"החקלאות היא השכפ"ץ של המדינה"

לרגל ציון חגיגות ט"ו בשבט, הכירו את הסיפור של מרום הגליל, אזור שמרבית יישוביו נשענים על חקלאות, מטעים וכרמים, אשר מצא את עצמו במהלך המלחמה בקו העימות מול לבנון, תחת איום ביטחוני מתמשך, פגיעות ישירות, פינוי תושבים ואתגרים כלכליים כבדים. ובכל זאת, החקלאים שבו לאדמה, שיקמו, נטעו מחדש וממשיכים לעבד את הקרקע.

מרום הגליל, מהמועצות החקלאיות המובהקות בישראל, מאופיינת במשקים משפחתיים, כרמים, מטעי פרי, יקבים וחקלאות מגוונת שמעצבת את הנוף, הכלכלה והחיים הקהילתיים. החקלאות כאן איננה רק מקור פרנסה, אלא תשתית לאומית, במיוחד ביישובי קו העימות בצפון, שבהם הנוכחות האזרחית והעיבוד החקלאי הם חלק בלתי נפרד מהחוסן והביטחון.

דור שלישי לאדמה, גם תחת אש
יוני הרשטיק, בן 38 מכרם בן זמרה, הוא דור שלישי לחקלאות במרום הגליל. הוא נשוי ואב לארבעה, מגדל גפנים לצד נקטרינות, משמשים, אפרסקים, קיווי, תפוחים ודובדבנים. “אני חקלאי מאז שאני זוכר את עצמי”, הוא אומר, “כבר עשרים שנה בשטח ובעצם מאז שהייתי ילד”.

סבו גידל בקר ואפרסקים, אביו הרחיב לגידול גפנים, ויוני המשיך לפתח ולהעמיק את המגוון החקלאי, כשאביו עובד לצידו עד היום. “זו אהבה לאדמה ולפרי שגדל. כל שנה מתחילים מאפס. זו תוצרת כחול לבן וזו שליחות. אם אנחנו לא נעשה, לא בטוח שמישהו אחר יעשה”.

המלחמה טלטלה את המשק: העובדים התאילנדים עזבו, שלושה טילים נפלו בשטחי הגידול, כשאחד מהם פגע ישירות בבית הוריו ובמטעים, בעוד הילדים למדו במקלטים. בין אזעקות לקטיף, המשק המשיך לפעול. גם לאחר חזרת העובדים, ההפסדים הכלכליים עדיין מורגשים, כולל פגיעה קשה בעונת המשמשים, שבה נמכר הפרי במחירים נמוכים. למרות הכול, הגפנים בכרמים של יוני, ממשיכות להגיע ליקבים המובילים בגליל ובגולן, כסמל לחקלאות ישראלית שמתעקשת לצמוח.

להישאר, לשמור ולא לנטוש
מורדי נחמיאס, יינן וחקלאי מכרם בן זמרה, מגדל רימונים וגפנים, ומעניק להם ביטוי ייחודי ביקב רימונים שבבעלותו. יקב משפחתי, עטוף נופי הר וכרמים, שמייצר יינות ומוצרי קוסמטיקה חקלאיים מקומיים, כולם תוצרת הגליל.

במהלך המלחמה, בזמן שיישובים פונו ותושבים עזבו, מורדי נשאר לבדו בכרם בן זמרה. במשך יותר מ־460 יום שירת בכיתת הכוננות, שמר על היישוב, על הכרמים ועל היקב. גם כשהפעילות העסקית נעצרה ושערי היקב נסגרו, הוא המשיך לטפל בשדות ובכרמים כדי לא לאבד את מפעל חייו. בשנה האחרונה, היקב פתח מחדש את שעריו ואת מרכז המבקרים.

חקלאות של חיים שלמים
ג׳מאל אבו סאלח, בן 88 מעין אל אסד, הוא חקלאי בנשמה ובמעשה. מאז ילדותו ועד היום הוא עובד מדי יום בגידול זיתים ורימונים. אביו נפטר כשהיה תינוק, ואמו, חקלאית בעצמה, הנחילה לו את אהבת האדמה. עם השנים התמחה בגידול זיתים, בשיטות מסורתיות של הרכבה ומסיק, ובהבחנה בין זנים מקומיים עתיקים.

לצד החקלאות תרם ג׳מאל גם לביטחון המדינה: הוא עבד בבריכות הדגים בכפר גלעדי, שירת כ־25 שנה במשמר הגבול, הדריך שוטרים והשתתף בפעילות ביטחונית לאורך הגבול. עם פרוץ המלחמה היה שותף מרכזי לשמירה על האזור ולחלוקת נשקים להגנה על היישובים.

עמית סופר, ראש המועצה האזורית מרום הגליל, מספר על החקלאות באזור: "גם במלחמה האחרונה עמדו החקלאים של מרום הגליל איתנים ולאחריה הם ממשיכים להפגין את עוצמתם ואהבתם לחבל הארץ היפה שלנו עם כל האתגרים הרבים שהוא מציב. לכולנו ברור שהחקלאות ביישובי הצפון בכלל, ובקו עימות בפרט, היא השכפ"צ של המדינה. התשובה העוצמתית ביותר היא השקעה בחקלאות והבטחת חוסנם הכלכלי של החקלאים. חייבת המדינה לתת את הקרקע הפורייה ביותר להצלחתם, כיוון שהצלחתם תבטיח לא רק את הביטחון התזונתי של ישראל, אלא גם את הביטחון והשגשוג של ההתיישבות בגליל".

בט"ו בשבט הזה, הסיפורים של יוני, מורדי וג׳מאל, מזכירים שהחקלאות היא הרבה מעבר לעצים ולפירות, היא שורשים של חוסן ותקווה ביכולת להצמיח חיים גם אחרי תקופה קשה.