לפני מספר שבועות החלה נינה (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת, א"ק) תושבת חדרה, אם לארבעה בשנות ה-40 לחייה, לעבוד עמותת "בעצמי". בנתניה בפרט ובמרכז בכלל. במסגרת פרוייקט חדש וכלל ארצי. של ליווי נשים מוכות ביציאה מהמקלט אל החיים. הפרוייקט, מתבצע תוך שיתוף פעולה עם משרד העבודה והרווחה. כיום, שבע שנים אחרי הפרידה מבן זוג אלים וחצי שנה בלבד מאז שקיבלה ממנו גט, היא מדברת. לראשונה. "אני תמיד צריכה להיות ערנית", היא אומרת. "להסתכל אם יש רכב חשוד, לבדוק את הסביבה. כשהיינו יחד, הוא יכול היה לנקום במישהו גם אחרי 15 שנה. אני לא יודעת מה יפעיל לו את הטריגר. אי אפשר להיכנס לראש שלו".
לא היה מי שיעזור
הפרוייקט הכלל ארצי, שנינה עובדת במסגרתו בעיר נתניה ובמרכז, נקרא דף חדש. עיקרו: מעטפת תומכת לנשים, היוצאות ממקלטים לנשים מוכות. התכנית, כאמור, נערכת בעיר נתניה. לשם שילובן של נשים מוכות בעיר. וככה זה עובד: לכל אישה יוצאת מקלט, מוצמדת עובדת סוציאלית. שמכינה עבורה תוכנית שיקום מותאמת, עם יעדים ומטרות. כאשר מטרת העל של הפרוייקט היא אחת: למנוע מנשים מוכות, את החזרה לתוך מעגל האלימות. כמו שקורה הרבה פעמים לנשים הללו, בעיקר בגלל פחד. הנובע משנים של קרבנות בצל בעל או בן זוג, שטרח להבהיר להן שהן לא שוות כלום.
"אני מלווה אותן יד ביד ממש", אומרת נינה, "בהתאם לתוכנית השיקום שלהן. עם אישה שמדברת רוסית, למשל, אני מדברת רוסית. ולוקחת אותה לביטוח הלאומי. עם אישה אחרת, אני עובדת על הצבת גבולות לילדים. אני עובדת במשרה מלאה. ובנוסף, גם מתנדבת בסיוע לנערות בסיכון. התחלתי חיים חדשים לפני שבע שנים. וכיום, אני עוזרת גם לאחרות לעבור את מה שאני עברתי. לי-לא היה מי שיעזור".
כבר לא היה צריך להרביץ
נינה חייתה בצל האלימות במשך 20 שנה. עד שלילה אחד, אי-שם בשנת 2014, גרם לה לעשות שינוי. "במשך לילה שלם, הייתי ערה", היא משחזרת. "בשלב הזה, הוא כבר לא היה צריך להרביץ. כל כך פחדתי ממנו, שרק ישבתי ושתקתי במשך כל הלילה. הוא לא נתן לי לישון. ורק חזר, שוב ושוב, ותיאר איך יהרוג אותי ואת הילדים. לפרטי פרטים. וגם אמר לי: אף אחד לא יעזור לך. אני ארצח את הילדים ואותך, כי זו הנקמה היחידה. אם תלכי עכשיו למשטרה ותגידי את זה, לא יאמינו לך. בזמנו, הדברים האלה נשמעו לי מאוד מאיימים. היום אני יודעת, שכל הגברים האלימים אומרים לנשים את אותו הדבר. זה כאילו שהם עושים העתק הדבק. אני, מצדי, יכולה להעיד שעברתי את כל סוגי האלימות. עבדתי כל הזמן והרווחתי יותר ממנו, אבל אף פעם לא היה לי כסף. הוא לקח לי את הכל. היו הפחדות והייתה גם אלימות מינית. קצת לפני שעזבתי את הבית, אושפזתי בבית החולים. עם דלקת קשה באגן. כתוצאה מפעילות מינית לא פשוטה. אני בטוחה שהשכנים שלי, ידעו ושמעו. אבל אף אחד לא עשה שום דבר. הבעל שלי לשעבר, זה בנאדם שיודע לדבר. וחוץ מזה, כולם יודעים שלא מתעסקים איתו. והוא גם שותה אלכוהול. כל הזמן".
הבנתי שאולי לא אחיה
את הגבר האלים שהיה בעלה, היא הכירה מאז היותה בת 14. הוא היה אז חייל. גבר חזק, מבוגר ממנה, עם פתיל קצר. כזה ששומר טינה. אחד שלא כדאי לך להיות לידו, אם אתה לא בא לו טוב. וגם האלכוהול, תמיד היה שם. "בעלי לשעבר, אף פעם לא היה בנאדם נורמטיבי", אומרת נינה. "יצר הנקמנות שלו, תמיד היה. אבל כשהכרנו, חשבתי שזה מה שיגן עלי".
האלימות הסלימה, כשהיא שקלה להתגרש. כעבור שנים. "הוא איים בהתאבדות", היא אומרת. "והכל הפך להיות קשה יותר. הוא לא רצה להתגרש. במשך הרבה שנים, לא הבנתי בכלל שאני בזוגיות אלימה. הייתי תמימה. הוא אילף אותי, לפי הדרך שראה לנכון. בהתחלה, אפילו האמנתי שהוא האביר על הסוס הלבן".
חיית בזוגיות אלימה של 20 שנה
"הוא היה מאוד מפחיד. לא רציתי להאמין שמה שאני חווה, באמת קורה. וכשהיו מתקרבים אלי, הייתי מתרחקת. לא מתקשרת, לא מזמינה אלי הבייתה. שלא יגלו. פחדתי גם שיגידו לי שטעיתי. וגם פחדתי להיות לבד. הוא תמיד אמר לי: 'מי ירצה אותך בכלל'? האמנתי שזה נכון. כי מי ייקח אותי באמת ואיך אסתדר, עם ארבעה ילדים. עד שהבנתי, אחרי הלילה הוא, שאולי לא אחיה. אבל עדיין חשבתי, שאפשר לסיים את הקשר בינינו בטוב. שנלך לגישור. שלא אגלה כלום לאף אחד".
הוא תמיד עוקב
אחרי ליל השימורים ההוא, שעשה את השינוי, לקחה נינה החלטה. ושיתפה מישהו שבטחה בו, במקום עבודתה. ""הייתי בטוחה, שהרוחות עוד יירגעו ואחזור הבייתה", היא משחזרת. "האדם שסיפרתי לו את הסוד שלי, כבר יצר קשר עם כל מי שצריך. ליוו אותי למשטרה, לקחו אוי למקלט לנשים מוכות".
איך בכלל העלית בדעתך שתוכלי לחזור?
"כי במשך שנים, התרגלתי לקנות את השקט שלי בבית. במיוחד לקראת אירועים, או ביקורים משפחתיים. ידעתי איך להתנהג ומה להגיד, כדי שלא יתעצבן. לפני בר המצווה של הבן, למשל, עשיתי כל מה שהוא רצה. אם זה בסקס, או שהילדים לא ירעישו. כל מה שהוא אמר לי לעשות, עשיתי. לא התווכחתי. ארגנתי את הכל, בדיוק כמו שהוא רוצה".
במשך שבע שנים, מיום הפרידה ועד לפני חצי שנה, הייתה נינה מסורבת גט. עד שנכנסה לתמונה טוענת רבנית, שהשיגה עבורה את הגט המיוחל. ועדיין: אין לה שקט. גם לא עכשיו. "הייתי פעמיים במקלט לנשים מוכות", היא משחזרת. "ובפעם הראשונה, הוא הגיע עד למקלט. הוא מפר צוים סדרתי ותמיד עוקב אחרי. הוא יודע איפה אני גרה ואיפה הילדים לומדים. במשך שבע שנים, הספקתי לעבור ארבע דירות. הוא גם איים על הילדים, כשפגש אותם במרכז קשר. אמר להם שהם יישארו בסוף בלי אימא. עכשיו הוא לא רואה אותם יותר".
מתחילה להתאושש
היום, לדבריה, היא מתחילה להתאושש. הבעל האלים היה בכלא. ושוחרר. כמה חודשים בפנים, לא יותר. "היו לי המון התקפי אסטמה בעבר, וגם התקפי חרדה. גם היום יש לי התקפי חרדה. סביב כל מקרה רצח, או ניסיון לרצח של אישה. אבל העבודה, היא לא טריגר. להיפך. היא תרפיה בשבילי. וסיפוק אדיר. היא ממלאת אותי בתקווה, שאפשר גם אחרת."
וזוגיות?
"יש לי בנזוג, אבל אנחנו לא חיים יחד. זה גם בגלל הפחד שלי".
יש לך מספיק כסף?
"יצאתי מהמקלט בלי כלום. אבל חברת מועצת העיר, חדווה יחזקאלי, לקחה אותי יד ביד לחנויות. ושילמה עלי גם מהכסף שלה". (חדוווה יחזקאלי, אגב, ביחד עם חברי מועצת עיר נוספים, חתמו אמש על האמנה למניעת אלימות. "אנו מתחייבים לעשות כמיטב יכולתינו כדי להוקיע כל סוג של אלימות", כתבו. וחתמו).
נינה, את פוחדת שהוא עלול לרצוח אותך?
"יש טריגרים מסויימים, שיכולים להביא אותו לאיבוד שליטה. אני פוחדת. כן".
המשנה לראש עיריית חדרה, חדווה יחזקאלי \ צילום ועריכה: איילת קדם
הישארו מעודכנים באתר ובפייסבוק חדשות חדרה, כל זכרון, כל הפרדס
