fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

סיפור שמתחיל בספר

בגיל תשע, לאחר שקראה את הספר "שרה גיבורת ניל"י", נולד החלום של איריס זינגר לעבור להתגורר באזור. מאז מלווה אותה דמותה של שרה אהרונסון, גם היום במסגרת עיסוקה יוצא הדופן כמנחת סדנאות שירה לאמהות ותינוקות וטיפול בקערות טיבטיות
איריס זינגר
איריס זינגר (צילום: סיגל קולטון)

לאיריס זינגר יש חלום: לגרום לעובדים מחברות היי~טק להשתחרר באמצעות קערות טיבטיות. סביר להניח שהיא תגשים אותו, כמו שידעה להגשים את החלומות שלה כילדה שנקשרו בדמותה של שרה אהרונסון. כבר כשהיתה ילדה כשחיה בראשון לציון, ידעה זינגר, המתגוררת כיום בבנימינה, שתעבור לגור באזור זכרון יעקב, בעקבות המפגש הראשון עם דמותה של שרה אהרונסון. "כשהייתי ילדה בת תשע וקראתי את הספר שרה גיבורת ניל"י נכנס לי לראש שפעם אני אגור בזכרון יעקב או קרוב אליה", מספרת זינגר, "דמותה של שרה אהרונסון שבה אליי עוד פעמיים במהלך חיי, פעם אחת כשגילמתי אותה כנערה ופעם נוספת כשכתבתי עליה הצגה עם בעלי שני. השיא היה בשנת 2000, החלום שלי הפך למציאות, ודני ואני עברנו לבנימינה".

זינגר, בת 48, מתגוררת בבנימינה עם בעלה ושני בניה, עופרי בן 11 ויהלי בן 8. על המפגש הראשון עם הספר שהשפיע לא מעט חייה, היא מספרת: "התחברתי מיד לסיפור, התאהבתי בדמות של אבשלום פיינברג, האהוב של רבקה, האחות הצעירה של שרה. קראתי את הספר בפעם הראשונה בגיל תשע והוא כל כך משך אותי שקראתי אותו כמה פעמים. התעמקתי בו ובחיים של הדמויות המוזכרות בו. גם חיפשתי מכתבים שאבשלום כתב לרבקה ולשרה. עד כדי כך הספר השפיע עליי שמאז שקראתי אותו בפעם הראשונה נכנס לי לראש שפעם בעתיד אעבור לגור בזכרון יעקב או באזור שלה".

איריס זינגר
איריס זינגר (צילום: סיגל קולטון)

ואז הגיעה רבקה
שם זה לא נגמר. זינגר חזרה לדמות האהובה גם כשהתבגרה: "כשהייתי בת 16 למדתי בחוג תיאטרון בצוותא בראשון לציון שבה גדלתי. יום אחד הגיעו אלינו נציגים של הטלוויזיה החינוכית וחיפשו מישהי שתגלם את הדמות של שרה אהרונסון הנערה. הם בחרו בי. זה היה לטובת הפקת סרט קצר שנעשה על משפחת אהרונסון. במסגרת הצילומים נסענו לצלם בכמה לוקיישנים, ביניהם בבית אהרונסון בזכרון יעקב. אני זוכרת שכשנכנסתי לשם הרגשתי שאני נכנסת לבית שלי. זה היה בשבילי פסגת הפסגות. במהלך אחד מימי הצילומים בבית אהרונסון, פגשתי את רבקה, האחות הצעירה של שרה. היא היתה אז אשה מבוגרת על כיסא גלגלים. אני זוכרת שהיו לה עיניים כחולות גדולות ומשקפיים ושתי צמות ארוכות. באותו יום בצהריים עבר ליד הבית איש מבוגר רכוב על סוס, כשהוא ראה אותי הוא ירד מהסוס ואמר לי: 'את לא שרה אהרונסון, אבל את מאד מזכירה אותה'. מאוד התרגשתי כי הזדהיתי עם הדמות והתקופה. זו היתה הפעם השנייה בחיי שאמרתי שיום יגיע ואני אבוא לגור כאן".

הכתבה המורחבת מחר ב"כל זכרון

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות