בית / חדשות מקומיות / מיוחד ליום האישה: גיבורת נילי

מיוחד ליום האישה: גיבורת נילי

בשנתיים האחרונות עומדת בראש אימפריית שזר לכלי עבודה, אם המשפחה, נילי שזר. לאחר מותו הפתאומי של בעלה, יחיאל, לפני כשנתיים, היא לקחה על עצמה את ניהול החברה הוו...
"הגיל עושה את שלו, למרות שאנשים אומרים שלא השתניתי 20 שנה". נילי שזר | צילום: דורון גולן
"הגיל עושה את שלו, למרות שאנשים אומרים שלא השתניתי 20 שנה". נילי שזר | צילום: דורון גולן

בשנתיים האחרונות עומדת בראש אימפריית שזר לכלי עבודה, אם המשפחה, נילי שזר. לאחר מותו הפתאומי של בעלה, יחיאל, לפני כשנתיים, היא לקחה על עצמה את ניהול החברה הוותיקה, המעסיקה עשרות עובדים * בראיון ל"בלינקר" היא מספרת על ההיכרות עם בעלה, אהבת חייה, על העסק שבנו במו ידיהם, על הגעגועים הבלתי פוסקים ועל ההחלטה להמשיך הלאה, למרות הכל * והיא גם מגלה מה אמר לה עזר וייצמן כשהייתה חיילת בחיל האוויר

במבט ראשון נילי שזר מקרית ביאליק נראית אישה שברירית. היא קטנת קומה, בלונדינית ומטופחת, ורק כששומעים את סיפור חייה מבינים עד כמה היא אישה חזקה. את אהבת חייה, בעלה יחיאל, פגשה בגיל צעיר וביחד הקימו אימפריה. ומותו לפני כשנתיים הציב אותה בראש החברה המשפחתית. היום היא מנהלת עשרות עובדים ביד רמה ובחיוך.

שזר, 77, נולדה ברעננה למשפחת שטריימר. בת בכורה בין שתי בנות. אביה בנימין ואמה יהודית הגיעו בשנת 1932 לישראל, אמה מרוסיה ואביה מפולין.

"הייתי ילדה רגילה", היא מספרת, "למדתי בבית ספר יסודי ברעננה. תיכון לא היה בזמנו ברעננה, אז למדתי וסיימתי בהרצליה. בתקופה שבה גדלתי, כולם היו חברים של כולם ושיחקו בחוץ בקלאס, חמש אבנים וחבל. הייתי בתנועת הנוער מחנות העולים, יצאנו לטיולים, זה היה ההווי באותם הימים. למרות שהלכתי לתנועת נוער, לא רציתי ללכת לקיבוץ, אבל החיים שלי השתנו, כשהתגייסה לצבא".

עם דוד ופולה בן גוריון

שזר שירתה באחד התפקידים המעניינים בחיל האוויר – חובשת תעופתית. אחרי שעברה קורס חובשות ותעופה, הייתה מבצעת בוועדה הרפואית בדיקות אק"ג ובדיקות שמיעה לצוותי האוויר – מפרחי טייס ועד לטייסים. "בדקתי את מפקד חיל האוויר דאז, עזר ויצמן, שהסתכל עלי במהלך הבדיקה ואמר: 'איזו חתיכה'. פעם בחודש הייתי בתורנות פינוי, כלומר, אם יש חייל פצוע בכל מקום בארץ, היינו טסים אליו במסוק. ליוויתי את בן גוריון ופולה בטיסה כדיילת אוויר עם רופא וגם את משה דיין".

 "אני חושבת שאני אישה חזקה". נילי שזר | צילום: דורון גולן
"אני חושבת שאני אישה חזקה". נילי שזר | צילום: דורון גולן

במהלך שירותה הצבאי הכירה את יחיאל שזר, שהגיע לאחד הבסיסים בהם שהתה, במסגרת המילואים. תשעה חודשים אחרי שהשתחררה מהצבא נישאו ועברו להתגורר בקרית ביאליק.

"יחיאל פתח עסק קטן לתיקוני ברנרים ווסתים, ואני עבדתי בתור מזכירה בבית כץ. בינתיים נולדו לנו ליאור ועמית. אחרי כ-10 שנות עבודה בבית כץ, קנינו עסק קטן במפרץ חיפה, ובעלי ביקש שאעבוד איתו ואעזור לו בניהול. עבדנו מהבוקר עד הערב. כל פעם הגדלנו את העסק והכנסנו כלי עבודה חדשים. השתכללנו. יחיאל קנה כמה מחרטות והיה לנו גם עיבוד שבבי".

עם השנים גדלה החנות במפרץ חיפה, ובני הזוג שזר שכרו עוד ועוד עובדים. חלקם עובדים בחברה עד היום הזה, ויש בהם אפילו אישה שעובדת בחברה 39 שנים.

"הבן הבכור ליאור סיים כיתה י"ג, התגייס ומיד אחרי הצבא הוא נכנס לעסק והתחיל לעבוד. כשהצעיר, עמית, סיים את הצבא הוא טס לגרמניה, שם למד שנתיים על מכונות אוטומטיות. כשחזר לישראל, החליט שנפתח חנות נוספת בקריון. לפני 25 שנים פתחנו את החנות בקריון, והיום הוא מנוהלת על ידי עמית. את העסק בשדרות ההסתדרות במפרץ חיפה קנינו חמש שנים קודם. התחלנו לייבא כלים מכל העולם. שני הבנים נוסעים ביחד לתערוכות בחו"ל, הכל הם עושים ביחד".

ביזנס אנד פלז'ר

במהלך השנים הייתה בין בני הזוג שזר חלוקה ברורה בניהול העסק המשפחתי. נילי שזר הייתה אחראית על ניהול החנות והעובדים, בעוד הבעל, יחיאל, עסק בעיקר ביבוא. "בכל שנה, במשך 30 שנה, נסענו לתערוכה בגרמניה. חוץ מביזנס היינו דואגים גם לפלז'ר, והיינו נוסעים לעשות סקי. אף פעם לא הכנסנו את העסקים הביתה. העבודה נעשתה רק בעסק. בארוחות צהריים משפחתיות מעולם לא דיברנו על עסקים. יש לנו סירה בכינרת ואנחנו משפחה מאוד מלוכדת. בכל שבת נסענו כולנו לכנרת. לעיתים היינו נוסעים כבר בשישי, כי היה לנו קרוואן. עד היום הסירה קיימת. יחיאל ואני למדנו סקי מים. בכלל, יחיאל איחד את כל המשפחה".

כששזר מדברת על בעלה, יחיאל, פניה נעצבות. דמעות שממלאות את עיניה מאיימות לזלוג על לחייה. "יחיאל היה אדם מיוחד. טוב לב, העניק למשפחה ולעובדים הרבה כבוד. העניק מעצמו ללקוחות שמאוד אהבו אותו. הוא היה בעל מקצוע בחסד ופתר בעיות לכולם. ידע, הבין ותכנן את הכל. הוא תכנן את החנות למרות שלא למד זאת מעולם. הבאנו את המדפים מגרמניה אחרי שהוא ישב שם במפעל שלושה ימים. הוא מעולם לא הרים קול על אף אחד, אנשים כיבדו אותו והוא כיבד את כולם".

"הוא חסר בכל מקום". נילי ויחיאל שזר | צילום: אלבום פרטי
"הוא חסר בכל מקום". נילי ויחיאל שזר | צילום: אלבום פרטי

מותו הפתאומי של יחיאל שזר לפני כשנתיים היכה בתדהמה לא רק את בני משפחתו, אלא גם את משפחות העובדים וקהל הלקוחות הרחב.

"לפני כמה חודשים ניגש אליי אדם, שאני לא מכירה, בסביבות גיל 60", מספרת שזר, "הוא התחיל לבכות כששמע שיחיאל נפטר ואמר שהוא חייב לספר לי משהו. הוא סיפר שהוא הגיע לפני 35 שנה מרוסיה ולא היה לו כסף. הוא בא ליחיאל ואמר לו, שהוא מאוד רוצה לעבוד, אבל אין לו כסף לקנות כלים. יחיאל לקח ארגז, מילא אותו בכלים ואמר לו להתחיל לעבוד וכשיהיה לו כסף ישלם. לא ידעתי את זה. בעלי עשה הרבה דברים טובים לאנשים. כשיחיאל נפטר וליאור הודיע לעובדים, כולם בכו. מעולם הוא לא הרים עליי קול, מה שרציתי בלילה, קיבלתי ביום, היה אדם מיוחד במינו. אני לא חושבת שיש אדם שיכול לדבר עליו רעה. כולם יגידו שהיה אדם משכמו ומעלה.

עסק לתפארת

"בהלוויה היו כ-2000 איש. לא ראיתי דבר כזה. איך דיברו עליו, אילו דברים אמרו. המנכ"ל של בוש הקריא הספד באורך שלושה עמודים. ממש יוצא דופן. במהלך השבעה שמעתי סיפורים שלא הכרתי. רק בכיתי כי לא יכולתי לקבל את זה".

בתום ימי השבעה נאלצה שזר, יחד עם שני בניה, לחזור לשגרה במקום אותו בנה אבי המשפחה. חסרונו מורגש בכל פינה בחנויות.

"היה מאוד קשה לחזור לשגרה, הוא חסר בכל מקום. אנחנו עוברים ליד מקומות שהוא תכנן ועיצב, וזה קשה, אבל החיים ממשיכים. יש לנו עסק של 70 עובדים ואי אפשר לסגור אותו. עצוב לי בלב. יש תמונה שלו מאחורי העמדה שלי בכניסה. בהתחלה אנשים היו נכנסים, רואים את התמונה שלו ויוצאים החוצה לבכות. גברים. הם לא יכלו לראות אותו בתמונה. היו רגילים לראות אותו עומד בכניסה. אני ממשיכה. עוקבת אחרי הכל. מגיעה לכאן בכל בוקר ולפעמים נשארת עד שבע בערב. דואגת שלקוחות יקבלו עזרה וייעוץ. יותר מ-50 שנה אני בעסק. יש לי מושג ויש לי ידע ויש לי גם זיכרון ויזואלי, אני זוכרת אנשים ומה הם קנו".

הייתם מצפים אולי שאישה שמנהלת חנות לכלי עבודה כבדים וגבריים תיראה קצת אחרת, אבל שזר היא אישה קוקטית ומטופחת להפליא. שיערה צבוע בקפידה והשפתיים משוחות בשפתון אדום. היא בעיקר קלאסית.

"מגיל מאוד צעיר אמא שלי הכשירה אותי לטפל ולטפח את עצמי ואני ממשיכה בכך. כשאני באה לחנות זה מחיה אותי, אני מרגישה שאני עולה על במה ואין מה להגיד. אנשים גם מחמיאים לי. אחרי הכל הגיל עושה את שלו, למרות שאנשים אומרים שלא השתניתי 20 שנה. שואלים אותי אם אני לא מתבגרת. הסוד הוא שאני באה לחנות מדי יום. יש לי מטרה בחיים – לעבוד, להצליח ולייעץ. אנשים משתגעים איך אני יודעת להבחין בין גדלים של צינורות. זה כי תמיד אהבתי את העבודה. יש משפט שאומר 'אישה בונה ואישה הורסת', ופה בניתי יחד עם יחיאל עסק לתפארת".

 "אדם משכמו ומעלה". יחיאל שזר ז"ל | צילום: אלבום פרטי
"אדם משכמו ומעלה". יחיאל שזר ז"ל | צילום: אלבום פרטי

מעבר לעסק, שזר הפכה לראש המשפחה, שכוללת היום שלושה נכדים, ביניהם סטודנט לרפואה בן 29 בהונגריה, עורך דין בן 26 ונכד צעיר בן 23, שכרגע עובד בעסק המשפחתי, אבל מתכוון ללמוד.

אחת ההנאות של נילי שזר בחיים היא לפנק את נכדיה והיא עושה זאת באהבה. רק לא מזמן, כשנכדה שבר את ידו, היא טסה להונגריה לשהות איתו כשבוע ובישלה לו כמויות אוכל שיספיקו לשנה הקרובה. "אני משתדלת לפנק אותם, אני אוהבת. כל נכד עבד שנה בעסק וכולם עבדו כאן בחופשות, גם הילדים שהיו קטנים, העונש שלהם היה לא לבוא לעבוד איתנו", היא אומרת.

והחוזק מאיפה, אני שואלת. זה לא פשוט לעמוד בראש אימפריה כלכלית ובראש משפחה. "אני חושבת שאני אישה חזקה", היא אומרת, "אני חזקה בגוף ובנפש. אני לא נרתעת מדבר, משתפת פעולה עם אנשים, דואגת לצרכים של כולם. כלום לא מפחיד אותי. אני יכולה לעבוד משמונה בבוקר עד 23:00 בלילה".

 

בדוק גם

מהאירוע (צילום: מועצת מנשה)

והגדת לבתך

אירוע רב משתתפים התקיים בסוף השבוע לרגל יום האישה הבינלאומי במועצה האזורית מנשה. במהלך הערב הוענקה מלגה ע"ש עינת סלם ז"ל והוצגה במבואה במרכז מלוא התערוכה "והגדת לבתך", במסגרתה נשות המועצה הציגו פריט או סיפור שעבר מאם לבתה בירושה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *