לרקוד עם תמנונים

המלצה לימי הסגר: הסרט המקסים "מורתי התמנונית" של הבמאים פיפה ארליך וג'יימס ריד, המספר על קרייג פוסטר, שסבל מדיכאון וחש שעליו לשוב לחופי ילדותו כדי לרפא את עצמו ורוקם יחסים עם תמנונית במעמקים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב print
הסרט
הסרט "מורתי התמנונית" | מתוך אתר נטפליקס

על הסרט המצוין "מורתי התמנונית" – הבלוג של עלית קרפ

מה עושים אנשים בסגר? אולי יוצאים קצת להליכה וקצת להשקות את הגינה, אבל סוף הקיץ והגינות במצב די מייאש וגם ההליכות סופן להיגמר לשמחתנו, וכך אנחנו יושבים בבית עם שלוש אפשרויות: פייסבוק, נטפליקס וספרים.

אתמול, כשהבטתי בפייסבוק ראיתי שעליזה ציגלר, עורכת ותיקה ומוערכת וגם חברת פייסבוק שלי, המליצה על סרט התעודה ששמו "מורתי התמנונית", סרט חדש שיצא ממש לפני כמה שבועות בנטפליקס. השם אמנם נשמע לי מעט מוזר, אבל מכיוון שאת ה"מרוץ למיליון" אף פעם לא אהבתי ומועדוני הצחוק שמנהל ארז טל מצחיקים לדעתי בעיקר את המשתתפים, החלטנו לנסות, ובאמת ראינו סרט טבע מאוד יפה, מעניין וייחודי, במובן זה שאין עוד אחד כמותו.

בקווים כלליים אספר, שקרייג פוסטר, גיבור הסרט, שאותו ביימו פיפה ארליך וג'יימס ריד, מספר שסבל מדיכאון וחש שעליו לשוב לחופי ילדותו כדי לרפא את עצמו. זה כמובן הזכיר לי את הפתיחה ל"מובי דיק", הרומן המפורסם של הרמן מלוויל, הסופר האמריקאי, שדרך אגב, גדולתו התגלתה רק שנים רבות אחרי מותו.

גם שם אומר הגיבור, ישמעאל, שמדי כמה שנים, כשהוא נתקף ברוח רעה, הוא מבין שעליו לשוב אל הים. קרייג מגיע לבקתה ששייכת למשפחתו על חופיה הדרומיים של דרום אפריקה ומתחיל לשחות כל יום בים. לפעמים זה ים מאוד סוער, יש שם צוקים, צמחיית מים, כרישים ומה לא והוא גם פוגש תמנונה ומלווה אותה במצלמתו כמעט שנה, תוך כדי כך שבין השניים נוצרת מערכת יחסים.

סיטואציות מדהימות

זה סרט מדהים, כי הבמאים ופוסטר הצליחו לתפוס את התמנונית הזאת שוב ושוב בכל מיני סיטואציות, ובהתחשב בעובדה שקרייג הוא יונק נושם אוויר שצריך לעלות מדי פעם כדי לנשום ושהתמנונית היא תמנונית, זה אפילו מפליא עוד יותר. רוצו לראות את זה.

וזה לא הכל, כי השבוע יש לי כנראה שבוע מלוויל: מחר אדבר במועדון קוראים בכפר ורדים על "בארטלבי הלבלר" שלו. זאת נובלה מעניינת שנכתבה לפני כ-170 שנה, שלוש שנים אחרי "מובי דיק", וכמו שקורה עם יצירות מופת, בכל פעם שקוראים אותה, רואים בה משהו אחר, שכן יצירת מופת היא קליידוסקופ שפעם ניתן לראות בה את הגוונים הדתיים של היצירה ופעם את האמירות החברתיות שלה ופעם את המחאה הצפונה בה, ואני בטוחה, שאף על פי שכבר קראתי את היצירה הזאת כמה וכמה פעמים, כשאקרא אותה פעם נוספת פתאום אמצא בה משהו חדש. כי זה טבען של יצירות מופת, שגם ברבדים הריאליסטיים שלהן משוקעים סמלי תרבות רבים מספור.

אהבתם את הבלוג של עלית קרפ? בלוגים נוספים כאן

בקרו אותנו גם בפייסבוק: הד הקריות

כבר הורדתם את האפליקציה של הד הקריות? האפליקציה החדשה שלנו עכשיו זמינה להורדה בחינם!

להורדה למערכת אנדרואיד לחצו כאן!

לינק הורדה מחנות אפל: לחצו כאן!

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב print

אולי גם יעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף ברשתות החברתיות

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram