השועל והענבים, הנסיך צ'ארלס ודיאנה

היום, דיאנה הייתה צריכה לחגוג את יום הולדתה ה-59. היא הייתה אשה צעירה ומאוד לא מתוחכמת כשנישאה לנסיך, ומיד התברר לה שהיא ממלאת תפקיד של מי שאמורה להביא לעולם את צאצאיו
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב print
יום הולדת 59 לנסיכה לדיאנה | צילום: ויקישיתוף
יום הולדת 59 לנסיכה לדיאנה | צילום: ויקישיתוף

יום הולדת 59 לנסיכה דיאנה – הבלוג של עלית קרפ

הבוקר, לכמה רגעים הרגשתי כמו השועל ההוא, שהביט בענבים שבכרם שלא יכול היה להיכנס אליו וניחם את עצמו שהם בטח חמוצים. נו, הרי ברור שכל כמות של ענבים שארצה לאכול אוכל לקנות בסופרמרקט, אבל מראה האשכולות על הגפן שמשמשת גדר חיה נורא ריגש אותי פתאום.

אחד הדברים שאני נורא אוהבת בתנ"ך הוא שמסופרים שם דברים נורא אמיתיים. לא שהמספר המקראי לא חוטא בתעמולה מדי פעם. הרי דברי הימים הוא כולו ספר תעמולה מראשיתו ועד סופו, ובימים שבהם עוד לימדו משהו בבתי הספר, היו מורים שהיו משווים בין האופן שבו מספרים על אחד המלכים בספר מלכים לדוגמה, ולעומת זאת את הגרסה התעמולתית של הטקסט בדברי הימים.

אבל למזלנו רוב התנ"ך מלא בסיפורים נהדרים שמציגים את המורכבות של הנפש האנושית על גווניה השונים. היום, מכיוון שהמורים נבחנים על הישגי תלמידיהם, אין לאף אחד זמן ללמד, ובטח שלא לעסוק בהשוואות, כי כולם צריכים לעבור מבחנים כל הזמן, מה שגרם לכך, שהבחינה בתנ"ך נחשבת לאחת הבחינות הכי קשות בימינו, וגם לזה, שאחרי הבחינה, ולא רק אחרי הבחינה בתנ"ך, הכל מתעופף לתלמידים מהראש והם לא זוכרים כלום.

עכברוש ממולא

אבל לנו הייתה מורה נהדרת לתנ"ך שקוראים לה יונה הרצברג, והיא לימדה אותנו איזה ספר נפלא הוא התנ"ך, וכתוצאה מזה, אני תמיד מתייחסת אליו כאל ספר חי ונושם. וככה, כשאני רואה את הענבים אני חושבת לא רק על השועל מהמשל, אלא גם בכלל על כך שענבים היו כנראה אחד הדברים הכי מתוקים בתפריט של האדם התנ"כי ושבאופן כללי התזונה בתנ"ך הייתה גרועה למדי. לא רק בתנ"ך.

כשלמדתי חטיבה בהיסטוריה רומית באוניברסיטה הביא אחד המרצים ספר בישול של מתכונים מרומא של המאות הראשונות לספירה, והיה שם מתכון לעכברוש ממולא. אפילו אני, שצוות שלם של מדענים במכון ויצמן עמל כבר שנים כדי לגלות מהו המאכל שאינו אהוב עליי, די מסתייגת מהאפשרות לאכול עכברוש, ועוד ממולא. אפילו אם הוא מבושל בסיר חרס עם יין.

צ'ארלס ודיאנה

אתמול ראינו את הפרק האחרון בסדרה "הכתר". על הנסיך צ'ארלס יש לי דעה לא כל כך טובה מאז שדיאנה אמרה בראיון שנערך איתה אחרי גירושיה, שמרגע שנישאה לצ'ארלס, התברר לה, שגם קמילה פרקר בולס היא חלק מהעסקה.

דיאנה, שהיום הייתה צריכה לחגוג את יום הולדתה ה-59, נהרגה בתאונת דרכים לפני יותר מעשרים שנה, ואז באותו הראיון, חשתי כלפיה אמפתיה עמוקה. היא הייתה אשה צעירה ומאוד לא מתוחכמת כשנישאה לנסיך, ומיד התברר לה שהיא ממלאת תפקיד של מי שאמורה להביא לעולם את צאצאיו אולי, אבל ליבו של בעלה נתון לאישה אחרת; היא אולי לא ידעה זאת לפני שנישאה לו, אבל הוא ידע גם ידע. זה נראה לי אז, ונראה לי גם היום, מעשה נבלה. בסדרה מספרים, שהוא התאהב בקמילה עוד כבחור צעיר והיא בעצם לא הייתה מעוניינת בו, אלא במי שלימים יהיה בעלה, זה שאחר כך, כך נדמה לי, התגרשה ממנו כדי להינשא לצ'ארלס אחרי שדיאנה נהרגה.

דמותו של צ'ארלס מכל מקום עברה בסדרה הזאת טרנספורמציה מרהיבה: מנבל פשוט, שמרמה בחורה צעירה כדי שתלד את נסיכיו, עיצבו שם את דמותו כמין המלט מתלבט ועדין נפש, שנשלח במצוות אמו לכל מיני משימות וממלא אותן למרות מורת רוחו מהן ושליבו נשבר מבגידתה של קמילה. ואולי יכולות שתי הישויות הללו, הנבל והענוג לדור בכפיפה אחת? אני בכל מקרה מחכה בקוצר רוח לעונה הרביעית, ובינתיים, לא יודעת מה לראות.

אהבתם את הבלוג של עלית קרפ? בלוגים נוספים כאן

בקרו אותנו גם בפייסבוק: הד הקריות

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram

אולי גם יעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף ברשתות החברתיות

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram