בצל הכאב הלאומי והאובדן הכבד מאז מתקפת ה-7 באוקטובר 2023, יוצרות ויוצרים מהפקולטה לחינוך מוזיקלי במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, מבקשים להעניק לזיכרון קול וצליל. שני שירים מקוריים שנכתבו והולחנו על ידי מרצה וסטודנטית בפקולטה, מביאים לידי ביטוי אישי ונוגע ללב את הגעגוע, את האובדן ואת הניסיון להמשיך ולספר את סיפורם של הנופלים והנרצחים דרך המוזיקה. היצירות, שנולדו מתוך קשרים אישיים וכאב עמוק, מבקשות לא רק להנציח, אלא גם לגעת, לחבר ולשמר את קולם של מי שאינם עוד.
השיר "געגוע חי", לזכרה של שחר טרואן מתיאס ז"ל, שנרצחה בשבעה באוקטובר 2023. כתבה והלחינה: אורית דוקלר, מרצה בפקולטה לחינוך מוזיקלי במרכז האקדמי לוינסקי–וינגייט, ביצוע: דנה ברגר.
השיר "געגוע חי", נכתב והולחן על ידי אורית דוקלר, מרצה בתוכנית לתואר שני בטיפול במוזיקה במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, לזכר חברתה הקרובה, שחר טרואן מתיאס ז"ל, שנרצחה בשבעה באוקטובר 2023 בביתה בקיבוץ חולית יחד עם בעלה, שלומי מתיאס ז"ל.
השיר, בביצועה של הזמרת דנה ברגר, הוא שיר אהבה ופרידה כאחד, יצירה אישית שנולדה מתוך כאב עמוק וגעגוע מתמשך. דרך המילים והלחן משתקפת דמותה של שחר: אישה יוצרת, זמרת, אם לשלושה: שיר, שקד ורותם ודמות מרכזית בעשייה התרבותית בקיבוץ חולית. הטקסט נע בין זיכרונות של בית, מוזיקה ואהבה לבין השבר הגדול – ומבטא את הפער הבלתי נתפס בין מה שהיה לבין כל מה שכבר לא יוכל להיות.
שחר דבורה מתיאס (טרואן) נולדה בארצות הברית ועלתה לישראל בילדותה. היא גדלה בעומר, שירתה כחובשת קרבית בגזרת חאן יונס, ובהמשך פיתחה קריירה כאשת חינוך וכיוצרת מוזיקלית. היא למדה בבית הספר "רימון", הופיעה ויצרה לאורך השנים, והייתה שותפה עם בעלה להקמת יוזמות חינוכיות, בהן בית הספר הדו־לשוני בבאר שבע. בשנת 2014 עברה המשפחה לקיבוץ חולית, שם הייתה פעילה מרכזית בחיי התרבות.
בשבת, 7 באוקטובר 2023, בשעה 6:30 בבוקר, החלה מתקפת הטרור על יישובי עוטף עזה. שחר, בעלה שלומי ובנם רותם, הסתגרו בממ"ד ביתם לאחר ששמעו ירי וקולות פריצה. בהודעה ששלחה למשפחתה כתבה: "זה מפחיד". כאשר הבינו שמחבלים חדרו לבית, ניסו להגן על עצמם באמצעים מאולתרים. שחר השכיבה את בנה על הרצפה ונשכבה מעליו כדי להגן עליו בגופה. המחבלים פרצו לממ"ד, השליכו רימון וירו לכל עבר. שחר נהרגה במקום, כשהיא מגוננת על בנה. שלומי נפצע אנושות ומת זמן קצר לאחר מכן. רותם, שנפצע, נשאר להסתתר מתחת לגופת אמו במשך שעות ארוכות. בהודעה מצמררת ששלח למשפחה כתב: "אבא ואמא מתים. מצטער". לאחר כעשר שעות חולץ מהבית והועבר לטיפול בבית החולים. אחיותיו, שיר ושקד, שרדו גם הן לאחר שעות של הסתתרות.
שחר הובאה למנוחות לצד בעלה, כשהיא בת 50. על מצבתה נחקק: "בת, אחות, אמא, יוצרת וחברת אמת. נקטפה בטרם עת, קולה יהדהד בליבנו לעד". שחר הייתה זמרת יוצרת, שוחרת שלום וזכויות אדם. שחר הייתה בעיצומה של עבודה על אלבום כאשר נרצחה. המשוררת, רחל שפירא, נחשפה לסיפורם של שחר ושלומי וליצירתה, וסייעה למשפחה להשלים את העבודה יחד עם כמה מוזיקאים מובילים. האלבום "שחר: בין סערה לתמימות", הושק בבית הספר רימון בחודש נובמבר 2025 והוא זמין בכל הפלטפורמות.
