לקח לי מספר ימים כדי לעכל את החיבור בין ראש ממשלת ישראל ביבי נתניהו לשר החוץ איווט ליברמן או בקיצור שהמצאתי ה- "ביבלי". משהו באינטונציה של הכותרת: "הליכוד ביתנו" נשמע כמו פופוליזם זול שמתאים לצהובון בריטי שיפרסם את השערורייה הבאה: 'ג'סטין ביבר יתחתן עם ריאנה', או שברנדון וברנדה מבוורלי הילס יתחתנו במציאות.
חיבור ה-"ביבלי" כבר ממותג וממוסחר. אפשר להכין שלטי חוצות, להוציא ספרים, עטיפות למחברות, ילקוטים לבית הספר ואפילו תחפושת לפורים. "הלו קיטי- אאוט, הלו ביבלי- אין".
"ביבלי" מדברים על "איחוד וחוזק”, אך מה קרה לדמוקרטיה ולפלורליזם, לריבוי הדעות, למגוון המפלגות? בבת אחת בשביל קצת אהדה התחושה היא שתורתם של מנחם בגין וזאב ז'בוטינסקי נעלמה.
חיפשתי את הסיבות הטובות להבין למה החיבור הזה חשוב, ולא מצאתי. גם לא את האסטרטגיה של ארתור פינקלשטיין- הכל יכול. האם יכול להיות שהמאסטר הגדול טעה פה בגדול? כן, פינקלשטיין זה שהביא את הניצחון הגדול ב-1996 ומאז היחצ"נים והיועצים הפוליטיים ישנים עם ספרו מתחת לכר.
לא נתקלתי בשום גאוניות, שום מהלך מבריק, שום כלום. רק זלזול באינטליגנציה של תומכי ליברמן ושל כל שבט הליכוד שהולך שבי אחר הביבי.
לא רק שלא שאלתם את דעת הקהל, גם קבלתם מנה כפולה של אנטי פופולריות עולמית בדמות "הביבלי", כמו דאבל בורגר במקדונלד'ס ואפילו לא הגדלתם ב-1.90 שקלים.
מעניין מה המלט היה אומר על זה: "…? To be ? Or not to Bibli". אני עייפתי מכל ה-בתים האלה.
הכותבת: רותם כבסה עיתונאית, כתבת ברשת המקומונים "עומר תקשורת”.
