. קיבוץ אשבל כיום מלא עד אפס מקום במחנכים וחניכים. יש רשימה ארוכה של חברים שמעוניינים להצטרף ואנחנו מתכננים גדילה משמעותית והכפלת מספר החברים. הייתי רוצה לראות עוד ועוד מסגרות חינוכיות ששמות את האדם במרכז. בתי הספר של דרור בתי חינוך מביאים גישה חדשה לחינוך. אם בתי הספר נראים אותו דבר כבר מאה שנה אבל העולם השתנה כל כך, סימן שצריך לשנות את בתי הספר. באשבל כבר פועל חניון לילה ברוח תנועת הנוער ואנחנו מתעתדים להפעיל אותו לטובת טיולי בתי ספר מכל הארץ כבר בשנה הקרובה".
לסיום, מה מניע את האנרגיות המטורפות שלך?
"בפשטות התשובה לשאלה היא הרצון לעשות עולם טוב יותר לכולם. לשמחתי יש לי שותפים מדהימים שביחד ובאהבה עומלים על הגשמת החלום שנחלם לאורך דורות מהרצל ועד ימינו, ליצירת חברת מופת. חברה של שוויון וסולידריות ושל אחריות משותפת. חברה ששמה את שוויון ערך האדם במרכז ועומדת על זכותו של כל אחד לאושר. יש ציטוט של א.ד גורדון שאני מאוד אוהב ושהוא יכול להסביר את זה יפה – "לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור".
