"במושגים שלי ניצחתי"

הוא אובחן עם הפרעות קשב וריכוז, נפלט ממסגרות חינוכיות, סיגל לעצמו התנהגות אלימה ובסוף ויתר על בית הספר, אלא שאז התחבר למיזם מקומי ובהדרכה נכונה פרח, התבגר וכיום הוא כבר בדרך לתואר שני. תכירו את דוד כהן מנהל מרכז הצעירים של המועצה האזורית מעלה יוסף

הרב שלמה קרליבך אמר בשעתו שכל מה שילד צריך הוא מבוגר אחד שיאמין בו. בשביל דוד כהן מקיבוץ מצובה, שמנהל כיום את מרכז הצעירים במועצה האזורית מעלה יוסף, המשפט הזה היה בבחינת נבואה שהגשימה את עצמה.

הוא היה ילד עם הפרעות קשב וריכוז שלא אובחנו. היעדר האבחון הביא לכך שסירב ללמוד, נפלט ממסגרות חינוכיות וסיגל לעצמו התנהגות אגרסיבית ואלימה כלפי חבריו בבית הספר. כבר בכיתה א' הוא נשאר כיתה, מהתיכון האזורי הרחיקו אותו בסוף כיתה ח', ובמשך חצי שנה פשוט לא הלך לבית הספר.

באותה תקופה נחשף למיזם שפעל ביישוב שבו התגורר ונקרא: "קפה נייד על הגבול",  מדובר בפרויקט ייחודי שהוקם בנובמבר 2002 ביוזמת מחלקת הרווחה במועצה האזורית מעלה יוסף, בשיתוף משרד העבודה והרווחה, המוסד לביטוח לאומי, ה"קרן לידידות" ובשיתוף עמותת "כוכב הצפון". במסגרת הפרויקט, היה מגיע אל היישוב מדריך שנפגש בני נוער בגילאי 16 – 22 אשר היו נתונים במצבי משבר אישיים, משפחתיים או חברתיים, ובכלל זה, נשירה ממסגרות פורמליות. ניידת הקפה שפועלת למעשה גם כיום, היוותה כלי משמעותי באיתור ויצירת קשר עם בני נוער בסיכון והעניקה להם הזדמנות להיפתח ולהיעזר במדריך התוכנית בתחומים שונים. במסגרת הניידת מתקיימות פעילויות חברתיות, סדנאות, ובעיקר שיחות אחד על אחד, שמעודדות את בני הנוער לשתף ולדבר על הבעיות והלבטים האישיים.

"בדיעבד", משחזר כהן, "אני יודע שהפרעת הקשב והריכוז, ביחד עם  גורמים אחרים שסבבו אותי מבית ומחוץ, הביאו אותי להסתבך באלימות ובצרות. זה הגיע למצב שלנוכח הכישלונות בבתי הספר והעובדה שאנשים לא האמינו בי, איבדתי את האמון בעצמי. תייגו אותי כילד בעייתי המועד לפורענות, אז מה כבר יכול לצאת מילד שאומרים לו ששום דבר לא יכול לצאת ממנו".

במקום הכי נמוך בחייו הוא הכיר את מאיר כנפו (66) ממושב יערה. כנפו שימש כרכז התוכנית "קפה נייד על הגבול" והיה בין הראשונים שבחר להאמין בכהן.  לו עצמו יש סיפור אישי שהביא אותו בעשור החמישי לחייו לשנות כיוון. עד גיל 49 הוא ניהל מוסך, בשלב מסוים הבין שאינו רוצה להמשיך בכך: "בגיל די מאוחר הבנתי שהייעוד שלי הוא לעבוד עם נשמות ולא עם מכוניות", מספר כנפו, "טסתי להודו ועברתי שם מסע רוחני במשך חמישה חודשים. כשחזרתי,  לקחתי על עצמי את ריכוז התוכנית 'קפה נייד על הגבול', והיום, כמעט שני עשורים אחרי, אני יודע שעשיתי את הצעד הנכון. באותן שנים, הכרתי את דוד, הוא הגיע אליי כאשר היה נתון במשברים קשים, הוא נשא מטענים כבדים, ושידר אגרסיביות ואלימות. לקחתי אותו תחת חסותי, שוחחנו מידי יום, הוא שיתף אותי בלבטיו ולאט לאט חשתי כיצד הוא מתחיל להתבגר".

בהדרגה הבחין כנפו בפוטנציאל הטמון בכהן ופנה לקצינת הביקור הסדיר שכיהנה בשעתו במועצה האזורית. השניים שכנעו את הגורמים החינוכיים ואת משפחתו של כהן שמקומו הוא בבית הספר "ברנקו וייס" במרום הגליל, שנועד לתלמידים שנשרו מהמסגרות המקובלות. שיטת הלימוד ב"ברנקו וייס" מותאמת לצרכים הייחודיים של כל תלמיד ותלמיד וכך, עקב בצד אגודל, עוברים התלמידים תהליך שמעלה אותם על דרך המלך.

"זה נכון  שהיו אנשים שלא האמינו בי", מסביר כהן השבוע, "אבל היו גם הרבה אנשים טובים על הדרך שבחרו להאמין ולהושיט יד. פרט למאיר כנפו, שליווה אותי, בבית הספר ברנקו וייס פגשתי את המנהל, ד"ר סער הראל ששאל אותי באחת ההזדמנויות מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול. את רוצה לדעת מה עניתי לו, אמרתי שאני רוצה להיות ראש ארגון פשע. בכיתה י"א כשבלילות, הייתי מסתובב עם חברים ומחפש תעסוקה, סער נתן לי את ההזדמנות הראשונה לצאת לטיול שנתי. בטיול הזה התחיל תהליך ההתפכחות שלי והבנתי שאני יכול לסמוך על עצמי ואחרים יכולים לסמוך עלי, שיש לי ערכים טובים ושאני יכול להצליח. הוא עזר לי להרגיש שייך. כל ילד צריך אדם אחד שיאמין בו, שידבר איתו בגובה העיניים. וגם לו, כמו למאיר כנפו, אני מוקיר תודה על תהליך שעברתי".

בהגיעו לגיל גיוס לצה"ל הוא בחר להתגייס על אף מגבלה רפואית, אלא שבשל ניתוח שעבר ברגלו, הוא נאלץ להשתחרר מהשירות מוקדם מהצפוי.

לאחר שחרורו החל ללמוד לתואר הנדסאי מכונות במכללת "אורט בראודה" אבל נשר באמצע הלימודים. במהלכם התחיל לעבוד כמד"ב (מדריך נוער בוגר) ביישובים עבדון ואלקוש: "בזמנו, עבדתי במפעל כעובד ייצור, הייתי כבר נשוי ואשתי הייתה בהריון, לכן הייתי חייב לקחת על עצמי עבודה נוספת בשעות הערב, אז התחלתי לעבוד בעבדון וכשהתפנה מקום גם באלקוש התפטרתי מהמפעל. שנה וחצי לאחר מכן כשנפתח מכרז לניהול מחלקת הספורט במועצה האזורית, הגשתי מועמדות למרות שלא היה לי ניסיון. בראיון מול וועדת הקבלה ביקשתי: 'תנו לי הזדמנות ואני אוכיח לכם'. לשמחתי, הם בחרו להאמין בי. התקבלתי לעבודה והוכחתי להם בעשייה רבה ובהצלחה של המחלקה".

במקביל, החליט כהן שהבשילה השעה ללמוד והפעם ברצינות. הוא נרשם ללימודי תואר ראשון בקרימינולוגיה במסגרת המכללה האקדמית גליל מערבי, אבל לא הצליח  לעבור את הבחינה באנגלית:  אחת המרצות במכללה אמרה לי 'לא כולם נולדו כדי שיהיה להם תואר ראשון'. ברגע ששמעתי את המשפט הזה, החלטתי שאני נלחם בכל הכוח, הצלחתי, סיימתי את לימודי התואר ובמושגים שלי: ניצחתי. לאחרונה, נרשמתי ללימודי תואר שני בתוכנית מנהלים בשלטון המקומי באוניברסיטת חיפה וכעת – השמיים הם הגבול".

תוך כדי העבודה במחלקת הספורט, התפנתה במועצה משרת ניהול מרכז הצעירים, כהן ניגש למכרז והתקבל לתפקיד. היום הוא מנהל את מרכז הצעירים וחולם לכבוש יעדים נוספים: "חשוב לי לציין את מידת האמון שראש המועצה שמעון גואטה, נתן בי כדי לקדם את הצעירים ולפתוח להם דלתות. זה לא מובן מאליו. אני רוצה לפנות לכל ילד שמתמודד עם קשיים ולומר לו שיאמין בעצמו ויכוון הכי גבוה שאפשר. אני רוצה ללחוש  לו שיש אנשים שלא יאמינו בו בדרך אבל יש הרבה אנשים שיאמינו ויעשו הכל כדי שיצליח. חשוב לי שבני הנוער ידעו שאם יאמינו בעצמם הם יצליחו. אני מקווה שהסיפור האישי שלי יהווה השראה עבור כל נער ונערה שעומדים בצומת דרכים, שמרגישים שמעט קשה להם ורוצים לברוח למקום שבו קל לאבד את עצמך, במקום להתמודד. כל מהות העבודה שלי הן במחלקת הספורט והן במרכז הצעירים במועצה היא לקדם ולעודד נוער ותושבים צעירים להצליח באמצעות מתן כלים חשובים שיהוו מקפצה לעתיד טוב יותר. אני מי שאני היום בזכות אנשים שלא וויתרו עליי והאמינו בי, ובמסגרת העבודה שלי, אני מחזיר חזרה את כל הטוב הזה שזכיתי בו".

התוכנית "קפה נייד על הגבול"

מדובר בפרויקט ייחודי שהוקם בנובמבר 2002 ביוזמת מחלקת הרווחה במועצה האזורית מעלה יוסף, בשיתוף משרד העבודה והרווחה, המוסד לביטוח לאומי, ה"קרן לידידות" ובשיתוף עמותת "כוכב הצפון". במסגרת הפרויקט, היה מגיע אל היישוב מדריך שנפגש בני נוער בגילאי 16 – 22 אשר היו נתונים במצבי משבר אישיים, משפחתיים או חברתיים, ובכלל זה, נשירה ממסגרות פורמליות. ניידת הקפה שפועלת למעשה גם כיום, היוותה כלי משמעותי באיתור ויצירת קשר עם בני נוער בסיכון והעניקה להם הזדמנות להיפתח ולהיעזר במדריך התוכנית בתחומים שונים. במסגרת הניידת מתקיימות פעילויות חברתיות, סדנאות, ובעיקר שיחות אחד על אחד, שמעודדות את בני הנוער לשתף ולדבר על הבעיות והלבטים האישיים.

התוכנית המצליחה שהתרחבה לרשויות מקומיות ואזוריות נוספות פועלת, כאמור, עד היום ביישובים גורן, עין יעקב, צוריאל, חוסן, הילה, זרעית ופקיעין, ובמסגרתה פועלים ארבעה מדריכים, כולל מדריך שלקח חלק בתוכנית כנער. בני הנוער מגיעים לתוכנית ביחידים או בזוגות, והמדריכים יוצרים מעגל, קבוצה שבה מתקיים תהליך העצמה, מודעות, אחריות ושותפות. מעבר לכך,  מעורבים המדריכים בכל הגורמים הסובבים את חיי בני הנוער, בתי הספר, פרויקט "עיר ללא אלימות", השיטור קהילתי וכו'. הפעילויות בקבוצה מגוונות וכוללות אתגרים, סדנאות וכד'. גולת הכותרת של הפעילות היא שני קורסים הנקראים "לנהוג כחוק" בתקופת קיץ לומדים בני הנוער נהיגה על טרקטור בצורה מסודרת. חלקם עובדים לאחר מכן במשקים חקלאיים או בהדרכת טרקטורונים באזור. הקורס השני שלו הם מצפים בכיליון עיניים הוא קורס צלילה שמתקיים אחת לשנה באילת ונמשך כחמישה ימים. הרעיון לשלב את הקורס הזה הוא פרי יוזמתו של מאיר כנפו שהציב כללים ברורים וקבע שבני הנוער שמעוניינים להשתתף בו יהיו חייבים להוכיח שעשו שינוי מהותי בחייהם, בין שמדובר בבית הספר, במשפחה או ברמה האישית. בתוכנית פועלות קבוצות נפרדות לבנים ולבנות, לצד קבוצות מעורבות בהן הנערים לומדים לכבד את הנשים כשוות בין שווים.