יקטרינה הגדולה – הבלוג של עלית קרפ
הרגע ממש חזרנו מהקיבוץ' שם אכלנו ארוחת צהריים עם אמא שלי וגם ביקרנו את דודתי. אחי ל' אמנם גר בקיבוץ ועומד לרשותן בכל דבר ועניין, אבל לפני כמה חודשים טובים אמרה לי אחותי ר' שהיא חושבת שאמא שלנו תשמח אם נבקר אותה גם בשבועות שבהם אנחנו לא אוכלים אצלה ארוחת צהריים בשבת, ומאז יש לנו מנהג כזה, פעם היא ופעם אני נוסעות אליה. זה יוצא פעם בחודש בסך הכל, ככה שגם כשעבדתי במקום עבודה שהתייצבתי בו מדי יום, יכולתי להגיע לשם לפחות ביום שישי.
היום לשמחתי הרבה גם ל' בא אתי, אחרי שניקינו את הבית ביחד בבוקר. אמא שלי מאוד אוהבת את ל', והוא משיב לה אהבה. אם צריך לתקן משהו, להביא משהו, לקנות משהו הוא תמיד הכתובת שלה והרבה פעמים, כשהוא הולך לקניות, הוא מצלצל אליה מיוזמתו ושואל אם היא צריכה משהו. בקיצור, עם יתר מעלותיו של ל' נמנית גם יכולתו להעניק תשומת לב נעימה לאמי. זה לא מובן מאליו, כי לא כל הבעלים כאלה, יש כאלה שמתכתשים עם החמיות שלהם, אבל ל' אינו בקבוצה הזאת כלל וכלל.
פקקים
איזה פקקים היו בדרך בחזרה. לאן כולם נוסעים? אולי לכנרת או להתארח בצימרים בצפון, מי יודע? נסיעה שהייתה אמורה לקחת לנו שעה, לקחה שעתיים. נכון, שנכנסנו למשתלה בדרך, אבל בכל זאת התעכבנו בעיקר בגלל הפקקים.
אני מאוד אוהבת ללכת למשתלה, ומאוד אוהבת את הגינה שלי. אין שם שום דבר אקזוטי במיוחד: מצד אחד כל מיני צמחים שקיבלתי מחברות או מבני משפחה, ומצד שני כל מיני צמחים פושטים, כמו פטוניות, שעם כל פשטותן יכולות לשמח מאוד בשלל הצבעים שלהן. גם היום קנינו פטוניות ועוד איזה צמח שאינני יודעת את שמו. הבעיה עם עציצים קטנים היא, שצריך להשקות אותם כמעט בכל יום, ובאמת שאין לי זמן בשביל זה.
במה צופים הערב?
הערב ב-22:00, כך אמר לי ל', מתחילה בכאן 11 הסדרה על יקטרינה הגדולה. קראתי במעריב ביקורת נוראית, ששיבחה אמנם את משחקה של הלן מירן, אבל אמרה שהוא נקודת האור היחידה בכל הסדרה הזאת. בזמנו קראתי את הביוגרפיה שלה "קתרינה הגדולה" שכתב אנרי טרויה. אף על פי שאהבה אמנות ותרומתה לרוסיה בתחום הזה הייתה רבה מאוד, היא לא אשה שהייתי רוצה לאכול איתה ארוחת ערב או כל ארוחה אחרת. כך למשל, נדמה היה לה ששתי בנות דוד מדברות עליה באיזו מסיבה והיא ציוותה לכרות את לשונותיהן ולהגלות אותן לסיביר. היא גם פעלה כפי הנראה כדי לרצוח את בעלה, ובכל מקרה, הדיחה אותו ותפסה את מקומו. בקיצור, טוב בכל מקרה שאנחנו לא נתיניה, עם כל הביקורת שיש לי על הממשלה.
אני באמת לא יודעת איך אצליח לתמרן בין מחויבותי לסדרה "הכתר" לבין זה שאני רוצה לראות את הסדרה הזאת. מזל ש"ארץ נהדרת" ו"חתונה ממבט ראשון" כבר סיימו את עונות השידורים שלהן. אבל הדבר שאני הכי מתגעגעת אליו, זה קונצרט יפה של הפילהרמונית, וזה שיום הולדתו של ל' מתקרב רק מזכיר לי את זה, כי תמיד אני מזמינה כרטיסים ביום ההולדת שלו ואנחנו נוסעים ביחד לחיפה כדי להאזין לו. נקווה שעוד מעט זה יחזור.
התמוטטותה של אחת הלבניות שהן לא רק נוף ילדותנו, אלא גם נוף ילדותם של הורינו ואולי אפילו של הסבים שלנו, מסמנת ללא ספק, סיומה של תקופה.
שבת שלום.
