"כשלים רבים, ניהול חובבני, היעדר ידע מקצועי, שינויים רבים בתוכניות, פשיטת רגל של הקבלן, מניפולציות חשבונאיות וחוסר ניסיון גרמו לגרעון של 200 מיליון שקלים לקופה הציבורית ולהתמשכות חסרת תקדים בבניית איצטדיון העיר נתניה" כך אומר חבר מועצת העיר ויו"ר ועדת הביקורת הרצל קרן עם הגשת דוח הביקורת על הקמת האיצטדיון החדש.
את הקמת האיצטדיון אישרה מועצת העיר בשנת 2004, פה אחד כאשר בזמנו אמרה ראש העירייה שנתניה צריכה איצטדיון חדש והוא יעלה 104 מליון שקלים, כאשר המימון יהיה בחלקו ממפעל הפיס וממכירת מגרש הקופסא. לדברי קרן על פי דיווחי העירייה עלות הקמת האיצטדיון נע בין 240 מיליון שקלים ל – 290 מיליון שקלים.
קרן: "בפועל, נכון לחודש ינואר 2013 שילמה העירייה 255 מיליון שקלים עבור הקמת האיצטדיון, וגם זאת חשבון לא סופי, ותוך כך שהעירייה משמיטה מהחשבון את עלות הסלילה של חלק מהכבישים שנסללו לאצטדיון וכן עבודות שונות שביצע ח.ל.ת המוערכת במצטבר ב- 20 עד 30 מיליון שקלים נוספים ויותר, וכן לא נלקחו בחשבון הסופי עלות הריבית על ההלוואות הרבות בעלות של 15- 35 מיליון שקלים שלקחה העירייה לצורך בניית האיצטדיון, ואי מימוש מכירת מגרש הקופסא עד לרגע זה, כך שעלות הקמת האצטדיון תעלה בפועל מעל ל-300 מיליון שקלים".
קרן חושב שנתניה לא צריכה איצטדיון כזה גדול: "כשהעירייה הלכה להקים את הפרויקט הייתי מצפה שתעשה עבודה מקצועית מקיפה לבחינת הצרכים וביניהם גודלו של האצטדיון. עד היום לא ראיתי המלצה של גורם מקצועי לכך. באירוע שיא מגיעים לאצטדיון לא יותר מעשרת אלפים צופים ובנו איצטדיון ל-20 אלף אוהדים. ועל התחזוקה מישהו חשב מאין יבוא הכסף? זה עולה שני מיליון שקלים לשנה וזה נלקח מהתקציב השוטף: מהחינוך והרווחה. אז איך אפשר לחשוב בכלל על הורדת הארנונה".
עוד מוסיף קרן כי בכל סעיף של הביקורת נראית עבודה חובבנית של העוסקים בה: "כאשר צוות מומחים בראשות רואה חשבון קבע תנאי סף גבוהים לבחינת הקבלנים כדי לקבל הצעות של קבלנים בעלי יכולת כלכלית היה מי שהחליט להוריד את תנאי הסף כדי להוסיף מציעים למכרז. אז בשביל מה העיריה לקחה אנשי מקצוע?"
מה שגרם להתמשכות הפרויקט מעבר לקריסתה של חברת "רמט" היו השינויים בתכניות הבנייה והיו הרבה כאלה. לטענת הביקורת, לפרויקט האיצטדיון של נתניה כלל לא נקבעה מסגרת תקציבית ולקבלנים ולבעלי מקצוע בישראל לא היה מספיק ידע וניסיון להתמודד עם פרויקט בסדר גודל כזה. כתוצאה מכך, כמות השינויים בפרויקט הייתה רבה והם היו פרי יוזמתה של העירייה וחל"ת שהצריכו עדכוני תוכניות, דבר שגרם לעיכוב במסירת תוכניות הביצוע הסופיות לקבלן ולעיכוב בלוח הזמנים.
"הציבור מתוסכל מזה שיידרש לשלם את המחיר עוד שנים רבות. אין פה עבירה על החוק ומי שישפוט זה הציבור ביום הבחירות". סיכם קרן.
אלי דלל שימש כמנכ"ל ח.ל.ת בתקופה המבוקרת, וליווה את הקמת האיצטדיון מתוקף תפקידו כמנכ"ל החברה העירונית אשר עליה הוטל להקים את האצטדיון אומר כי מה שנבנה זה לא מה שתוכנן על ידי חברת "רמט", והעלות של 105 מיליון ועוד תכנון ופיקוח מגיע לסכום של 150 מיליון. לדברי דלל הבחירה בחברת רמט היתה לזמנו בחירה נכונה מאחר ובארץ לא היה ניסיון בבניית איצטדיונים בקנה מידה כמו שתוכנן. רמט בנתה את "טדי", היא היתה חברה מובילה ובמצב כספי טוב. גם הפיקוח שנבחר עבד עם "טדי" וכך גם האדריכל: "לצערנו רמט נקלעה לקשיים והיינו צריכים לנהל הסיכונים בדרך הטובה ביותר וכך עשינו. הצלחנו להתגבר על הבעיה כך שרמט יצאה מהפרוייקט ללא הליך משפטי וקיבלנו בסופו של דבר איצטדיון יפה יותר".
האם תושבי העיר ישלמו את המחיר?
דלל: "הכספים להקמת האצטדיון מגיעים מהיטלי הפיתוח ובקרוב מאד ממכירת מגרש הקופסא ואין לו קשר לתקציב השוטף של העירייה. כל מי שאומר זאת מטעה את הציבור. בנתניה לא יחסרו גני ילדים כבישים ומדרכות וגם עניין הארנונה לא קשור לכאן".
באשר לדוח הביקורת אומר דלל שעכשיו יש להסתכל על המסקנות וההמלצות שלו: "הדוח מתייחס להרבה מאד נתונים, מועצת העיר קיבלה אותו והעירייה צריכה ליישם אותו. אנחנו עושים את העבודה שלנו נאמנה ביושר ובהגינות".
