מעיסוק בהימורים לשיווק קטורת ושירה מקודשת: הסיפור המדהים של יונתן מאיר קמחי

יונתן מאיר קמחי, 35, עבד בקזינו בתל אביב. עזב את הכל והתחיל מחדש. וכיום הוא משווק קטורת ומטהר בתים. סיפור מסע לראש השנה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
קמחי ו"העץ הקדוש" צילום: איילת קדם

את יונתן מאיר קמחי, אני פוגשת ביום לחוץ במיוחד של טרום סגר. אוטוטו חג, אין לי זמן, אני עצבנית. מחנה את האוטו ליד בית הקפה ואז מתהפך לי הכל. הדבר הראשון שאני רואה, הוא עיניים ירוקות וצלולות, שיש בהן תום. ואז מגיע הריח: קטורת, עץ שרוף ובשום. אני עוצמת עיניים ונזכרת ביעד האהוב עלי שהשנה, בגלל הקורונה, אין מצב שאגיע אליו: הודו. ואז נרגעת. בבת אחת. ואז מתיישבת לידו.

"יש בי מקום פנימי שתמיד רוצה ללכת עם הטוב", אומר לי קמחי כעבור כמה דקות. "טוב כללי כזה, שהוא לא רק של עצמי. אז עסקתי בפוקר בעבר. כן. אבל יצאתי משם".

 

הכמיהה לבית

כדי להבין את הכאב שהוביל להימורים ואת השינוי העצום שעשה קמחי בחייו, צריך לחזור אחורה. אל ילדותו בצל גרושי הוריו.

"אני כמה לבית מאז שאני ילד", הוא אומר בעיניים מצועפות. "גרנו בנווה ירק שבשרון ומאוד אהבתי את הבית. ואז, בגיל שמונה, הורי התגרשו ועברתי עם אימא לתל אביב. מאז אני משווע להגיע לאדמה ולהשתרש בה. ואני זוכר איך כל הזמן דמיינתי, בתור ילד, שהבית בנווה ירק פשוט נעתק ממקומו ומגיע אלי, לתל אביב".

מפה לשם,  עם כמיהה גדולה וכאב על מה שהיה ואיננו, התגלגל קמחי בגיל 23 לעיסוק בהימורים. "הרווחתי בזה מאוד יפה", הוא משחזר, הימרתי וגם עבדתי בזה, התפקיד שלי היה לחלק את הקלפים. הגעתי ל-1000 שקלים בלילה. חברים הובילו אותי לזה והייתי שם שנתיים. עד שקרתה הנפילה".

באחד הלילות הימר קמחי והפסיד את כל הכסף שהיה לו אז. כ-20 אלף שקלים. וההפסד הזה, הזיז אצלו משהו. שהיה עד אז רדום. "החלטתי לא לחזור יותר להימורים", הוא אומר, "אבל לא יכולתי לעבוד בעבודה רגילה ולהרוויח מעט. חשבתי שעדיף לי לא לעבוד. אז הלכתי להומאופת שלי, עם הדיכאון הזה שנכנסתי אליו. והוא נתן לי תרופה הומאופתית כדי להתגבר על הדיכאון. ההומאופת שלי ידע על זה שבאתי לתל אביב מנווה ירק בעל כורחי ואף פעם תל אביב לא הייתה בית בשבילי. הוא הכיר את הנפש שלי טוב מאוד".

 

קמחי ומקל קטורת מקסיקני \ צילום: איילת קדם
קמחי ומקל קטורת מקסיקני \ צילום: איילת קדם

 

נדודים בגליל

מפה לשם, החליט קמחי לארוז את עצמו ולעבור לגליל. לפחות לקצת. זה היה אחרי שההומאופת שלו, תושב היישוב כליל, הציע לו לעשות מהלך ולשנות את חייו. "הנפילה שלי", הוא אומר היום, הובילה אותי למחשבות על למה אני משחק על כסף. התשובות הובילו אותי לסיבה: אני רוצה חופש. ואז חתכתי מהכול, בבת אחת".

בתחילה, הצטרף לפרויקט התנדבותי שכלל נטיעת עצים ביער בסביבות כליל. הוא נטע עצים במשך חצי שנה ובמקביל שחרר את הדירה בשכורה שלו בגבעתיים. כי הבין שכבר לא יחזור לשם. אחר כך פגש את ינקו, טיפוס לא שגרתי עצמו, שהתגורר באוטובוס על הר ליד כליל והתגורר אצלו. בשלב הבא, הצטרף לקהילת אדמה: חבורת צעירים המתגוררים בטבע ללא חשמל ומקיימים משק אוטרקי: המספק את צורכיהם. שם, בקהילת אדמה, התוודע לפאלו סאנטו: עץ הגדל באקוודור, שלאחר שהוא מת ונופל על הקרקע, מפיקים ממנו קטורות. וגם אל הקטורות המקסיקניות. שני סוגי קטורות אלה, פלוס מספר סוגים נוספים, הוא מייבא ומוכר היום. בנוסף, וכאשר מבקשים ממנו, עובד קמחי גם כמטהר בתים. הוא מגיע לבית הנזקק לטיהור ולרענון אנרגטי עם קטורות ופוצח בשירה. המשלבת טקסטים מהתנ"ך ומתהילים. כמו לדוגמא מזמור התהילים שהוא מחובר אליו הכי: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, בדרך חטאים לא עמד".

 

כוחו של הריח

אנחנו נפגשים, יש לציין, בדיוק שבועיים אחרי שהתגרש קמחי מאשתו. הפרק הזה בחייו טרי עדיין, והוא מתקשה להרחיב עליו את הדיבור. ורק אומר: "גם עכשיו שוב אין לי בית, עברתי לפרדס חנה לא מזמן, ואני מחפש שוב את דרכי ואת הבית שלי. העבודה הפנימית שאני עושה, היא למצוא את המקומות שנעים לי ללכת בהם ישר.

ואז אנחנו עוברים לשאלת הריח ולמשמעות האנרגטית של הקטורת וטיהור הבתים. קמחי: "כשמדובר בטיהור בתים, זה פשוט לעבור עם העשן ועם כוונת הלב, של מה שאני רוצה לשחרר ממני והלאה. ושל מה שאני רוצה להכניס במקומו, לתוך המרחב שלי. יש כל מיני סוגים של קטורות והריח הוא דבר שמחובר לרוח. אפילו רק על פי הקרבה של האותיות בין שתי המילים. הוא מחבר לנשמה ומזכיר לנו דברים, זה בהכי פשוט. הריח צריך להיות נעים לי. ויש נעים בבית, נעים וקסום או נעים ומרענן, לפי סוגי הריחות. וגם לפי החיבור שלי אליהם, כמובן".

ועוד מסביר קמחי, שלכל צמח ועץ יש את האנרגיה שלו: את הנשמה שלו. וכשמדליקים את הקטורת, הנשמה של העץ נדלקת ונוכחת.

וקצת לפני שאני הולכת, נותן לי קמחי במתנה קטורת. וגם מלמד מניסיונו כיצד לשחרר ולהשתמש בקטורת, לקראת ההתחדשות של ראש השנה.

"צריך להסכים להשתחרר ממה שלא עושה לנו יותר נעים, ביחד עם תפילה. והריח יכול ללוות את התפילה, כדי להטמיע את החוויה בתוך הזיכרון".

שנה טובה שתהיה.

http://www.kod-esh.com

 

יש לכם סיפור? דברו איתי.
ayeletked@gmail.com

הישארו מעודכנים באתר בלינקר או בפייסבוק חדשות חדרה, כל זכרון, כל הפרדס

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram

תגיות

אולי גם יעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף ברשתות החברתיות

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram