יום ראשון , מאי 26 2019
בית / הד הקריות / מוחמד בא אל מני
מני אסייג ומוחמד נעמה | צילום: דורון גולן
מני אסייג ומוחמד נעמה | צילום: דורון גולן

מוחמד בא אל מני

"ארגנתי מופע התרמה למושתל כליה בנהריה וביום המופע, נכנס מוחמד נעמה מאחורי הקלעים ואמר לי: 'אני סטנדאפיסט ערבי, אני רוצה שתעזור לי'. עשיתי עליו חיפוש, ראיתי שהוא נקי והכל בסדר, בדקתי שהשעון לא מתקתק וזו לא פצצה, ראיתי בחור סימפטי, ראיתי את הרצון שלו לפרוץ בתחום, והחלטתי לעזור".

במונולוג הזה פותח מני אסייג את הריאיון הזוגי עם הסטנדאפיסט, מוחמד נעמה, לו הוא כותב היום. שלא תטעו, שניהם יושבים מולי השבוע ואני מצפה לשמוע איך הדעות הימניות של אסייג משתלבות עם אלה של נעמה, ערבי מוסלמי מדיר אלאסד במקור. אממה, המציאות מתגלית אחרת לחלוטין. הקשר ביניהם טוב ובעיקר מצחיק, ועל כל הסטיגמות הנדושות הם צוחקים בקול רם.

אסייג: "הוא לא רוצה לחזור ליפו או חיפה, כי מלא שם בערבים".

נעמה: "מה חיפה? מה זכות השיבה? מי צריך את זה בכלל?".

מני אסייג הוא יוצר מוכשר שפרץ לעולם הבידור עם סדרת הקאלט המצליחה, "שנות ה-80", אותה הוא כותב, המבוססת על ילדותם של אחיו שלום ושלו בטירת כרמל של אותן השנים. הוא כתב מופעים לסטנדאפיסטים הגדולים בישראל – אחיו, שלום אסייג, רותם אבוהב, יעקב כהן, ליטל שוורץ, ענת מגן שבו, ננסי ברנדס, יוסי וידר ועוד – וכן לתוכניות טלוויזיה והפך לאחד הכישרונות העסוקים בתחום.

נעמה, 30, נולד בדיר אלאסד. הוא מעיד על עצמו שתמיד היה מצחיק. "תמיד הייתי הליצן של הכיתה, רק חיכיתי שהמורה יטעה, וזהו. הלך השיעור. אממה, לא ידעתי שאעשה מזה קריירה, כי לא ידעתי שזה קיים. בחברה הערבית זה התחיל רק לפני שנתיים".

אסייג: "בתקופה בה שלום התחיל, היה איתו סטנדאפיסט ערבי בשם עבאד מואסי, אבל הוא חזר בתשובה והפך להיות אימאם במסגד. אני ידוע כאיש ימין, אבל בעזרה ובסיוע אין אצלי עדות, אין אצלי מגזרים, לא מינים, שום דבר, אני נרתם לעזור לכולם".

נעמה: "שואלים אותי איך אני מסתדר איתך, עם הדעות הקיצוניות שלך, ואני אומר שאני מכיר את האדם מעבר. זו דעתך, וזה לא מפריע לי. יש לי דעה משלי וזה לא מפריע לעבודה".

אסייג: "מוחמד הוא פרויקט חיי"

אסייג: "לקחתי את מוחמד תחת חסותי, סידרתי לו פינה בטלוויזיה, הוא הופיע ב'צחוק מעבודה' וב'מלחמת המינים', וגם כתבתי לו מופע. לפני הכל הבנתי שמדובר בבחור מוכשר. פונים אליי לא מעט אנשים. יש כאלה שבנימוס גדול אני אומר להם שהם צריכים לחפש תחום אחר. אצל מוחמד זה היה ברור שהוא מוכשר, ראיתי איך הוא מופיע ומציג דברים על הבמה, יש לו את הבייגלה על הראש, אבל בייגלה עם זעתר".

נעמה: "הכי טעים בייגלה עם זעתר. הבייגלה שלכם לא טעים, אתם לא יודעים לפזר את המלח כמו שצריך או שזה מלוח מדי".

אסייג: "יצאנו לדרך משותפת, ומוחמד הוא פרויקט חיי. יש לי עוד כמה והוא אחד מהם. הוא הבין מה שלא הבין קודם לכן. הצעירים לא מבינים שזה תהליך שלם של בניית סטנד-אפ, הם חושבים שזה כמה חודשים וזהו".

נעמה: "בשנת 2013 כשמני השיג לי את הפינה בתוכנית 'מחר שבת', חשבתי שאחרי פינה או שתיים אני פורץ וממלא אולמות, אבל זה לא קרה. זה תהליך ועד היום אני עדיין בתהליך".

אסייג: "היום הוא מבין כמה חשוב התהליך ושאין דרכי קיצור בסטנד-אפ. אם אני משווה את מוחמד של היום למוחמד של תחילת הדרך, זה מישהו אחר לגמרי. הוא הפך להיות חיית במה. הוא יודע לאלתר וכובש את הקהל".

אני מנסה להבין איך זה עובד ביניהם ושואלת את נעמה מה הצביע בבחירות. התשובה שלו תופסת אותי לא מוכנה בעליל. "הצבעתי ביבי, הוא גאון", הוא אומר, "בתקופה של ביבי ערבים קיבלו יותר תקציבים מאשר בתקופה של רבין. זה מוכח, אפשר לבדוק את זה בכל מיני רשויות".

אסייג המום בעצמו אומר: "הופתעתי. אין לי כבוד לערביי מחמד, שמנסים להתנחמד כדי להשיג מטרות, ואני יודע שמוחמד לא פראייר, אומר את האמת שלו, ויש לו ביקורת שלפעמים לא באה לי טוב, אבל הוא אומר את הדברים מתוך האמת שלו, ואני מעריך את זה".

נעמה: "קראתי הרבה ספרים על ביבי, הוא גאון. הסתכלתי בסרטונים על התקופה שהתחיל את דרכו הפוליטית. זה אדם שיש לו חזון, הוא לא סתם מצהיר על דברים".

אסייג: "לדעתי, מוחמד לא קנה את כל הדמוניזציה שעשו לביבי בשמאל, כי ביבי לא שונא ערבים. לא שמעתי אותו אומר משפט גזעני, חוץ מהפליטה 'הערבים נוהרים לקלפיות', שלא נחשבת לגזענות, אבל לקחו את זה לשם. אם הייתי יודע שהוא מתנכל לערביי ישראל, לא הייתי בוחר בו. יש לי ביקורת על חברי הכנסת הערבים, שהייתי סוגר אותם בניילון עם פצפצים וזורק, כי הם באמת לא מסייעים לאוכלוסייה הערבית בישראל".

מני אסייג ומוחמד נעמה | צילום: דורון גולן
מני אסייג ומוחמד נעמה | צילום: דורון גולן

נעמה: "אף אחד לא קובע לי"

נעמה: "אני חושב שהעם הערבי טיפה יותר רגיש, וזו בעיה. הם מפעילים יותר מדי רגש במקום הראש. הדור הצעיר כבר לא יהיה כזה. עובדה שירדו עכשיו מנדטים למפלגות הערביות. אני לא שם לב לכל מילה שאומרים. יש לי דוד בתנועה האסלאמית. אדם טוב שעוזר אבל בדרך שלו, לא מתערבב יותר מדי. הוא לא אוהב את זה שאני מצחיק אנשים, בלי קשר לערבים-יהודים. אבל הוא לא קובע לי, אני אדם כזה שאף אחד לא יקבע לי. אתייעץ עם אלף איש ולא אקבל את הדעה שלהם. יש לי דרך, אבל לא אכפה את דעתי על מישהו אחר. לא משנה מי אתה ומה אתה, קודם תהיה בנאדם. ברגע שנוריד את המסכה ונסתכל על בני אדם כבני אדם, יהיה שלום. תני לי לחיות בסין ואחיה שם כמו הסינים. בכל מקום בעולם אסתדר, כי אני קודם כל מכבד את עצמי ומכבד את האחר, והכל טוב. בואו נחיה".

אסייג: "מי שיעשה שלום עם הערבים הוא ראש ממשלה מרוקאי, כי המרוקאים הם אנשים של מחוות, של כבוד, של חיבוק פיזי, ולא רק. הם נותנים את הלב והם אמיתיים. המזרח התיכון מחפש חום כזה".

נעמה: "אולי אני ואתה נהיה ראש ממשלה ביחד?".

אסייג: "אתה תהיה שר החוץ שלי, תיסע לחו"ל ולא תחזור".

נעמה: "אין בעיה, תביא לי ויזה לניו יורק ואני נוסע. זה לא שרע לי פה. אני יכול לשבת בכפר בצפון ולבכות שאכלו לי ושתו לי, אבל לא".

אסייג: "תספר לה שעשית שירות לאומי…".

נעמה: "זה נכון, ואני חושב שזה צריך להיות חובה. אני יכול להבין את הקונפליקט של ערבי שלא יכול להתגייס לקרבי ולהרים נשק על ערבי אחר, אבל שיילך לעשות שירות לאומי בכפר שלו".

אסייג: "אני מחכה למנהיג ערבי שיגיד את מה שמוחמד אומר. אני מבין שהם לא רוצים להרים נשק על ערבים, אבל שהצעירים שלהם יעשו שנתיים-שלוש במרפאה המקומית, שיעבדו עם קשישים. רק ככה יקנו את לבבות היהודים וככה דברים ישתנו והדו קיום יהיה קרוב מאי פעם".

נעמה: "זה תהליך אנושי של כל עם. מרטין לותר קינג לא היה ראש ממשלה, אבל אחרי 30 שנה, אובמה הפך לנשיא השחור הראשון. אם אתה רוצה זכויות, מלא חובות. בשירות לאומי הייתי מתרגם של פלסטינים שהגיעו להתאשפז באיכילוב".

אסייג: "העיקר שעשית שירות".

נעמה: "עזרתי לשני הצדדים. המאושפזים היו איתי כל היום, תרגמתי להם, ליוויתי אותם, עשיתי להם קניות, ככה במשך שנתיים. זה מלמד על החיים, אתה לא חייב לעשות כסף, אבל זה נותן לך משהו".

אסייג: "כל יהודי בארץ שמדבר על ערבים אומר 'איזה אנשים טובים'. אז מה קורה? אם כל יהודי יגיד את זה, יוצא שיש 6 מיליון ערבים טובים בישראל. איפה אתם מחביאים אותם?".

נעמה: "זה באמת משפט שאני שומע מהרבה יהודים, וסטטיסטית זה לא הגיוני שלכל יהודי יש כמה חברים ערבים טובים. מצד שני, תראה את איוב קרא. כשאתה לא אמיתי, לא אוהבים אותך כי אתה לא אמיתי, וזה לא קשור לדעות פוליטיות, זה קשור לבני אדם".

אסייג: "אני אסביר לך, אתה לא מבין, יהודים יותר חכמים".

נעמה: "חכמים, אבל בפסח רק מסתירים את החמץ, לא מסלקים אותו. כאילו אלוהים לא רואה".

בדיקת אם אר איי בנתב"ג

אסייג: "ההורים המרוקאים שלנו אמרו שגדלו עם ערבים. אני גדלתי בטירת כרמל והתחברנו עם ערבים. החברות האמיתית שלי איתם קרתה כשעבדתי בבזק, כי עבדתי באזור חיפה, העיר והדר. הייתי נכנס כל יום לעשרה בתים של ערבים, התחברתי להרבה מהם, אנשים ממש טובים, בעלי לב חם ואנושיים. גיליתי ציבור מדהים, וחבל שעם ישראל ניזון מכותרות ולא ממש מכיר אותם. אני מכיר את אורח החיים שלהם, כותב סטנד-אפ וסדרות, ובראש יש לי את כל הנושא של דעות קדומות – שערבים עובדים במוסך, גונבים רכבים, ממלצרים..".

נעמה: "זה לא דעות קדומות, אלה עובדות".

אסייג: "הקושי שהם חווים במעברי גבול. עשיתי משמש בראש ובניתי הומור חתרני עם ביקורת וקריצת עין על ערבי שרואה את החיים שלו פה, ומוחמד מעביר את זה בצורה הכי טובה".

נעמה: "גם אנחנו הערבים גזענים. גזענות זה אצל כולם. כולם חושבים שהם יותר טובים מהשני, בכל העולם. מצד שני, יוחאי ספונדר עשה עליי קטע 'זה לא בן דוד, זה אח', שמספר את סיפור הנסיעה שלנו ביחד לאילת. היה מפיק נוכל-על, שאמר לנו לבוא לסוף שבוע באילת. אנחנו מגיעים לנתב"ג, ובזמנו הייתה העונה הראשונה של 'פאודה', ושיחקתי שם שלוש שניות. אחד המאבטחים זיהה אותי והעביר אותי מיד, אבל יוחאי נעצר, כי אני הייתי איתו. הוצאתי לו אצבע משולשת ועברתי במעבר. באילת זיהו אותי ולא אותו.

"בשבוע הבא אני מוציא את הגרסה שלי לסיפור. בנתב"ג אני לא עובר בדיקות רגילות, אני עובר אם אר איי. כשכואב לי הראש, אני לא הולך למיון, אני הולך לנתב"ג, כי במיון אחכה שש שעות. אתמול הופעתי בתל אביב ואירחתי סטנדאפיסט אתיופי. כל האולם היה קיבוץ גלויות אחד גדול, וזה סוג של לפתוח אם 16 על אנשים".

אסייג: "אתה ואתיופי זה אתגר למשטרה".

נעמה: "היה שולחן של שוטרים, והיה מצחיק. שאלתי איך קוראים למישהו ומה הוא עושה, וכשהוא אמר שהוא שוטר, אמרתי לו תודה שבא. אני יורד על כולם, אפילו על אבא שלי ירדתי במופע".

נעמה: "אני אוהד בית"ר ירושלים"

אחרי שעה של שיחה, אסייג ונעמה יורים פינג-פונג האחד על השני. אני שואלת את נעמה אם כל הדלתות נפתחות בפניו, למרות שהוא ערבי.

אסייג מתנדב להמחיש לי בסיפור על מקרה שאירע. "ארגנתי מופע התרמה לחולת סרטן מהתנחלות מסוימת. פנה אליי מייסד העמותה שארגנה את המופע. לקח לי מעט זמן וגייסתי לו רשימה של מרתון סטנד-אפ, ביניהם מוחמד, לצד שמות של סטנדאפיסטים גדולים. הוא חזר אליי ואמר, שבקשר למוחמד זה קצת רגיש והוא לא יודע אם הקהל יאהב. אמרתי לו 'או קיי, הבנתי. כל הסטנדאפיסטים מבוטלים'. הוא חזר אליי בטלפונים, ניסה להבין למה, והבהרתי לו שבלי מוחמד, השאר לא מוכנים להופיע. אחרי עוד טלפונים מהמשפחה והתנצלויות מכל העולם, מוחמד הופיע.

"בסוף המופע, הוא הודה בפניי שמוחמד היה הכי טוב. מוחמד גנב את ההצגה. בדברים האלה אני סופר רגיש. אדם בא ותורם מעצמו במופע התנדבות ולהגיב ככה? אני ימני, ציוני ופטריוט, אבל במקומות האלה, כשאדם בא לתת מעצמו לחולת סרטן יהודייה, לא מגיבים ככה. ביום ראשון מוחמד הופיע עבור אותה העמותה בפעם השנייה. אבל הפעם הם היו אלה שביקשו אותו מראש".

אורון כלפון ויואב גרוס, שמייצגים בין השאר את שלום אסייג וסטטיק ובן אל, אימצו לאחרונה את נעמה, והם עובדים על אינספור פרויקטים. אסייג עצמו כתב סדרה על החיים של נעמה, שאמורה להעלות לאוויר, והוא גם השתתף בסרט חדש שעומד לעלות בקרוב.

נעמה: "אני אוהד בית"ר ירושלים. במשחקים אני צועק 'מוות לנו'. היה אוהד שלהם שבא וחיבק אותי אחרי ההופעה ואמר לי שבדרך כלל הוא דוקר ערבים. אני גם לא מבין אמנים שלא מופיעים באריאל. לכו תופיעו. לי אין בעיה, זה לא משנה לי איפה ההופעה. הקהל הכי טוב שלי הוא בהתנחלויות, אני שובר להם סטיגמות האחת אחרי השנייה".

אסייג פונה לנעמה ואומר: "אז שהחברים הפלסטינים שלך יתחילו להכיר אותי ולא מהפוסטים. לפעמים החברים שלך רואים את הפוסטים שלי בפייסבוק ואומרים לך שאני קיצוני ולא מבינים איך זה עובד".

נעמה: "לפני שנתיים פנה אליי חבר ערבי שאמר שבתיאטרון אל חשאבה בחיפה, יש כל שבוע ערב סטנד-אפ והוא ביקש לארח אותי. לא היה לי אכפת, הסכמתי. בכל מופע שאני סוגר, אני עושה בדיקה, יש לי טיפה ראש יהודי. אני שולח אנשים לקנות כרטיסים כדי לדעת מי נגד מי. אחרי שעתיים של פרסום הערב, חבר מתקשר להזמין כרטיסים ואומרים לו שאזלו הכרטיסים. מה נגמרו, מה? אני שלום אסייג? אין מצב שסולד-אאוט בזמן כל כך קצר. התברר שעשו לי סוג של כיפה אדומה, כדי שאגיע ולא יהיה קהל, וזה רק בגלל שאני סטנדאפיסט ערבי ישראלי.

"כתבתי פוסט, שמכיוון שהתיאטרון מזוהה כפלסטיני, אני מבטל את המופע. הזמינו אותי לראיון בערוץ פלסטיני, ותוך שעה המראיין לא הצליח לעמוד מולי, עשיתי לו בית ספר. אם אתה רוצה סטנד אפ תקבל, אם אתה רוצה פוליטיקה תקבל, אז בוא נפריד".

אסייג: "ואם ישאל אותך כתב אלגז'ירה על החיים שלך בישראל…".

נעמה: "כבר שאלו אותי. אני ערבי ישראלי שחי בתל אביב. אזרח סוג ב' זה עניין של רגשות. אני יכול לחזור לכפר ולבכות על החיים שלי, אבל די, אנחנו בשנת 2019. אנשים הגיעו לירח. 'בראשית 2' תנחת שם למרות שהתבלבלו – כי אחרי בראשית מגיע ספר שמות, אבל עד שמואל א', ינחתו על הירח. יש לי מוטו בחיים, אתה רוצה לחיות כמו שצריך, תעבוד על עצמך".

אסייג: "אתה בעצם  סוג של קוסמופוליט".

מני אסייג ומוחמד נעמה | צילום: דורון גולן
מני אסייג ומוחמד נעמה | צילום: דורון גולן

נעמה: "אנשים אוהבים להאשים אחרים בבעיות שלהם בחיים, את המשפחה, את הממשלה, כי כשאני מאשים מישהו אחר, אני בסדר. אצלי זה לא מקובל, אם עשיתי טעות, אתקן אותה, אני לא יכול להאשים אחרים בטעויות שלי. די בקרוב אציג פרויקט חדש שקשור להסברה, פרויקט עם הממשלה שעובדים עליו, ערבים, נוצרים ישראלים, שיעשו מסעות הסברה בחו"ל, בין אם דרך סטנד-אפ או הרצאה. זה הפרויקט הבא שלי".

אסייג: "גם ההורים שלי, עליהם השלום, והאחים שלי, אין אצלנו את המונח גזענות במובן של ערביי ישראל. אנחנו מחבקים אותם. נכון שיש ימים קשים – כמו באינתיפאדת אלאקצא – שאני מתעצבן ורואה את ערביי ישראל כפויי טובה, כי ברגעים האלה אין להם סיבה להזדהות עם הפלסטינים. כעם ישראל עשינו הרבה מהלכים לשלום שהצד השני דחה, אבל בגדול, כשחיים עם הערבים שנולדו כאן והם חלק מהמדינה, אני רואה בהם אזרחים שווים. ינקנו הכל מאמא שלי שהייתה אישה מיוחדת במינה. כשהייתה רואה ערבי שקשה לו ברחוב, הייתה מביאה אותו הביתה ומושיבה אותו בפינת אוכל 'שב, תאכל'. כמו בקבוצת הגמ"ח שלי. אני עוזר לכולם. אני רואה אנשים בראש ובראשונה כבני אדם ומסייע להם בלי לבדוק מה כתוב להם בתעודת הזהות. יחד עם זאת, דבר לא יוציא ממני את אהבת הדגל וההמנון. ליהודים יש מדינה אחת וזו מדינת היהודים, מדינה שבשמחה מחבקת את הערבים".

נעמה: "אתה לא יכול לדרוש מערבים לשיר את זה 'נפש יהודי הומייה".

אסייג: "אני דורש מהיהודים לשיר את ההמנון ומהערבים לכבד אותו. יש ערבים שלא מבינים את המונח יהודי. יהודי זה גם הלאום וגם העם, וזה משהו שקשה להסביר. יש לנו מדינה אחת שהאזרחים בה הם שווי זכויות".

נעמה: "קראתי את חוק הלאום. לא הבנתי מה עושים רעש. גם ככה יש עדיפות ליהודים, כי זו מדינת היהודים. אני מאמין שזו מדינת יהודים. אני לא אדם נטול דת. המשפחה שלי מוסלמית דתייה, וכן, קראתי את הקוראן, ושם כתוב שבני ישראל יצאו ממצרים לכאן, זה כתוב. אז מי היה לפני מי? לפי ההיגיון, משה היה כאן משהו כמו אלפיים שנה לפני מוחמד, וזה אומר שבני ישראל הגיעו לפה הרבה לפנינו. לא חידשתם לי כלום בחוק הלאום".

אסייג: "הצרה היא שהערבים לא מוכנים לקבל את זה, הם לא מעריכים את הרצון של היהודים לשלום. הייתי בן שבע כשסאדאת הגיע לארץ, וכל המדינה התרגשה. וכשנחתם הסכם השלום והיו מאה אחוזי הסכמה על זה, ויתרנו על סיני בשביל השלום. אותו הדבר היה בהינתקות. יצאנו משם בשביל שלום וקיבלנו טילים ומנהרות. גם בהסכמי אוסלו תמכתי, כי רצינו שלום. אני, באופן אישי, הקצנתי אחרי ההינתקות כי הרגשתי שהשכנים שלנו לא רוצים שלום".

נעמה: "החמאס הם לא עם. הם ארגון, אין שם בחירות. זו דיקטטורה. אני מופיע בשכם ורמאללה, הרי שכם נמצאת 20 דקות מרמת גן. אני מכיר את המצב שם. יש 2.4 מיליון אנשים בעזה, שחצי מהם חמאס עם נשק, וברור שאם האנשים שם לא יעשו מה שחמאס רוצים, הם ימותו, מאיימים עליהם בנשק".

אסייג: "הבעיה היא שאנחנו כמדינה, כשיש אלפים על הגדר שרוצים לפרוץ אותה, מה נעשה?".

נעמה: "תגן על עצמך".

אסייג: "אני מכיר את הנהלים, שירתי שם בצבא. כשהגיעה המרמרה, החיילים הגיעו במטרה להסיט את הספינה מהמסלול. במקרה הם הגיעו עם אקדחים, אבל מצאו את עצמם מגינים על עצמם, והמטומטמת הזו חנין זועבי… מעצבן אותי שהמנהיגים הערבים קוראים לחיילים רוצחים".

הכל זה סחר בנשק

נעמה: "סחר בנשק זה שם המשחק, למרות שאני לא רוצה את המשחק הזה. עובדה שאתמול ישבו ערבים, נוצרים, אתיופים ואריתריאים בהופעה שלי. זו לא ההופעה הראשונה שאני מביא את כולם למופע וכולם צוחקים האחד על השני. היו לי הופעות עם ישראלים ופלסטינים שישבו והקשיבו האחד לשני, זה מה שאני רוצה. אבל הכל זה סחר בנשק. את נשק התבור מייצרים ברפאל, ומי מחזיק אותו? חמאס. איך זה הגיע לשם? בסחר בנשק. מי יעצור את זה בשביל שלום? סחר הנשק העולמי הוא גדול, והמזרח התיכון בפרט מגלגל כל כך הרבה כסף. אף אחד לא יוותר בשביל לעצור את זה".

אסייג: "הכל טוב ויפה אני מחכה שמדינות ערב יכירו בגבולות מדינת ישראל והכל יהיה טוב".

נעמה: "אני אומר חיה ותן לחיות".

אסייג: "בסדר, אבל מהרגע הראשון לא נתנו לנו לחיות, מכ"ט בנובמבר לא נתנו לנו לחיות".

נעמה: "זה סכסוך מפגר שנמשך יותר מדי זמן, אז בינתיים נעשה צחוקים. מה שאתה מאמין זה מה שחינכו אותך. אני נולדתי כמוחמד ואני מוסלמי. נכון שאני משלים עם העובדה שאני ערבי ישראלי, יש לי תעודת זהות כחולה, ותמותו. פירשתי את הקוראן לפי מה שאני רואה לנכון. אין משפט אחד בקוראן שאומר לרצוח יהודים. אסור לרצוח נקודה. איפה כתוב בקוראן שיקבלו 72 בתולות? לא כתוב, וזה כואב לי שאני שומע את זה כי אני יודע מה זה הקוראן".

אסייג: "תגיד יש חגורת נפץ במידה אקסטרה-אקסטרה-לארג'? כי ניסיתי את האקסטרה-לארג וקצת לחץ לי".

נעמה: "אביא לך".

אסייג: "הוא מייעץ לי בדברים האלה".

נעמה: "יש לי חוק שאני רוצה לקדם. חוק גיוס ערבים לצבא. אני שואל את הקהל מי בעד ומי נגד, ושואל אותם למה. חשבתי על זה ויש בזה דבר אחד טוב. נביא נשק מהבית, לא יעלה לכם הרבה. הדבר הרע הוא שנגמור את כל התחמושת בחתונות. חוץ מזה איפה ישבצו ערבים בחיל הים? ראית פעם ערבי בים? הם טובעים בים המלח. את יכולה לחשוב על ערבים ביחידת הכלבנים? ראית פעם כלב ליד ערבי?".

אסייג: "מה יש לכם נגד כלבים?".

נעמה: "לי יש כלבה, היא הבת שלי. הכי יפה בעולם".

אסייג: "עם כל כמה שאני מחובר למוחמד, אני לא מצליח ללמד אותו שחומוס, צ'יפס, סלט זה שלוש מילים נפרדות. הוא לא מצליח".

 

בדוק גם

מני אסייג | צילום: דורון גולן

מני אסייג עצבני

כותב הסדרה "שנות ה-80" החליט לעשות שיימינג בעמוד הפייסבוק הפרטי שלו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *