מחר ב"כל זכרון"
מספר חודשים אחרי מבצע "צוק איתן", היחסים בין יהודים לערבים בארץ ממשיכים להיות מתוחים. מאוד מתוחים. כאן, באזור הכולל את זכרון יעקב, יישובי חוף הכרמל ופורדיס, יש אחווה ויחסי שכנות טובים כבר יותר מ-50 שנים, ובכל זאת המתיחות מורגשת. המתיחות הגיעה לשיא לאחר חטיפת ורצח שלושת הנערים בחודש יוני השנה, אירוע שלאחריו החל מבצע "צוק איתן". באותם הימים התקיימו באזור הפגנות של קיצונים יהודים, קיצונים ערבים וגם הקולות השפויים שקראו לחיזוק הדו קיום. מלבד ההפגנות נזרקו בקבוקי תבערה, רוססו כתובות נאצה, יודו אבנים והוטחו האשמות ממצד שני הצדדים על הנסיבות שהובילו להחמרת המצב הביטחוני בארץ וגם באזור. בימים האחרונים, כששוב החלו להופיע ניצנים של אלימות ושנאה ברחבי הארץ בין יהודים לערבים, המתיחות הגיעה גם לכאן.
"הסרטן מתחיל מלמעלה"
גם התושבים היהודים וגם הערבים המתגוררים באזור לא מרוצים מהמצב השורר במדינה ובהכרח משפיע עליהם. בשלל התגובות שנשמעו ניתן למצוא בעלי עסקים שמספרים כי המצב הביטחוני פוגע בעסקים שבבעלותם, ערבים החשים מופלים ונשפטים על ידי יהודים ויש גם את הלקוחות היהודים שמגיעים לבתי העסק בפורדיס ואומרים שמבחינתם שום דבר לא השתנה. כך, למשל, תושב פורדיס שעובד בחנות בזכרון יעקב ובחר להישאר בעילום שם,
מספר: "היחס אליי מהבוסים שלי ומחברים לעבודה מסתכם באיפוק וצביעות. יש את הקטע של היהודים והערבים. אם היהודים לא היו צריכים אותנו לעבודה הם היו מחשיבים כל אחד מאיתנו, הערבים, לעוד מחבל. אני לא שופט בני אדם לפי צבע העור שלהם, הגזע והמין, זה לא תפקידי, זה התפקיד של בורא עולם. יש לי הרבה חברים יהודים. אני אומר די לצביעות, די להגיד דו קיום ושלום, כי בשורה התחתונה יש שנאה, יש נקמה, רואים את זה בעיניים. צריך להכיר במציאות, אנחנו חיים במדינה גזענית גם מבחינת היהודים וגם מבחינת הערבים. כל הסרטן הזה התחיל מלמעלה, מהשרים עם החליפות המהודרות והכיסים המלאים. זה מתסכל אותי כי אפשר לחיות בשלום, זו רק הסתה".
