"העשייה והשינוי שאני מביאה למקום שאני נמצאת בו, לאתר יציאה בדרך שנראית ללא מוצא, לתמוך ולעזור למי שזקוק לכך, לשפר תהליכים לפי ההיגיון והכי חשוב – לפי הערכים. אם את מבקשת להגדיר במילה אחת את "הדרייב" שלי – המילה היא אהבה".
ככה בפשטות, מגדירה מ"מ ראש העירייה הטרייה, טניה מזרסקי, את אהבתה לזולת, אהבה שהביאה אותה עד הלום.
הדרך שעשתה לא הייתה סוגה בשושנים, אבל רצופת אתגרים. דרך שהובילה ילדה שחוותה אנטישמיות ברוסיה של סוף שנות ה-70 ועד למקום אליו הגיעה בליל ה-31 באוקטובר 2018.
טניה מזרסקי נולדה בעיר בריאנסק בשנת 1976, כיום היא אימא לתמיר בן ה- 12. "נולדתי במשפחה יהודית חילונית. אימא מורה למוזיקה, אתיקה ואסתטיקה. אבא מהנדס, עבד כסמנכ"ל במפעל ייצור גדול. במשפחה לא ציינו את החגים היהודים, אך בשבוע של פסח תמיד הייתה מצה בבית. אני זוכרת שהייתה אישה לא יהודייה שההורים שלי נתנו לה מזוודה וכסף, היא הלכה למקום מיוחד ליד בית הכנסת, מקום שאפו בו מצות, וחזרה אלינו כעבור יום-יומיים עם המזוודה מלאה במצות. כמובן שהשירות היה בתשלום. תמיד חיכיתי לפסח. זה היה משהו מסתורי ומיוחד. שמרנו את המזוודה עם המצות מתחת למיטה בחדר השינה של ההורים. זו הייתה חוויה. בין כל קרובי המשפחה, דודים, בני דודים וילדיהם, זכיתי לכינוי "יידישע הרץ", הלב היהודי, כי כל מגע עם הדת פשוט הקסים אותי".
בגיל 12, אחרי שעברה אירוע חברתי קשה על רקע לאומני, נשבעה שהילדים שלה לא יתביישו בלאום שלהם. "חשתי תחושה של זרות, שאיני שייכת לחברה הרוסית. הייתי תלמידה מצטיינת, פעילה במועצת התלמידים, יו"ר ועד הכיתה, אחראית על יומן הכיתה, אהודה ומכובדת, אבל ביום שגילו שאני היהודייה היחידה בכיתה הכל קרס".
הבית שלי בישראל
בשנת הלימודים האחרונה בבית ספר, כאשר למדה במקביל במכינה של האוניברסיטה הפדגוגית, נחשפה מזרסקי לפעילות של מרכז תרבות יהודי בעיר. "התחילו להגיע שליחים מישראל והציעו לי להגיש בקשה לתוכנית של הסוכנות היהודית לבוא לישראל. נסעתי למוסקבה למבחני מיון והתקבלתי.
בגיל 17 הגעתי ארצה יחד עם קבוצת הנוער, ללא הורים, במסגרת "עליה 16". לא היה איתי אף אחד שאני מכירה, ולא היה לי שום מושג מה עומד לקרות לי. בהמשך הייתי צריכה לבחור: או שאני חוזרת הביתה, או מגישה את הבקשה לאזרחות. אז כתבתי במכתב להורים שלי: 'אני מרגישה שהבית שלי בישראל'. הרגשתי כאילו 17 שנה הייתי באיזה מעבר ועכשיו נכנסתי הביתה".
היא התגוררה בפנימיית "אורים" בקרית טבעון, למדה באולפן ובמכינה של אוניברסיטת חיפה, משם עברה למרכז הקליטה בקרית ים ועבדה בעבודות מזדמנות, בעיקר במשק בית. "לא היה קל, ממש לא. עבדתי, והיה לי כסף לאכול. אם לא עבדתי מסיבה כלשהי, לא היה כסף לאכול. לא היו לי קרובי משפחה וכל החברים היו בדיוק במצבי".
כשהוריה עלו ארצה, היא כבר הייתה סוג של וותיקה ולקחה את האחריות על קליטתם בארץ. "ניסיתי לשכנע את ההורים שלי לא להקשיב לכל מיני תלונות באולפן לעולים, אלא לראות את החיים בצורה חיובית. מהר מאוד מצאו הוריי תעסוקה, אימא סיימה קורס למורים עולים ולמדה עברית. לאבא היה קשה יותר, אך כל עוד הבריאות אפשרה לו, הוא עבד קשה, בלי להסתכל אחורה על הסטטוס הבכיר שהיה לו ברוסיה".
מודה אני
בשנת 2000 נפגעה טניה בתאונת דרכים קשה. "נדרסתי במעבר חצייה בדרך לעבודה. זה היה במרכז חורב, בחיפה. הייתי כמה חודשים בגבס, על קביים, מוגבלת, כואבת, אבל לא מיואשת. כל יום התפללתי לבורא עולם: "אתה בראת אותי בריאה" אמרתי לו במחשבותיי, "אז איני מקבלת את המצב הזה. היה לי פיזיותרפיסט טוב, פיני שרון ( הפזיותרפיסט של מכבי חיפה – ער"ב). התאמצתי, עשיתי תרגילים, התאמנתי 20 שעות ביום. אחרי שנה, למרות הפרוגנוזה של הרופאים, חזרתי לתפקוד כמעט מלא. הדבר הכי טוב שיצא לי מהתאונה הוא שבאחד האימונים בבריכה הכירו לי את בעלי".
היא סיימה את הלימודים בתולדות האמנות ופילוסופיה. "סיימתי עם הציון הסופי 91. לא היה קל, במיוחד עם השפה, עברית לא הייתה שפת האם שלי ולא למדתי כאן בבית הספר. במקביל לאוניברסיטה הצלחתי לסיים קורס בהנהלת חשבונות, כדי שיהיה לי מקצוע פרקטי ביד".
עם בעלה הטרי, התגלגלו בני הזוג לכרמיאל. "התחלתי ללמד עברית מדוברת במועדון "אשכולות". זה היה מעין "כרטיס כניסה לקהילה הכרמיאלית": גם תלמידים-עולים וגם מורים-מתנדבים. היה קשה אז למצוא עבודה בעיר. עבדתי בקריות ובחיפה, גם כמנהלת החשבונות וגם כמנחת קבוצות ורכזת תכניות בחינוך הבלתי פורמלי. חיפשתי משהו בכרמיאל שיתאים לי והגעתי לסוכנות היהודית. ניסיתי להיכנס, להביא קורות חיים, אבל המאבטח לא נתן לי להיכנס. באופן מקרי, באותם הימים נפתח תקן החדש, לרכז תכניות צעירים במרכז הקליטה. הפרופיל שלי התאים לדרישות התפקיד – והתקבלתי".
כעבור שנה כבר ריכזה את תוכנית "בבית ביחד" של הסוכנות היהודית. "עשיתי חיבורים בין עולים חדשים לתושבים ותיקים באזור הקריות וכרמיאל. לרוע המזל, אחרי תקופה, הסוכנות צמצמה את מצבת כוח האדם, הבחירות המקומיות התקרבו ואני מצאתי עצמי בלי עבודה".
זרעים של פוליטיקה
את הקריירה הפוליטית התחילה כשרינה גרינברג הזמינה אותה להצטרף לרשימתה כאשר התמודדה לראשות העיר. מזרסקי מצאה את עצמה מנהלת את ענייני האדמיניסטרציה במטה שלה. באותה תקופה חלתה ואושפזה בבית החולים "זיו": "מספר חודשים לא תפקדתי. מצאתי את עצמי במיטה, בוכה ופונה לאלוהים. האבחנה לא השאירה הרבה ברירה. הסתכלתי על התמונות של הילד שלי שהיה אז בן שנתיים. חשבתי לעצמי שתמיר לא יכיר ולא יזכור אותי, אז החלטתי לעשות משהו".
אחרי חמישה חודשים של בדיקות וטיפולים, סדנאות של חשיבה חיובית, מזרסקי יצאה לדרך חדשה. "התגרשתי. באותה תקופה נחשפתי למחקרו של אמנון סופר על הדמוגרפיה בגליל. אז הנוכחות של היהודים הייתה כ- 23 אחוז. לא יכולתי להישאר אדישה. הקמתי את "המרכז לתמיכה בילודה יהודית". החזון נתן לי כוחות. נפגשתי עם המון בעלי תפקידים, חברי כנסת, אנשי מדיה וציבור, עם תורמים פוטנציאליים. ניסיתי לשנות את המצב הדמוגרפי בגליל. אהבתי את מה שעשיתי, אך רציתי יותר".
קופת חולים לאומית?
"בשנת 2012, אחרי תקופת ניסיון של חצי שנה ב"לאומית שירותי בריאות" עברתי את שלב המכרז והתחלתי לעבוד כמנהלת סניף קופת חולים לאומית בכרמיאל. אני מרגישה שהצלחתי להכניס רוח חדשה ללאומית, מקופה של חולים הפכתי למרכזי שירותי בריאות עם פעילות לקידום בריאות בקהילה, התעמלות פילאטיס, סדנאות ועוד. האתגר היה בניהול עצמו. בשש וחצי שנים קיבלתי יותר מפעם תעודות הוקרה מההנהלה".
במהלך העבודה נחשפה מזרסקי לבעיית הקשישים הבודדים בעיר. "תמיד השתדלתי לעזור, אפילו הבאתי תרופות עד לבתיהם של הלקוחות המוגבלים בניידות. פתחתי קבוצה בפייסבוק. כך נולדה קבוצת המתנדבים למען ניצולי שואה וקשישים בודדים בכרמיאל. בסוף 2016 "ידיעות אחרונות" ציינו את שמי בין 50 הפעילים החברתיים של השנה".
"תמיד שמחתי לעזור, להרגיש שאני תורמת לשינוי, שיש תועלת. בשבילי הפעילות למען הציבור מוסיפה טעם לחיים וסיפוק בלתי רגיל. אני מאושרת מזה שכבר עשר שנים, כל ליל סדר, אני חוגגת יחד עם העולים החדשים. יחד עם משפחתי אנו מגיעים למרכז הקליטה בכרמיאל, אני מנחה את הסדר, מסבירה על המנהגים והמסורת היהודית, אנו קוראים ביחד בהגדה ושרים בעברית".
איך הגעת ל"יש עתיד"?
"יום אחד קיבלתי שיחה מח"כ יואל רזבוזוב מ"יש עתיד". היה לי מוזר: מה לי ולרזבוזוב? הרי שנים תמכתי ברינה ו"ישראל ביתנו". רינה המליצה להיפגש אתו. זאת הייתה אחת הפגישות המכריעות ביותר בחיי. הוקסמתי מהאכפתיות שלו, הפתיחות, היכולת לדבר בגובה העיניים ובאמת לשרת את הציבור. פתאום הרגשתי שאנחנו כל כך דומים".
בבחירות המקומיות 2013 היא לא לקחה חלק פעיל. "הייתי די חדשה בלאומית, עזרתי לרינה מאחורי הקלעים, בעיקר בתרגומים מעברית לרוסית".
בהמשך, החלה בפגישות עם תושבים כדי להרגיש את הקשר לציבור, במקביל נרשמה לקורס במדרשה לפוליטיקה של עמותת "כ"ן – כוח נשים" ואף נפגשה אישית עם יאיר לפיד.
"בתמיכתו של ח"כ רזבוזוב קיבלתי את ההחלטה לחבור למשה קונינסקי. אנחנו עובדים ביחד בדיוק שנה ומאחלת לנו עוד שנים רבות של עשייה משותפת למען תושבי כרמיאל. אני בטוחה שהשילוב בינינו הוא הכי מוצלח. כשקיבלתי את הצעתו להצטרף ולהיות מספר שתיים ברשימתו, אמרתי שאני באה לא בשביל הפוסטר לדוברי הרוסית, אני באה לעבוד. עד עכשיו קונינסקי מזכיר לי את המשפט הזה, כאשר אנחנו עובדים משעה שבע בבוקר עד שעה 21:00 בלילה".
מה זה אומר להיות ממלאת מקום ראש העירייה?
"לקחתי אחריות על תיק החינוך, קליטת תושבים חדשים ופיתוח דמוגרפי, תיירות, נוער וקהילה. הגישה שלנו לאחד את התחומים של החינוך הפורמלי והבלתי-פורמלי. אנחנו חייבים לדאוג לילדים שלנו לא רק בשעות הבוקר, כאשר הם לומדים בבתי הספר, אלא גם בשעות אחר הצהריים. אנו משקיעים בפעילות העשרה מגוונת, תעסוקה ותוכניות תמיכה חברתיות".
מה הספקת לעשות עד כה בהתקרב 100 ימי החסד לסופם?
"אני נהנית משיתופים בין גורמים שונים. למשל, סיפחתי את מועדון הנוער-עולים לאגף הנוער, זה יתרום לאינטגרציה מהירה יותר של הילדים בקהילה העירונית. אנו מקיימים שולחן עגול בנושא ילדים ונוער בסיכון. מתנ"ס, בתי ספר והעירייה – כולנו תחת מטרייה אחת ומדברים באותה השפה, כך נוכל להגיע ולתת מענה לימודי וחברתי לכל הילדים בעיר, אנו משלימים את הטיפול ההוליסטי באמצעות התאמה ושיתופי הפעולה גם בבחירת הפעילויות וגם בהנגשה לכלל האוכלוסיות בכל השכונות בעיר. על החינוך אשמח לספר בראיון נפרד, כי זה עולם ומלואו, ויש הרבה דברים חשובים לדבר עליהם".
קליטת תושבים חדשים ופיתוח דמוגרפי הוא נושא חשוב לתדמיתה של העיר בעיניה של מזרסקי:. "אני בונה תוכניות עבודה גם בתחום קליטת העולים החדשים, וגם בקליטת הצעירים והמשפחות שעוברות לכרמיאל מיישובים אחרים בארץ. יחד עם מרכז הצעירים והון אנושי ומנהלת הצעירים נהפוך את כרמיאל לעיר יותר אטרקטיבית: הקמת HUB, הבאת אמנים שווים, אירועי פנאי, דאגה למקומות תעסוקה חדשים והטבות למקימי העסק החדשים".
"איך את מצליחה לנהל גם משפחה?
"התפקיד לא 'נפל עלי פתאום'. נבחרתי בזכות העבודה שלי והיחס לאנשים. אבל אני משלמת מחיר כבד מאוד. לצד כל העיסוקים הציבוריים שלי אני צריכה להצליח לנהל את הזמן כך שאספיק להיות גם אימא אוהבת, מפנקת ומחנכת, וגם הבת שדואגת להורים מבוגרים נכים. בשנים האלה לא נשאר לי זמן וכוחות לזוגיות. אולם אני מאמינה שהכל בא בזמן הנכון ובמקום הנכון".
שמונה קטנות עם טניה מזרסקי
איפה את קונה את הבגדים שלך? בחנויות קטנות בכרמיאל.
ספורט? פילאטיס.
טיול אחרון בחו"ל? תקופה ארוכה לא טיילתי, עד שהבן שלי גדל. לאחר מכן, הספקתי לבקר בלפלנד ורומניה. השנה אנחנו מתכננים טיול משפחתי לצפון איטליה.
מה את אוהבת בכרמיאל? אני אוהבת את האווירה הקהילתית והמשפחתית, אין אותה בעיר גדולה ואין אותה בכל עיר.
מה לא תאכלי אף פעם? כל מיני זחלים וג'וקים.
ליד מי היית רוצה לשבת בטיסה? ליד אישה מבית חב"ד.
דמות להשראה: יוסף, בנו של יעקב אבינו.
משהו שלא יודעים עליך: הייתה תקופה ששרתי במקהלה וניגנתי בפסנתר.
