כמה הרבה עניינים: מדיאטה ועד אמנות מקומית 

בשקילה השבועית מתברר מי שתה מים ומי זלל מאפים, וכל העניין בחוג דיאטה זה שהמשתתפים מתכוננים כל השבוע לקראת השקילה. אם בתחומים אחרים המשמעות של "להתכונן" זה לעשות כל מיני דברים, הרי שבדיאטה המשמעות של "להתכונן" זה לא לעשות כל מיני דברים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב print
יום שני הוא מתוח קצת כשאני בחוג לדיאטה וקצת אמנות מקומית
יום שני הוא מתוח קצת כשאני בחוג לדיאטה וקצת אמנות מקומית

יום שני זה תמיד יום קצת מתוח אצלי כשאני בחוג דיאטה. למה? כי ביום שלישי הפגישה והשקילה ואז רואים, מי היה השבוע שר האופים ומי היה שר המשקים.

אני מזכירה לכם, שבפרק מ' בבראשית מסופר על שר המשקים ושר האופים שהיו בבית האסורים ביחד עם יוסף. באחד הלילות חלמו שניהם חלומות שעצבנו אותם מאוד. יוסף, שלא היה צנוע ידוע אמר להם: "הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי", ושר המשקים סיפר שחלם שהוא מוזג יין לגביעו של פרעה, ושר האופים, לעומת זאת, סיפר שחלם שהעופות ינקרו במאפים שהכין לפרעה. יוסף פתר את חלומותיהם: לשר המשקים אמר יוסף שפרעה יוציא אותו מבית האסורים וישיב אותו למשרתו, ולשר האופים אמר יוסף, שפרעה יסיר את ראשו ובשרו יהיה למאכל עוף השמים. וזה בדיוק מה שקרה.

כוננות שקילה

אבל במסגרת המחשבות שלי על הדיאטה הענקתי לשני התפקידים הללו פירוש קצת שונה: על פי הפירוש הזה הצירוף "שר המשקים" מתייחס כמובן למי שכל היום שותה מים, וזאת לעומת "שר האופים" שכל היום זולל מאפים.

בשקילה השבועית מתברר מי שתה מים ומי זלל מאפים, וכל העניין בחוג דיאטה זה שהמשתתפים מתכוננים כל השבוע לקראת השקילה. אם בתחומים אחרים המשמעות של "להתכונן" זה לעשות כל מיני דברים, הרי שבדיאטה המשמעות של "להתכונן" זה לא לעשות כל מיני דברים: לא לאכול לחם בחמאה, לא לאכול עוגות ולא לזלול באופן כללי, ויש כמובן גם שני "כנים" חשובים: ללכת ברגל או לעסוק בפעילות ספורטיבית כלשהי ולשתות מים.

מחר מכל מקום אדווח לכם מה התוצאות של מעשי ושל מחדליי. נקווה שאוכל למזוג לפחות לל', אם לא לפרעה, איזו כוס יין עם בוא הערב ושלא אשב כמו גברת חומץ אחרי שלא ירדתי במשקל.

אוי-אוי-אוי, למה אלוהים המציא את כל האוכל הזה אם הוא התכוון שנהיה רזים, מישהו יכול להסביר לי את הפרדוקס הזה? ויש לי עוד פרדוקס בשבילכם: למה דווקא אלה שכל כך אוהבים לאכול הם אלה שצריכים לעשות דיאטה? תחשבו על זה. כמה הרבה מילים על זה שצריך לסגור את הפה.

האומללות בחיים כסמל

נו, זה לא הכל. כבר סיפרתי כאן שאני עוקבת אחרי הסדרה "הכתר" שכתב פיטר מורגן, וגם אתמול הוקדש הפרק לנסיכה מרגרט, אחותה הצעירה של אליזבת, שעל פי הסדרה לא שררה ביניהן אהבה גדולה, וזה בלשון המעטה.

חוץ מזה שגם קלייר פוי, שמגלמת את המלכה אליזבת, וגם ונסה קירבי, שמגלמת את הנסיכה מרגרט, הן שחקניות מופלאות בעיניי, כאלה שאפשר לראות את הבעת פניהן אפילו מהגב, נדמה לי, שהסדרה הזאת מתארת נאמנה ובצורה שלאנשים רגילים קשה בכלל להעלות אותה בדעתם את האומללות שכרוכה בחיים כסמל.

הדבר הזה נכון לא רק לגבי מי שנשאר בארמון כמו אליזבת ומרגרט, אלא גם לגבי מי שוויתר על כס השלטון ועל מנעמי הארמון, כמו המלך אדוארד השמיני או כמו הנסיך הארי, מפני שהם אנשים שאסור שיהיה להם רצון משלהם וחיים משלהם, אלא בחייהם ובבחירות שהם עושים עליהם לציית לחלומותיו של האיש הקטן ולאופן שבו הוא רואה אותם, וקשה לתאר טרגדיה שבעה ונוראה מזאת.

מתנה לפ' החתולה

אבל לסיום אני אוהבת לספר לכם דברים נחמדים: אחרי הצהריים באו א' וא', שתי האחיות המתוקות של השכנה שלי לבקרני, והביאו מתנה לפ' החתולה, שגם היא ידידתן. את תמונתה של פ', ציירה הצעירה מבין השתיים. פ' מאוד אהבה את הפורטרט שלה, אולי משום, שכמו שאתם רואים, היא נראית בתמונה כשהיא אוכלת אבטיח מהפח. מקווה שיבואו גם מחר. הן כל כך שימחו את ליבי.

אהבתם את הבלוג? לבלוגים נוספים לחצו כאן

בקרו אותנו גם בפייסבוק: הד הקריות

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram

אולי גם יעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף ברשתות החברתיות

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram