הקאמבק של ערן כרמלי

"רק לא ליפול לעצב. להישאר בלב, להישאר בבית".

המילים האלה לשירו החדש של המלחין והיוצר ערן כרמלי, 53 מבנימינה, השייכות לחברו הטוב יוסף לוי, שיוקלט מחר באולפן הקלטות תל אביבי, מעידות אולי יותר מכל על המציאות העכשווית שלו: מפוצץ מכאבים באופן יומיומי, צורך גראס רפואי ברשיון ונעזר במקל. אבל לא נכנע. ילד נצחי, עם בלורית ומבט שובב בעיניים, קעקוע של שדון על הכתף ואופטימיות.

הילד מההרכב החיפאי "ערן כרמלי ופינות העיגול", ששר ובעט ביחד עם ארז לב ארי, ניר סגל ודניאל סלומון, שינגנו איתו בהקלטות שיחלו מחר, מסרב להיכנע.

"לאחרונה יש לי פחות כוח, אבל אני לא מתכוון לתת לזה להפריע לי", הוא אומר. "שעון החול הולך ואוזל, אני לא נעשה צעיר יותר".

האימא של הילדים נעלמה

בשלוש השנים מאז נפגשנו כרמלי ואני בפעם האחרונה, הוא הספיק לגזור את השיער המיתולוגי ולשמש כמדריך להרכבי מוסיקה בבית הספר אלוני יצחק. שם לומדים שני ילדיו שי, 17 ומאיה, 14.

הוא מראה לי מכתב תודה שכתבה לו נערה מאחד ההרכבים שהדריך, לפני הקורונה ששלחה אותו הביתה לחל"ת.

"תודה על זה שבזכותך הצלחתי להגשים את החלומות שלי", כתבה בין היתר, "זאת הייתה שנה כל כך משמעותית, תודה על הכול".

עכשיו הוא כבר לא שם, לפחות זמנית. לומד סאונד ומגדל את שני ילדיו. לבדו.

"יום אחד, כשמאיה הייתה בת שנתיים וחצי ושי בן שש וחצי", הוא משחזר, "אמרה לי האימא שלהם, אייקה, שהיא חוזרת בחזרה ליפן. ומאז נעלמו עקבותיה. היא ניתקה קשר לחלוטין. עורכות הדין שלי מצאו אותה, לפני שנה, כשתבעתי וקבלתי משמורת מלאה על הילדים שלי. וזהו. הילדים לא ראו אותה בכלל".

עצוב

"לא. אנשים עושים מזה עניין, אבל הילדים לא מכירים מציאות אחרת. אני מטפל בהם ומבשל, למרות שבזמן האחרון אני מבשל פחות. בגלל הכאבים שרק מתגברים".

לאן שהשיר ייקח אותי

אחרי השיר שיוקלט כבר מחר, יגיע עוד אחד. שהוא בינתיים בגדר הפתעה.

"אני לא רוצה לפזר סתם מילים", מתפייט כרמלי בעמימות. "אני אשלח את השיר על פני המים ואלך לאן שהוא ייקח אותי".

"תרשמי שהשיר ירקום לי חלומות", הוא מדייק אחרי חשיבה ממושכת. "זו מילה שאני אוהב".

וזה המקום להזכיר שמלבד פינות העיגול, השתתף כרמלי גם ב"טרראם" ביחד עם דין-דין אביב שלפני התשובה, ב"סלאמבה" עם יאיר דלאל ועוד. המופע האחרון שלו היה ב-2016, עם קאברים של שירי גרי אקשטיין, כמחווה ליוצר שהוא חבר טוב שלו. ועכשיו זה.

"בצל הקורונה, אני פורח. לא מבחינה בריאותית כמובן, אלא מבחינה יצירתית. אני בקורס לסאונד, קניתי ציוד מוסיקה חדש  והכל די נפלא לי. בגב יש החמרה: עברתי שני ניתוחים לפני שש שנים, ויש לי עוד שתי פריצות דיסק שלא טופלו. אז אני חי בכוח האנרציה, החלומות שלי והאהבה לילדים".

וזוגיות יש?

"אני רווק".

אוקיי,  אז מה החלום?

"לפרוש יום אחד למסתורי הגיל השלישי ביערות הגשם".

יש לכם סיפור? דברו איתי.
ayeletked@gmail.com