הדיאטה, הקורונה והסתיו – הבלוג של עלית קרפ
יום שלישי זה היום שבו נשקלים בקבוצת הדיאטה שאני הולכת אליה ומכיוון שקצת ירדתי (אל תדאגו, אני עדיין לא נעלמת), אמרתי לל', שאולי נאכל היום פלאפל. בתשובה אמר לי ל' שאני לא יודעת איפה אני חיה, כי יש סגר ואין פלאפל ובכלל, שהכול סגור.
בינינו, אני חושבת שמי שלא יודע איפה הוא חי, זה דווקא ל', כי מההתרשמות שלי (ואני יוצאת בכל בוקר לחתולים וגם לטייל עם הכלב של השכנים פעמיים ביום), הסגר זה משהו שמדברים עליו, אבל לא עושים אותו. אני לא יכולה להגיד שהכל רגיל, כי בכל זאת התנועה דלילה יותר מכיוון שלא הולכים לבתי הספר, אבל זולת זאת נראה לי שהכול קרוב לרגיל. קראתי ב"הארץ" מאמר של מישהו שהציע לממשלה, שמכיוון שבכל מקרה איבדה את השליטה במצב, פשוט להגיד לאזרחים שאחריותם לא להידבק ולהותיר אותם לגורלם. ואכן, גם לי נראה, שזולת המון מפגשי ועדות הקורונה, התייעצויות של פוליטיקאים ודרגים מקצועיים, בכל מקרה שום דבר לא קורה, בוודאי לא בכל הנוגע לאכיפה ובטח ובטח שלא בכל הנוגע לדוגמה אישית של גוזרי הגזרות.
תור פותרי החלומות?
לפני כמה דקות דיברתי בטלפון עם ר' אחותי שגרה בעיר במרכז הארץ והיא סיפרה לי, שאצלם דווקא הוקמו מחסומים משטרתיים אבל השוטרים לא עצרו את התנועה. גם בסופרמרקט התנועה כרגיל וזולת הבקשה לעטות מסכה והקריאה הנשמעת מדי פעם מהרמקולים לשמור על מרחק של שני מטר זה מזה, בקשה שבשעות העומס בוודאי שאינה ניתנת למילוי, בגלל ממדיו של הסופרמרקט, אין שום שינוי.
ספרו של עמוס אילון "הבט אחורה בבהלה מסוימת" שיצא בשנת 1988 הוא אוסף כתבות עיתונאיות שפעם נקראו רפורטז'ות. כתיבתו של אילון עשירה ולא נס ליחה גם היום, למרות אופייה העיתונאי. באחת הכתבות הוא מספר על ביקור שערך בארגנטינה אחרי נפילת שלטון הגנרלים. במצב המשברי שנוצר שם אז היו רבים מאוד, גם מקרב האוכלוסייה המשכילה, שפנו לאסטרולוגים כדי להתייעץ עימם, אולי בגלל הייאוש. מעניין אם משבר הקורונה שבו אנו נתונים כרגע יביא לפריחתם המקצועית של אסטרולוגים, פותרי חלומות ומעלים באוב בעולם בכלל ובישראל בפרט.
החדשות הטובות הן, שתש כוחה של חמה ושהנה הסתיו מתגנב על בהונותיו הרכות.