אורית דוקלר: "השיר נכתב מתוך צורך עמוק להחזיק את שחר קרובה, לא רק בזיכרון אלא גם בחיים עצמם, דרך המוזיקה, דרך המילים. זה געגוע שלא נגמר, אבל גם אהבה שממשיכה להתקיים".
קישור לשיר:
youtube.com/watch?si=RpI862ruECwWX1Kq&v=czEV-jZx0-g&feature=youtu.be
השיר "תאיר", לזכרן של האחיות תאיר והודיה דוד ז"ל, שנרצחו במסיבת הנובה בשבעה באוקטובר 2023. כתבה והלחינה: רומי אליה בר, סטודנטית בפקולטה לחינוך מוזיקלי במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט.
שיר מקורי נוסף נכתב מתוך כאב אישי לזכרן של האחיות תאיר והודיה דוד ז"ל, שנרצחו במסיבת הנובה בשבעה באוקטובר 2023.
את השיר כתבה והלחינה רומי אליה בר, סטודנטית לקראת סיום לימודי תואר שני בחינוך מוזיקלי במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט ומורה למוזיקה ברשת אורט. תאיר, בת כיתתה מהתיכון, נחרתה בזיכרונה כחייכנית ומלאת חיים – והטרגדיה הקשה הובילה אותה לכתוב שיר המוקדש לשתי האחיות, שלא נפרדו גם ברגעיהן האחרונים. רומי בר: "הזעזוע העמוק גרם לי להביט אחרת על המשפחה שלי. כמי שגדלה כאחות בין שתי אחיות, האסון הזה נגע בי במקום הכי רגיש, במקום שבו אני בעצמי אחות. השיר נולד מתוך הזיכרון האישי שלי מתאיר, אבל הוא מוקדש בלב כואב לשתיהן".
השיר נכתב בהשראת דברים שפורסמו ברשתות החברתיות על ידי בני משפחה וחברים, שביקשו להנציח את האחיות באמצעות מילים, סיפורים ושירים. עבור רומי, הכתיבה הייתה ניסיון לגעת בכאב ולהעניק לו צורה מוזיקלית.
צילום: פרטי
הודיה (26) ותאיר (23), הגיעו עם חברים למסיבת הנובה סמוך לרעים. בשעה 6:29 בבוקר, עם תחילת מתקפת הטרור, החלו אזעקות צבע אדום גם באזור המסיבה. הן וחבריהן ניסו להתפנות מהמקום והמתינו להסעה, אך לאחר שנמסר להם כי יש מחבלים בשטח, החלו להימלט ברכבים מזדמנים. בשלב מסוים עלו האחיות לרכב עם שני חברים נוספים. כאשר הגיעו לאזור היציאה לכביש 232, רכב סמוך נפגע מירי RPG והרכב שבו נסעו נפגע מרסיסים. הארבעה יצאו מהרכב והחלו להימלט רגלית בשטח פתוח. תאיר התקשרה לאביהן ותיארה את המצב. בהנחייתו, נשכבו האחיות על הקרקע והעמידו פני מתות במשך דקות ארוכות, בעוד קולות ירי נשמעים סביבן. האב נשאר איתן על הקו. לאחר זמן מה לחשה תאיר שהיא שומעת קולות בערבית מתקרבים ואז נותק הקשר. במשך שבוע הוגדרו השתיים נעדרות, עד שהמשפחה קיבלה את הבשורה הקשה: הודיה נרצחה ושעות ספורות לאחר מכן התברר כי גם תאיר נרצחה. השיר התקבל בהתרגשות רבה על ידי בני המשפחה והחברים. "נפלה בחלקי הזכות לנסות ולהנציח ולו במעט את דמותן," מספרת רומי, "לדעת שהמילים והמנגינה העניקו להם אפילו רגע קטן של נחמה בתוך הכאב העצום, זה משמעותי מאוד". ליזה פז, אחותן, מוסיפה: "הודיה ותאיר היו אור גדול לסובבים אותן, תמיד היו חברות טובות, אוזן קשבת, ושאפו לעשות ולהפיץ טוב בעולם".
בימים אלו פועלת המשפחה להנצחת האחיות באמצעות הקמת בית כנסת לזכרן.
לתרומות:
https://www.jgive.com/new/he/ils/donation-targets/131627/about
קישור לשיר:
