שיתוף פעולה של שלושה יוצרים בני העמק הוליד שיר חדש ברוח התקופה "נגני לי תקווה", שיצא לאוויר העולם, לכבודו של אלון אהל, המוסיקאי החטוף בעזה למעלה מ-700 יום.
את המילים כתבה רננה ליש מתמרת, את הלחן הפזמונאית והסופרת זהר ופסי ממושב מרחביה, שתיהן אימהות לחיילים בסדיר, בקבע ובמילואים. על העיבוד אחראי חן הררי, המוסיקאי המוערך מעפולה. את השיר מבצעת רעות יהודאי ("דבש הכל דבש", "ילדי בית העץ" ועוד..), נוגע בעצבים חשופים בחברה הישראלית, בתקופה המורכבת ביותר שידענו, בעוד עשרות חטופים עדיין מוחזקים בעזה.
השיר מוקדש לאלון אהל, בנם של עידית וקובי, אח לרונן וענבר. קובי אהל, אביו של אלון: "חשוב לי שיבינו, שמאחורי כל חטוף כזה יש חיים שלמים".
ואכן, אלון הוא לא רק "חטוף". הוא סיפור חיים, מוסיקאי ופסנתרן מחונן,שחלם להתחיל את לימודיו בבי"ס רימון, וחלומו נגדע. חיים שלמים, אבל שבורים. ב- 7 באוקטובר, אלון נפצע ונחטף לעזה ממיגונית המוות בצומת רעים. הוא היה ממשתתפי מסיבת הנובה, ונכון לרגע זה עדיין שבוי ע"י מחבלי החמאס, בתנאים תת אנושיים.
"כאילו היה פסנתר"
כשהחטוף אלי שרעבי, שהשתחרר אחרי 491 יום בשבי, סיפר על קשריו המיוחדים עם אלון אהל. הוא תיאר תמונה שנגעה בלב. "במנהרה, אלון מנגן באצבעותיו יצירות לפסנתר על גופו, כאילו היה פסנתר", סיפר.
התמונה הזו הייתה ההשראה לכתיבת השיר "שיר לאלון". "ידיי מנגנות בסונטה שותתת / את הכאב על גופי"… במסגרת פרויקט של המשפחה ולכבודו של אלון, ברחבי הארץ והעולם פזורים כיום פסנתרים צהובים, ועליהם הכיתוב: "YOU ARE NOT ALONE". (אתה לא לבד).
כולנו מתפללים ומייחלים לשובו של אלון הביתה, ולשיבת החטופים כולם.
