יום ראשון , מאי 26 2019
בית / שרון / כרכור / כדורגל ללא תחרות
גיל בן מאיר בפעולה (צילום: טליה שפירא)
גיל בן מאיר בפעולה (צילום: טליה שפירא)

כדורגל ללא תחרות

כשגיל בן מאיר בן ה-47, תושב כרכור ואב לשניים, היה ילד, הוא היה אוסף את ילדי השכונה אחר הצהריים ומאמן ומתארגן אותם במשחק כדורגל במגרש החול הסמוך. מאז הוא לא נטש את האהבה לכדורגל, וכזה שמשחקים בהנאה ובשמחה בשכונה. לפני חמש שנים, בתקופה שגר בגבעת עדה, התחיל בפרויקט של אימון כדורגל באווירה אחרת, והשנה גדל הפרויקט למועדון כדורגל לילדים שנראה יותר ויותר רציני.

"הכל התחיל כשבני, שהם, התחיל להתעניין בכדורגל ורצה לשחק", הוא מספר. "הוא למד בבית ספר רימון (האנתרופוסופי) האזורי, וכל חבריו היו מפוזרים. כדורגל הוא משחק קבוצתי, וכדי ליצור לו קבוצה שיוכל לשחק בה, קיבצנו את כל הילדים מהכיתה ומהסביבה ופעם בשבוע הינו נפגשים בגבעת עדה. לא הייתי מאמן מקצועי, ארגנתי אותם והייתי המבוגר האחראי. ניצלתי את ההזדמנות לזמן איכות איתם. האינטראקציה שלי עם הילדים הייתה בעצם ההנאה מהמשחק, האתגר שבפיזיות, הספורטיביות, המגע אחד עם השני, עבודת הצוות. אלה הדברים הכיפיים בכדורגל. עוד דבר כיפי זה שאפשר לשחק כדורגל בכל מקום. צריך רק כדור, משטח ושני דברים לסמן איתם את השערים. תוך כדי הזמן שהתחלתי ללוות את הילדים במהלך המשחק, הבנתי שהמנהג לשחק כדורגל בשכונה כבר כמעט שלא קיים כמו פעם, כי השטחים הפתוחים הצטמצמו והסכנות שבעליית התחבורה עלו. התעורר הצורך לארגן את העניין בצורה בטוחה, לטפח את אהבת המשחק ולאו דווקא את המקצועניות והתחרותיות. בראייה מקצועית וחינוכית, הדרך הטובה ביותר לילדים ללמוד לשחק היא במשחק חופשי. בחוגים ברחבי העולם כיום הבינו את זה ומנסים לדמות משחקים חופשיים, כמו ששיחקו פעם ברחובות. זה מפתח יכולות כמו יצירתיות, פתרון קונפליקטים, זריזות ויכולת התמצאות. בדרך כלל באימונים במועדוני הכדורגל כיום יש אימון של עד שעה וחצי, בפורמט של חימום, תרגול אלמנט מסוים שרוצים לחזק אותו ומשחק, כששלב המשחק נמשך לא יותר מחצי שעה. חלק מהילדים בקושי זוכים לגעת בכדור. משחק חופשי שכונתי נמשך יותר זמן, יש פחות ילדים על המגרש ויותר נגיעות בכדור. כל אחד זוכה להתבטא".

לאור החזון הזה הוא הקים את מועדון הכדורגל רימון לילדים בגילאי בית ספר יסודי, שעבר בהמשך מגבעת עדה למגרש החקלאי בפרדס חנה כרכור, במקביל למעבר המשפחה לכרכור, וגדל במהירות מפתיעה. למרות שמו, הוא לא מוגבל רק לילדים מבית הספר רימון, והוא פתוח לשני המינים, שמשחקים בו ביחד, בלי הפרדה מגדרית. "בהתחלה עשיתי את זה בהתנדבות, ואז זה גדל מפעם בשבוע לפעמיים בשבוע, ומ-10 ילדים בשבוע ל-30 ילדים בשבוע. זה התחיל לדרוש ממני יותר ויותר זמן והשקעה. כשהיו כבר 50 ילדים בסוף השנה שעברה, הייתי צריך לחפש מגרש אחר ומצאתי מקום בגן השומרון, אותו אנחנו שוכרים פעמיים בשבוע ובו אנחנו עושים את עיקר הפעילות. עכשיו יש 60 ילדים. נכנס עוזר מדריך, בוגר קורס שופטים, חילקתי את הילדים לקבוצות לפי גילאים – גן-כיתה א', כיתות ב-ג-ד, כיתות ה-ו וחטיבה – והשנה נוספה גם נבחרת נערים. והפעילות מובנית יותר, אבל שומרים שישחקו כמה שיותר במהלך האימון. התרגילים נעשים במהלך המשחק. אני מביא את הערכים שלי, אבל כשהבנתי שזה הולך להיות משהו גדול ורציני, החלטתי לקבל הכשרה מסודרת ועשיתי קורס מדריכי כדורגל בווינגייט. עם הזמן התחלנו לשחק גם מול קבוצות אחרות שפועלות לפי אותם ערכים שאנחנו פועלים לפיהם. בפסח אנחנו עושים שיתוף פעולה של הפנינג טורניר בברקאי, שבו נעשה משחקים במקביל לפי גילאים. ועשינו לילדים מדים. השנה זכינו גם לספונסריות כשקיבלנו עזרה מפיצה-באר המייסדות, שהיה חשוב להן לתרום לקבוצה בקהילה קבוצה שמשחקת על העיקרון של אהבת המשחק. הן עזרו לנו בהקמת נבחרת הנערים, עם מדים וציוד מיוחד שמתאים לצרכיהם".

אז יש התמסדות, אבל היא לא באה על חשבון העקרונות: "האווירה לא תחרותית, אבל מצ'פרים ונותנים כבוד למי שמתאמץ ומשתדל. למשל, אנחנו עושים מדי פעם את 'חודש השחקן ההוגן', שנבחר בהצבעה בין כלל הילדים. אני מאמין שמי שרוצה להצליח בחיים צריך להתמיד. אנחנו מתמקדים גם בנושא הנחישות ועובדים עליו חזק, להיות ממוקדים וחדורי מטרה במשחק".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *