יום שני , מאי 20 2019
בית / שרון / חדרה / ליאת וגילעד רוקח משפחה של קראטה מסורתי בנתניה

ליאת וגילעד רוקח משפחה של קראטה מסורתי בנתניה

 

בשבוע שעבר חילקה ראש העירייה את אות הספורטאי המצטיין ל-58 ספורטאים בעיר. מי שבחן את רשימת הספורטאים הבחין בשניים שהם בני משפחה אחת:  ליאת וגילעד רוקח, אם ובנה שלשניהם הישגים בינלאומיים בקראטה מסורתי.

על ליאת, 41, נשואה ואם לארבעה אפשר לומר שהיא קראטיסטית מלידה. היא החלה להתאמן בקראטה בגיל תשע, בתקופה שהורים רצו שילדיהם יתאמנו באמנות לחימה לצורך הגנה עצמית: "הייתי ילדה יחידה אך בהמשך הצטרפו אלי עוד שתי בנות. כנערה זה היה בעוכריי ולא קיבלתי תגובות תומכות, בעיקר בקרב בנים. אהבתי מאוד את הקראטה, אבל הסביבה חשבה שקראטה זה ספורט גברי לא לבנות ותמיד אמרו לי "הקראטה שלך" בהתגרות. אותם אנשים שלעגו לי באותם ימים הם אלה שמעריכים מאוד את מה שאני עושה היום. מה שבזמנו היה בעוכריי הפך כיום לחוזקה שלי".

ליאת וגלעד רוקח צילום עצמי
ליאת וגלעד רוקח צילום עצמי

ליאת היא אלופת הארץ בקראטה והמדליה שקיבלה בשנת 2017 באליפות העולם ברומניה היא הכי משמעותית עבורה. בעשרים השנים האחרונות היא הייתה כמה פעמים אלופת הארץ וגם סגנית אלופת הארץ ובארון זכוכית במרכז הקראטה שלה ושל בעלה ברחוב הצורן יש גביעים שלה ומספר גביעים של הבן גילעד, שמעדיף לשמור את ההצלחות שלו בבית.

ליאת מחזיקה בדאן 3, גילעד בנה בדאן 2, משה רוקח, אבי המשפחה, שהוא גם יו"ר איגוד ישראלי לקראטה מסורתי מחזיק בדרגה דאן 6, ואחיו, אבי רוקח, האיש הבכיר ביותר בעולם הקראטה המסורתי העולמי – מחזיק בדאן 7.

"בצבא הייתי פקידת לשכה בקריה. הייתה לי חגורה חומה בקראטה ולפי הכישורים שלי רציתי והתאים לי להיות מד"סית. אני חושבת שהשירות שלי יכול היה להיות מועיל, יעיל ומספק יותר אם הייתי עוסקת בספורט".

אחרי הצבא היא עשתה תואר בתקשורת וניהול וכל השנים המשיכה להתאמן בקראטה כשהיא מתחרה בארץ ובעולם: "זה העולם שלי. כשאני במכון, מאמנת תלמיד, אני לא מרגישה שזו עבודה, אני מרגישה יותר שזו משפחה. כשבאים ילדים להתאמן הם רואים אישה שהיא כמו האמא שלהם, אני דוגמה לא רק לילדיי אלא לכל הילדים שמתאמנים אצלנו".

כבר שש שנים ברציפות שמשה רוקח מוציא, מלבד משלחות של ספורטאים בגילאי נוער ובוגרים, גם ילדים צעירים ממרכז הקראטה בפולג לתחרויות בינלאומיות וההצלחות גדלות משנה לשנה.

בנובמבר 2018 עמדו ילדי נבחרת ישראל בקראטה מסורתי בהדרכתו של משה 16 פעמים על הפודיום בליטא, עם דגל ישראל.

התקפה והגנה. ליאת וגילעד. צילום שמחה שרמן
התקפה והגנה. ליאת וגילעד. צילום שמחה שרמן

האם השתתפות של ילדים צעירים בתחרויות בינלאומיות תורמת להם כספורטאים או יכולה לפגוע במוטיבציה שלהם להמשיך?

"הילדים של היום הם הספורטאים של המחר. גם אם מישהו אומר שלהביא ילדים לתחרויות בגיל צעיר זה בעייתי, אני חושבת שזה לא כך. אני חושבת שזה מעודד את הילדים ומוביל אותם להיות מקצועיים ולשאוף למצוינות. אנחנו מכווני תחרות, מודעים למורכבות ומאמנים אותם באופן מיוחד כדי להימנע מחרדות ולחץ, כך שההשתתפות בתחרויות תהיה עבורם חוויה מצמיחה".

