סתיו במצלמות

שיחת וידיאו עם א', חברתה בשוודיה, הזכירה לעלית קרפ את הסנאי על העץ, את הפטריות שליקטה בפרברי סטוקהולם ואת מרים ישראלסון, ניצולת שואה ערירית שיודעת את כל שמות הפעולה של כל אחת מהפעולות החקלאיות
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב print
בשוודיה יש כל מיני פטריות, זו האדומה עם הנקודות הלבנות היא רעילה | צילום: shutterstock
בשוודיה יש כל מיני פטריות, זו האדומה עם הנקודות הלבנות היא רעילה | צילום: shutterstock

סנאים, פטריות וזיכרונות – הבלוג של עלית קרפ

בחדר השני אני שומעת את ל' מסביר לסטודנטים את הגרף שזה עתה הראה להם, באמצעות דוגמה לפטיש שמכה במיתרי הפסנתר. אני חושבת על שיחת הטלפון שערכתי אתמול בבוקר עם א', חברתי בשוודיה. פעם, זה לא היה קורה לי, אבל אתמול נזכרתי, שזהו יום הולדתה, וכתבתי לה ברכה בווטסאפ. היא צלצלה אליי, צחקה ואמרה שהתאריך כמעט נכון: היא נולדה ב-24 בספטמבר ולא ב-24 באוקטובר, אבל לא חשוב, נחמד שאני בכלל חושבת עליה.

"תפתחי את המצלמה שאוכל לראות אותך", היא אומרת לי, ואני מצייתת. כן, אחרי כמה חודשים טובים בבית, אנו בוחנות זו את זו. האם בגלל הבידוד אנחנו מתחילות להיראות כמו אנשים שאינם מודעים למראם? אבל אחר כך היא מראה לי את המטבח שלה שבו בילינו שעות רבות כל כך בעבר, ומן החלון נשקף הגן, עדיין ירוק ועץ השזיף העתיק שבקצהו מזכיר לי משהו: מה שלום הסנאי? אני שואלת אותה. "הוא עוד כאן", היא אומרת. זה לא אותו אחד, אני אומרת לה, זה הצאצאים שלו. "כן, אולי", היא אומרת.

בזמן שאנחנו מדברות על הסנאים, אני נזכרת שלפני יותר מעשרים שנה לקחתי בוקר אחד את הרכבת ונסעתי אליה ביחד עם נ' שהייתה אז תינוקת. זה היה בוקר סתיו, אבל נדמה לי שסתיו קצת מוקדם יותר מעכשיו. ירדתי בתחנה הפרברית הסמוכה לביתה, עליתי מתוך התחנה ופניתי שמאלה בכיוון הבית שלה. נ' ישבה בעגלה, עטופה ומכוסה כמו שמכסים ילדים בשוודיה, אבל היה יום בהיר וצלול, ולמיטב זיכרוני גם עדיין ירוק למדי. שלג, מכל מקום, בוודאי שלא ירד. פתאום, ראיתי פטריות על הדשא. אינני זוכרת איך ידעתי שהן פטריות טובות, אבל ידעתי את זה בלי ספק.

"בתי, יצאת ללקוט פטריות?"

בשוודיה יש כל מיני פטריות, ובין היתר גם את הפטרייה שרואים הרבה פעמים בספרי ילדים, זאת האדומה עם הנקודות הלבנות עליה. במו עיני ראיתיה כמה וכמה פעמים, אלא שאסור לאכול אותה כי היא רעילה מאוד. אבל הפטריות ההן, שצמחו על הדשא היו טובות למאכל, ואני אספתי אותן לשקית שהייתה בעגלה של נ'.

פתאום שמעתי קול אומר בעברית: "בתי, יצאת ללקוט פטריות?". שם, בפרברי סטוקהולם, לרגע הרגשתי כמו שמואל הילד השוכב במיטתו בהיכל ה' בשילה ושומע קול שאינו יודע מהו, וחושב שעלי הוא הקורא לו, עד שעלי מבין שאלוהים הוא הקורא לשמואל ואומר לו ברוב חוכמתו: "לֵךְ שְׁכָב, וְהָיָה אִם-יִקְרָא אֵלֶיךָ, וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר יְהוָה כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ".

אבל במקרה שלי, לא הייתה זו התגלות אלוהים, גם אם הדוברת דיברה עברית, ועוד איזו עברית, שכן לא אלוהים דיבר אליי, אלא מרים ישראלסון, ניצולת שואה ערירית, שפ' וא' חברינו אימצו, כפי שאימצו רבים אחרים, בוגרת גימנסיה תרבות בריגה שחיה בשוודיה מאז סוף מלחמת העולם השנייה. שם, בגימנסיה תרבות, ידעו להנחיל לתלמידים את שמות הפעולה של כל אחת מהפעולות החקלאיות, הקטיף, הגדיד, המסיק, האסיף והלקט, ואף על פי ששנים רבות חלפו מאז סיימה את הגימנסיה, מראה אישה עברייה נרכנת מעל לדשא בבוקר סתווי בפרברי סטוקהולם, העיר בה את הידיעה הזאת, שפטריות לוקטים.

סחתיין על העברית שלך מרים, אמרתי לה. דיברנו קצת, ואחר כך הלכתי לאווה ובישלנו את הפטריות ואכלנו אותן. הזיכרון הזה עלה בי כשהבטתי דרך מצלמת הווטסאפ בבית שלהם שהיה לי כבית, ובהם, שניחמו אותי ואספו אותי אל חיקם כשהייתי כל כך זרה בשוודיה.

עכשיו ל' אומר לי שהמחשב נתקע לו באמצע השיעור והוא נאלץ לסיים מוקדם היום. הלוואי שיירד כבר גשם, זה כבר יקל עליי.

אהבתם את הבלוג של עלית קרפ? בלוגים נוספים כאן

בקרו אותנו גם בפייסבוק: הד הקריות

כבר הורדתם את האפליקציה של הד הקריות? האפליקציה החדשה שלנו עכשיו זמינה להורדה בחינם!

להורדה למערכת אנדרואיד לחצו כאן!

לינק הורדה מחנות אפל: לחצו כאן!

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב print

אולי גם יעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף ברשתות החברתיות

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram