העיר חדרה ידעה לא מעט פיגועים, חלקם קשים מאוד. מצד אחד, המיקום של העיר באזור עם לא מעט יישובים וכפרים ערביים, ומצד שני עיר מעורבת עם המון בעלי עסקים ערבים וכמובן שגם חלק מהעסקים המקומיים מתפרנסים מצוין בעיקר מהקהל מהמגזר הערבי.
אבל אם יש פיגוע אחד שלא יישכח בחדרה הוא הפיגוע בשוק, בו נהרגו שישה בני אדם (חמישה במקום ועוד אחת בבית החולים) ונפצעו 30 אנשים. בשבוע הבא, ביום שני, יציינו בחדרה בדיוק עשור לפיגוע הנורא. בתקופה בה אזרחי ישראל חיים בפחד, פיגוע רודף פיגוע ואין שקט ברחובות, חזרנו לארבעה אנשים עבורם הפיגוע בשוק בחדרה היה בגדר משנה חיים.
ביום רביעי, 26 באוקטובר 2005, בשעה 15:17 דקות, רעדה העיר חדרה. מחבל מתאבד התפוצץ עם מטען נפץ בכניסה לשוק העירוני הומה האדם, בסמוך לדוכן הפלאפל המיתולוגי "ברזילי". חמישה אנשים נהרגו במקום, עוד 30 אנשים נפצעו, ואשה אחת נפטרה מפצעיה בבית החולים.תמונות הזוועה שודרו כמובן בכל מקום באותם ימים, אבל התמונות הקשות באמת מלוות חלק מהאנשים עד עצם היום הזה.
אליעזר ברזילי, 71, הוא אחד משלושת האחים של הפלאפל המיתולוגי. עוד לפני הפיגוע הוא היה מוכר בכל הארץ, על אחת כמה וכמה אחריו. אליעזר נפגע קשה ברגליו, גם בראשו. הוא איבד את עור התוף בשתי האוזניים, ועד היום הוא מתקשה לשמוע כהלכה וללכת על רגל שמאל.
כששואלים אותו על היום הארור ההוא, הוא לוקח נשימה ארוכה: "אני זוכר שבדיוק החלפתי את אחי בשעה 2 וחצי. הייתי עם שני עובדים ונפצעתי די קשה. כל מה שאני זוכר זה את זה. בדיעבד התברר לי שהייתה שוטרת שלצערי נפטרה, והיא זו שהחזיקה את העקב שנותקה לי מהרגל עד שהגיעו לטפל בי.
"לאוניד (אחד העובדים שגם הוא נפצע) הזעיק עזרה וחילצו אותי מתחת להריסות. קיבלתי מכה רצינית בראש, שטפי דם. עצם הבריח נשברה אבל עשיתי מלחמה קשה מאוד כדי לחזור לעצמי. גם אני לא האמנתי וגם הרופאים לא האמינו שארד מכיסא גלגלים. אבל עשיתי הכל. הידרותרפיה, פיזיותרפיה, עברתי להליכון, לקביים, למכשיר מיוחד וברוך השם".
הסיפור המלא יפורסם מחר ב: "חדשות חדרה".
