לשון הרע על דמויות ציבוריות

נתחיל מהסוף: לשאלה האם תובע בלשון הרע הוא דמות ציבורית או לא, עשויה להיות השפעה דרמטית על ניהול ההליך. ולא, לא רק נבחרי ציבור נחשבים "דמות ציבורית".

איך בית המשפט קובע אם לפניו נמצאת "דמות ציבורית" במסגרת תביעת לשון הרע?

בית המשפט העליון קבע במסגרת תביעה על הוצאת דיבה כי יראו באדם "דמות ציבורית" ככל שפועלו נוגע בענייני הציבור באופן משמעותי יותר, יכולתו להשפיע על הציבור משמעותית יותר, ונגישותו לאמצעי התקשורת פשוטה יותר. ועוד קבע בית המשפט העליון כי ייתכן שאדם ייחשב "דמות ציבורית" לעניין ספציפי, וייתכן גם שמשרתו הציבורית של אדם היא שתגדיר את מעמדו כ"דמות ציבורית" (ע"א 1104/00).

כלומר: גם חבר כנסת, גם מורה, גם משפיענית רשת, גם מגישת חדשות וגם בעל עסק שמעניק שירותים לציבור – יכולים להיחשב "דמות ציבורית". הכל תלוי בזהות האדם, במשרתו, ובשאלה כמה הוא מעורב בעניינים ציבוריים (והשאלה מהו "עניין ציבורי", מורכבת לא פחות. על כך בהרחבה במאמר אחר, ובקצרה בהמשך מאמר זה).

כיצד הגדרת אדם כ"דמות ציבורית" תשפיע על תוצאות תביעת דיבה?

בפסק הדין בעניין בן גביר (רע"א 10520/03) נקבע כי בעניין דמויות ציבוריות "שני כוחות מושכים לכיוונים נוגדים". כלומר, חשוב להגן בצורה משמעותית במיוחד על שמם הטוב של אנשי ציבור (הרי שמם הטוב הוא הנכס היקר להם ביותר, בהגדרה). אך באותה נשימה גם חשוב להגן ביתר שאת על הזכות להתבטא בנוגע לאנשי ציבור, ולבקר את פועלם. מעבר לחשיבות בביקורת חופשית ופומבית, ההנחה היא שאנשי ציבור בוחרים להיות אנשי ציבור, וגם מרווחים מזה (בכל מיני אופנים). ומי שמרוויח ממעמדו כדמות ציבורית, מוכרח לפתח סבילות לביקור; גם כזו שאינה נעימה ועלולה לפגוע בשמו הטוב.

זו נקודת המוצא. חשוב להכיר אותה. אך לבדה היא לא מספיקה. לכן בית המשפט העליון הוסיף וקבע שבכל שלבי ניתוח הטענה לפרסום לשון הרע, יש לתת ביטוי לשאלה האם הטוען לפגיעה בשמו הטוב הוא דמות ציבורית. השאלה משמעותית עד כדי כך שהיא יכולה להשפיע על השאלה החשובה האם ביטוי מסויים קולע להגדרת "לשון הרע" (ע"א 6903/12). שכן לפי הפסיקה, ישנם ביטויים שיכולים לפגוע בשמו הטוב של כל אדם, אך לא בשמו הטוב של איש ציבור.

כדי להבין את המצב המשפטי לעומק, צריך להבין את ההבחנה בין ביטויים שמכילים תיאורים עובדתיים (כלומר, מתיימרים לתאר מה התרחש במציאות), לבין ביטויים שמתאימים להגדרת "הבעת דעה" או "ביקורת". תיאורים עובדתיים – שנבחנים בתבניות של אמת או שקר – נתפסים פוגעניים יותר בפסיקה. והבעת דעה וביקורת – סובייקטיביות במהותן – נתפסות כהתבטאויות פוגעניות פחות (ורצויות יותר); במיוחד ככל שהן עוסקות בדמויות ציבוריות ובעניינים ציבוריים.

וכדי להוסיף נדבך חשוב נוסף להבנת המצב המשפטי, מתחייב להבחין את ההבחנה בין עניינים ציבוריים לבין עניינים פרטיים. בכל הנוגע לעניינים ציבוריים – פוליטיים בפרט – ההגנה על חופש הביטוי רחבה במיוחד; ובכל הנוגע לעניינים פרטיים – גם אם בקשר לדמויות ציבוריות – ההגנה על השם הטוב (ואגב, גם על הזכות לפרטיות) הופכת משמעותית יותר ומצמצמת את ההגנה על חופש היטוי.

בסופו של דבר כאשר מנתחים את פסיקת בית המשפט העליון ואת יישומה בבתי המשפט השונים, אלו המסקנות:

• דמות ציבורית או "איש ציבור" הם לאו דווקא נבחרי ציבור. הסיווג תלוי בקשר עם הציבור, בפוטנציאל ההשפעה, וביכולת לקבל במה ציבורית רחבה.
• כאשר איש ציבור מגיש תביעת לשון הרע, האיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב משתנה באופן מסויים.
• המשתנים החשובים ביותר כדי להבין את ההשפעה ואת איזון הזכויות, הם: (1) סיווג הביטוי (הפרסום) כתיאור עובדתי או כהבעת דעה (לפי הכללים שנפסקו בבית המשפט העליון); (2) סיווג תוכן הפרסום ככזה שעוסק בעניינים ציבוריים או בעניינים פרטיים.
• ככל שתוכנו של פרסום "קרוב" יותר להגדרת הבעת דעה בקשר לעניינים ציבוריים, תביעתו הפוטנציאלית של איש הציבור נחלשת.
• ככל שתוכנו של פרסום "קרוב" יותר לתיאור עובדתי בקשר לעניינים פרטיים, תביעתו הפוטנציאלית של איש הציבור מתחזקת.

המפורט במאמר קצר זה נועד להנגיש בצורה פשוטה להבנה מידע מורכב במיוחד, שנסמך על ניתוח מאות פסקי דין שנתנו בשמונה עשורים של פסיקה מתפתחת. לכן, כמובן, האמור לעיל אינו מתיימר למצות ובוודאי לא לשמש תחליף ליעוץ משפטי; אלא רק להאיר עיניים ולהתכנס סביב ההבנה – על דמות ציבורית, מכל סוג, חלים כללים אחרים ומיוחדים בניהול תביעות דיבה ולשון הרע. ומבלי להכיר את הכללים לעומק, אין שום אפשרות לייצג נאמנה בתביעת לשון הרע שמעורב בה איש ציבור.  מידע נוסף תמצאו באתר – www.lawdesk.co.il מרכז מידע ללשון הרע והוצאת דיבה