אילנה פלדה, מתגוררת כבר 19 שנה בפרדס חנה, ובשנים האחרונות היא מעין מוזיאון של אשה אחת: באמצעות הפרויקט "מקום שמור" היא הצליחה לאגור ההיסטוריה המקומית ולהפעיל בלוג בנושא, להחזיק גלריה ולקיים סיורים הרצאות. והכל עם מעט מאוד עזרה מהממסד.
שימור שהתחיל בבלוג
פלדה היא בוגרת לימודי עיצוב בבצלאל, וכהגדרתה "אני עוסקת בתרבות, מייצרת רבות, צורכת תרבות". לפני חמש שנים היא הגישה למועצת פרדס חנה-כרכור את ההצעה לפרויקט "מקום שמור". הוא לא יצא לפועל אז. היא לא ויתרה ובמשך השנים שעברו מאז הסתובבה וגלגלה בראשה את הרעיון, כולל העיצוב. מכיוון שלא קיבלה מימון לפרויקט, הציעו לה חבריה להעלות את החומרים שאספה לבלוג.
"ב-1 במאי 2011 פתחתי את הבלוג 'מקום שמור'", היא מספרת, "ומיד העליתי אליו כ-20 פוסטים מוכנים מראש". מאז הבלוג פעיל ומעיין החומר התיעודי, הצילומים והמידע הטקסטואלי של פלדה, לא יבש ולא מתמצה. נראה שאין גבול לפרטים, לסיפורים ולאירועים שאפשר לדלות מההיסטוריה העשירה של המושבה הקטנה. בדרך הצטרפו לפלדה שותפים לפרויקט: רות צור המשמשת עוזרת ההפקה, עופר כהנא האחראי על העיצוב, אייל כגן ועוד. דרך העבודה של פלדה כוללת פגישות וראיונות עם ותיקי כרכור, חיפוש בארכיונים מקומיים ובחומר כתוב ושיטוטים רבים ברחובות המושבה.
לנוכח כמות החומר שצברה, כשכרכור עמדה בפני חגיגות ה-100 להיווסדה, עלתה האפשרות עבור אנשים שונים להציע למועצה פרויקטים, באופן פרטי וכן באופן לא פרטי. פלדה חזרה על הצעתה. הפעם היו פני הדברים שונים, והפרויקט החל להמריא מעבר לקיומו בבלוג. יחד עם זאת, הסיוע שאותו היא מקבלת אינו משמעותי.
"הצלחנו לקבל מהמועצה תקציב צנוע מאוד, ויצאנו איתו לדרך", מספרת פלדה, "התקציב אושר בינואר האחרון, ומאז אני עובדת יומם ולילה, וחבריי תורמים ועובדים אתי. ככה הגענו עד הלום".
אל תיגעו בכפר
ה"עד הלום" שפלדה מדברת עליו הוא מקום לא רע בכלל: ב-3 במאי התקיים האירוע "מקום שמור – 100 לכרכור", בגינת הגיבורים ובכרכור כולה, שכלל סיורים עם אוריינטציה היסטורית ואדריכלית והרצאות על המושבה. "אני לא חושבת שמישהו צפה את גודל האירוע ואת ההצלחה שלו", אומרת פלדה, "כרכור התמלאה באורחים מכל קצות הארץ, 250 אנשים הקשיבו באוהל להרצאות על תכנון, שימור ואדריכלות בכרכור. הצלחתי להגשים את זה בזכות העבודה הרבה שהשקעתי, ונהניתי כל הדרך".
ברחבי המושבה נתלו בחזיתות חלק מהבתים שלטים המתארים את ההיסטוריה שלהם. "אנשים עוברים, מסתכלים על השלט ועל הבית שמאחוריו, קוראים, ופתאום הבית מקבל בעיניהם משמעות חדשה", מספרת פלדה. השלטים אינם ססגוניים ואינם מנקרי עיניים – וזה, כך מסתבר, כלל לא נחוץ. הם פשוט מציעים מידע מרתק על ההיסטוריה של הבתים, בלי להתנפל ובלי לכפות את עצמם על הצופה. מי שרוצה -קורא, ומתברר שרבים רוצים לקרוא.
"אני רוצה שאנשים שבאים לקנות פה בית יראו את המקום ככה, ולא יביאו לכאן את רעננה רק כי פה יותר זול מרעננה", אומרת פלדה, "כאן זה לא רעננה. יש לנו פה מקום מקסים בשם כרכור, שכולל שכבות של היסטוריה, טבע, כפר. אנשים באים כאילו אל הכפר, אבל רוצים להפוך אותו למשהו אחר. אני רוצה שכשאנשים יילכו פה ברחוב הם יאהבו את מה שהם רואים, כי הם יראו את זה דרך העיניים האוהבות שלי ושל חבריי. שילכו ברחוב ויהיה להם יחס אישי למקום הזה, ילדים שיעברו ויראו את זה כך, יכבדו את המקום, לא יזרקו זבל ברחוב ולא יעשו ונדליזם. עיצוב סביבה קשור בדרך שבה הרחוב שלך נראה, וחלק מהעניין הוא אם הוא נגיש ולא מנוכר אליך. יש לזה השפעה על התנהלות האדם בסביבתו".
הכתבה המורחבת תפורסם ביום שישי ב"כל הפרדס"