ליאת חושבת שהלחץ על הילדים בהשתתפות בתחרויות בכלל, בא מהסביבה ופעמים רבות גם מההורים: "אתה הולך להביא לנו מדליה" אומרים ההורים.

"אנחנו מאוד מאמינים בתחרויות ככלי ליצירת מוטיבציה ואמצעי לשיפור עצמי של המתאמן. עצם זה שהילד מתאמן לקראת התחרות הוא משתפר, הוא מופיע בפני קהל, מתחרה עם ילדים מארצות אחרות. אנחנו מאמינים שדרך האימונים לתחרויות הילדים רק משתפרים. כל ילד שמגיע אלינו מקבל הדרכה אחד על אחד ונכנס בצורה הדרגתית לקבוצה ולאימונים. הילדים מבצעים ביחד כל אחד ברמה שלו את הקאטות שמתאימות לילדים צעירים מאד".

מעבר לאימון האישי ולהשתתפות בתחרויות אישיות בארץ ובחו"ל הרי שהאימונים הם בסופו של דבר בקבוצה.

"להתאמן בקבוצה זה קטע מיוחד וחברתי של הקראטה. הילדים שמגיעים לאימונים, גם אם הם פחות חברותיים, אחד הבונוסים שהם מקבלים הוא תפקוד בקבוצה. הקראטה הוא אמנם אימון אישי אבל יש קטגוריה של קאטה קבוצתית והאימון עצמו מתבצע כקבוצה. יש את ההווי של הקבוצה, הגיבוש החברתי שאנחנו עושים לילדים, דבר שפותח אותם לקשר חברתי וגם אם יש 'עניינים' בין הילדים אז זה חלק מתפקידו של המאמן לטפל בזה".

צומחים מהחוויה

כל מי שנכנס לאימוני הקראטה של מרכז הקראטה בפולג רואה ילדים בכל הגילים, בנים ובנות ללא הבדל, כולם בחליפות קראטה מסורתיות לבנות.

"זה מקום משפחתי וככזה הוא גם שוויוני. בנים ובנות מתאמנים ביחד אחד מול השני, מכל השכבות. כולם שווים אחד מול השני: המנכ"ל, הרופא, הסטודנט ותלמידת תיכון. כולם קדים אחד לשני לפני התרגיל ולאחריו. יש גינוני טקס יפנים מכבדים שבחברה הישראלית חסרים. קראטה זה לא עוד שיעור או אימון ספורט רגיל. בקראטה מסורתי יש עומק, פילוסופיה שמשליכה על חיי היומיום.

הקראטה שלנו הוא מסורתי במובן של  חוכמה עתיקת ימים. הספורט בכלל  וקראטה כאמנות לחימה בפרט הוא כלי חינוכי וטיפולי ודרכו משיגים לא רק הישגים מקצועיים. הוא בריא לא רק לגוף אלא גם לנפש וקראטה שונה מכל ספורט אחר. הקידה למאמן שבה אנחנו מתחילים את השיעור היא חשובה. היא לא רק אמירת שלום אלא גם אמירת תודה ובה אנחנו מודים ביפנית לא רק למורה אלא גם למייסד השיטה. אחרי הקידה יש התכנסות שהיא מדיטציה שבאה להפריד בין מה שעשית לפני האימון לבין האימון שהוא פסק זמן בחיי השגרה".

מייסד הקראטה המסורתי הוא הידטקה נישיאמה. הוא היה חלוץ המורים היפנים בארה"ב. בשנת -1961 החל ללמד בדוג'ו בלוס אנג'לס ורבים הוקסמו מאמנות הלחימה החדשה שלימד. אבי רוקח, מי שנחשב היום למורה מספר אחת בעולם לקראטה מסורתי וממשיך דרכו של המאסטר הידטקה נישיאמה, שנפטר בשנת 2008, היה זה שהתחיל את השושלת בענף בלוס אנג'לס.

משה, אחיו הצעיר, החל ללמוד קראטה בארץ בגיל 14. אחרי הצבא הוא נסע ללוס אנג'לס והתאמן אצל אבי עם נישיאמה. כשחזר לארץ הקים בנתניה את מרכז קראטה פולג, המשמש בית לנבחרת ישראל אותה הוא מאמן.

ליאת, משמשת כמאמנת פעילה וארבעת ילדיהם, שגם הם בקראטה, וכולם זכו בתארים באליפויות בארץ ובחו"ל.

לפני שנה, בגיל 40, זכתה ליאת לראשונה באליפות עולם בקראטה פודוקאן, שהתקיימה ברומניה:

"מאד התרגשתי כי עבורי, למרות שאני מתאמנת בקראטה כבר 31 שנים ומתחרה בערך 20 שנים באליפויות עולם ואירופה – זו פעם ראשונה. אני חושבת שמעל הכל, זה מוכיח שכשבאמת רוצים משהו, מכל הלב, ועובדים לקראתו במלוא ההתכוונות מתישהו, מוקדם יותר, מאוחר יותר – זה קורה. ערב לפני הטיסה צפיתי בסרט על גולשת גלים שכריש אכל לה את היד. אחרי שנה היא הייתה שוב במים, עם חלום לנצח בתחרויות בינלאומיות עם יד אחת. כמובן שהיא הגשימה את זה, ובענק. סיפור אמיתי לגמרי. ואז חשבתי לעצמי, שאם היא הצליחה לנצח בתחרויות גלישה, שאני לא מבינה בזה כלום, אבל כן בטוחה שנדרש שיווי משקל מטורף ועשתה את זה עם יד אחת מי אני שאתן לגיל שלי, לעובדה שאני אחרי ארבע לידות או לרצועה הצולבת בברך שמאל שנקרעה לי לפני כעשור או להיסטורית הכישלונות שלי להוות תירוצים".

מה תרם לזכייה שלה עכשיו אחרי 20 שנה?

משה: "במשך מספר חודשים, כחלק מההכנה לתחרות, היא עשתה לעצמה רשימה של כל הדברים והתירוצים שמונעים ממנה להשיג את המטרה שלה – לעמוד על הפודיום בתחרות בינלאומית. מול כל תירוץ היה עליה לכתוב אותו במילים אחרות כך שהוא הופך ליתרון".

ליאת: "גם המשפט של אופרה ווינפרי, אחת הנשים שאני מעריכה מאוד 'ותרנה על סיפור העבר שעוצר אתכן מללכת קדימה. ספרו לעצמכן סיפור חדש שאתן מוכנות להקים וליצור' עזר לי. המשפט הזה עזר בעיקר לאחר שהתראיינתי לאחד המקומונים בו נשאלתי: 'אז אם את לא מנצחת אף פעם – למה את ממשיכה להתחרות'. יש לי הרבה סיבות: הצבת המטרה גורמת לי להיות טובה יותר, להתאמן קשה יותר, להתרגש, להשתפר בכל מובן ובעיקר להישאר צעירה בגוף ובעיקר בנפש. אירועים בזירה הבינלאומית כמו תחרויות וסמינרים מפגישים אותי עם חברות וחברים שחיים חיים דומים מאוד לחיים של משה ושלי, שלרוב הציבור נראים מוזרים ומשוגעים, ואולי הם באמת כאלו, אבל אלו חיינו, הם מיוחדים ומעניינים ואני כל כך אוהבת אותם ככה, לא רואה את זה כברור מאליו ומודה על כל רגע. מרגש אותי לפגוש אנשים מכל העולם ולראות, איך שכולנו, בסופו של דבר, בלי הבדלי דת, גזע ומין – דומים. מרגש אותי לייצג את המדינה, שנה אחרי שנה, אם בעצמי ואם כעוזרת מאמנים לילדים המופלאים של נבחרת ישראל ולהראות לכולם שעם ישראל חי ומנצח ושישראלים הם אנשים עדינים ונחמדים. זו שליחות לכל דבר, בעיניי. אז המדליה שקיבלתי היא רק בונוס. מאוד נחמד, אבל הניצחון הגדול הוא דווקא כל הדברים האחרים, שלא תלויים במדליה, כי הם קורים אתה או בלעדיה".

משפחת הקראטה

כל משפחת רוקח בקראטה. גם הבנות מתאמנות ומתחרות: מיה, 13, מתאמנת מגיל שלוש והיא אלופת הארץ במקצי קאטה אישית, קאטה קבוצתית ואנבו שהוא קרב מבוים בן-בת. מאז 2014, אז יצאו לראשונה ילדי המרכז לאליפות עולם לילדים, מיה זכתה להיות סגנית אלופת עולם וסגנית אלופת אירופה זו השנה החמישית ברציפות. מיה רקדה בלט קלאסי ארבע שנים ולפני כמה חודשים הגשימה חלום והתחילה ללמוד היפ-הופ.

כל משפחת רוקח בקראטה. צילום עצמי
כל משפחת רוקח בקראטה. צילום עצמי

נעמי, 6.5, מתאמנת מגיל שלוש. בנובמבר 2018 השתתפה לראשונה בתחרות בינלאומית וזכתה במקום שלישי במקצה קאטה אישית. נעמי היא סיפור חמוד, כי היא כבר נמצאת בקאמבק שאחרי פרישה. בתחילת הדרך היא לא כל כך אהבה את הקראטה ובשלב מסוים הודיעה על פרישה, אבל אז מיה הצליחה להחזיר לה את החיידק כשהיא אמרה לה שאם לא תתאמן היא לא תוכל להשתתף בתחרויות בחו"ל. כשהיא חזרה לאימונים הייתה לה קפיצה מאוד משמעותית ברמה. היא מתאמנת 5-6 בשבוע, ברצינות ומפגינה נחישות ומחויבות לכל תנועה בכל אימון ואימון.

אמי, 5, מתאמנת מגיל שלוש והיא הפרחחית בחבורה. היא מוכשרת וכשהיא מחליטה שהיא רוצה להתאמן היא עושה את זה טוב. היא התינוקת של הבית ומרשה לעצמה דברים שאף אחד אחר מהילדים לא הרשה לעצמו.

גילעד רוקח. אלוף קראטה מסורתי
גילעד רוקח. אלוף קראטה מסורתי

גילעד, 16.5, לומד במגמת רפואה – ביולוגיה בתיכון "אלדד". החברים ובעיקר המחנכת וההנהלה ב"אלדד" מאוד תומכים, מתחשבים בו כשהוא נוסע לתחרויות בכל מה שקשור להשלמת החומר והבחינות ומפרגנים מאוד על ההישגים.

גילעד זכה בפעם הראשונה באליפות העולם בשנת 2016 שהתקיימה בקרקוב בפולין. ועכשיו בנובמבר 2018 זכה בזהב באליפות עולם בקנדה במקצה של קרבות ובמדליית כסף בקאטה אישית. ועל זה קיבל ספורטאי מצטיין מעיריית נתניה.

"גילעד התחיל להתאמן בגיל חמש. "גילעד נדבק ב'חיידק' הקראטה בגיל שבע, כשקיימנו בעיר נתניה תחרות רצון טוב עם רומניה. המתחרים הרומניים מאוד אתלטיים ואז הוא נחשף פעם ראשונה למקצה אנבו, קרב מבוים, והיה פשוט בעננים. זה נחמד, כי אותו מקצה ששבה אותו לפני כמעט עשור, מקצה שמצריך כוריאוגרפיה, ממש כמו בריקוד, תפס אותו חזק ובשנה האחרונה גילעד הוא האחראי על המקצה הזה אצלנו במרכז, מחבר קומבינציות ומלמד את הדור הצעיר".

גילעד וליאת רוקח בקנדה
גילעד וליאת רוקח בקנדה

יצא לכם בחיים להשתמש במה שאתם לומדת ומלמדים?

ליאת: "לשמחתי לא יצא לי להשתמש בקראטה בחיי היומיום שלי במובן של הצורך להגן על עצמי. אבל כן אני יכולה לומר שאני משתמשת ומשתדלת ליישם את כל הדברים הנלווים לכלים להגנה עצמית שרכשתי בקראטה – בשמירה על רגשות יציבים, בשיפוט נכון, בלהרגיש את מי שעומד מולי, בלתפקד בצורה מיטבית במצבי לחץ. אז כן, אני משתמשת בקראטה כל יום".

אבל למשה רוקח, הבעל והבוס, כן יצא להשתמש בכישורים ובמיומנויות של הקראטה: "הקראטה המסורתי מחנך אותנו לאיפוק ולהימנע מאלימות ככל הניתן. בגלל שאני עוסק כל כך הרבה שנים בקראטה אני יודע לזהות סיטואציות שיכולות להפוך למסובכות מבעוד מועד וכך להימנע מהן. פעם אחת לפני הרבה שנים, כשעוד למדתי בלוס אנג'לס אצל המאסטר היפני, נישיאמה, כשהייתי בדרך חזרה מהעבודה, שבוע אחרי שקיבלתי את הדאן הראשון שלי, הותקפתי והייתי חייב להשתמש בידע שלי לצורך הגנה עצמית. זה קרה כשירדתי מהאוטובוס וקבוצה של חמישה מהגרים ירדו אחריי. הרגשתי שהם רוצים להתקיף אותי, אז לא הייתה לי ברירה והייתי חייב להסתובב אליהם. הפלתי את הראשון במכת אגרוף אחת ואז הם הסתובבו וברחו".

 

בדוק גם

קראטה

קראטה: חניכי מעלות קטפו 28 מדליות בתחרות גביע ישראל

התחרות, שהתקיימה בפעם העשירית ברציפות במעלות, היתה במעמד ראש עיריית מעלות-תרשיחא ארקדי פומרנץ וקונסול רוסיה בישראל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *