בימים אלה דניאל קדוש (28) מקרית מוצקין היה אמור לקוד לקול מחיאות הכפיים של הקהל בתיאטרון באר שבע. הוא מסיים את שנתו השלישית בבית הספר למשחק גודמן בבאר שבע ומגלם את התפקיד הראשי בהפקה מחודשת של המחזה הקומי "משרתם של שני אדונים" שמעלה בית הספר. בתקופה כזו בה עולם התיאטרון מושבת לגמרי, לא קל לדמיין את היום שבו יסיים את לימודיו וינסה להתפרנס מהמקצוע, אך קדוש שומר על אופטימיות ומקווה להצליח. בעקבות ההנחיות של משרד הבריאות הוחלט שהמחזה יעלה באופן וירטואלי בדף הפייסבוק של גודמן ושל תיאטרון באר שבע, כי ההצגה חייבת להימשך.
ילדות בצל קטיושות
דניאל קדוש לא חשב שיהיה שחקן, התוכניות שלו היו שונות לגמרי. "לא תמיד רציתי להיות שחקן. בגיל 15 רציתי להיות שוטר, אחר כך רציתי להיות פסיכולוג ולבסוף מצאתי את עצמי על הבמה. חשבתי שאני אעסוק בסטנדאפ ואשחק במערכונים. שמעתי שגם שחר חסון למד משחק, וזו הסיבה שהגעתי מלכתחילה לבית הספר, ומשם הדברים התגלגלו".
הוא גדל בקרית מוצקין וזוכר ילדות שמחה ברחובות העיר. "בילדותי גרתי בקרית שמונה ומשם עברנו למוצקין. למדתי בבית הספר אחדות. הילדות שלי הייתה ברובה בחוץ, אולי כי אנחנו דור אחר, לא היינו ילדים של מסעדות וסרטים וקניונים, היינו משחקים בחוץ שעות על גבי שעות. בשנות הנעורים שלי הצטרפתי למד"צים במחלקת הנוער של קרית מוצקין, זו הייתה נקודת מפנה עבורי, מצאתי את הדרך שלי להתפתח, למדתי להדריך, הכרתי אנשים טובים שהפכו חברים שלי עד היום, ומצאתי את הדרך שלי לתרום לאחרים".
"החלום האמיתי שלי הוא לשחק בתפקיד ראשי בהצגה ולהגיע איתה לקרית מוצקין. ואם יוחלט להקים קבוצת תיאטרון של היכל התאטרון במוצקין, אני מאוד אשמח להצטרף"
בשירותו הצבאי בחיל השריון ידע לא מעט קשיים. "התגייסתי לחיל השריון, דבר שהביא איתו התמודדות לא פשוטה. היום אני מבין מה שלא הבנתי אז. אלו היו התקפי חרדה. מכיוון שגדלתי בקרית שמונה ואחר כך בקרית מוצקין בתקופת מלחמת לבנון השנייה, קטיושות הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהילדות. היריות וקולות הנפץ בצבא לקחו אותי למקומות לא טובים".
לאחר השחרור הוא טס לטייל בדרום אמריקה, וכשחזר החל בחיפוש אחר היעד הבא. "רציתי לבחון האם אני באמת רוצה ללמוד את תחום המשחק. נבחנתי למכינה בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, וכששמעתי על גודמן דברים מדהימים, החלטתי לנסות את מזלי גם שם. בשני בתי הספר הגעתי לאודישן האחרון ונאלצתי לבחור לאן אני הולך.
"מכיוון שגדלתי בקרית שמונה ואחר כך בקרית מוצקין בתקופת מלחמת לבנון השנייה, קטיושות הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהילדות. היריות וקולות הנפץ בצבא לקחו אותי למקומות לא טובים"
"ללמוד בגודמן זו הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי, זה מקום שלא נותן לך ליפול משום בחינה, לא מנטלית ולא כלכלית. המורים מכילים אותך ובאותה הנשימה דורשים ממך את המיטב. המקום הזה גרם לי להבין כמה אני אוהב את המקצוע הזה וכמה אני אוהב את הבמה. זה מקום מאוד משפחתי ואוהב שאני חושב שאין שני לו בארץ".
להביא את הכאב לבמה
קדוש מצא בגודמן בית, ולדבריו, עבר תהליך משמעותי במהלך הלימודים. "במהלך לימודי המשחק אתה מתמודד עם הרבה צלקות שלך. ההומור שלי והבריחה שלי לקומדיה הייתה הדרך שלי להתמודד עם הכאב, אלו מגננות שבניתי לעצמי עוד בתור ילד. בהתחלה ניסיתי לעשות הכל בצורה מצחיקה, עד שהמנהל הגיע ואמר לי שהגיע הזמן להתמודד, ואז גיליתי שאני בוכה. ברגע שזה נפתח אין דרך חזרה, אתה מתמודד עם הכל ומביא את הכאב שלך לבמה".
לאורך לימודי המשחק שיחק מספר רב של תפקידים, ועכשיו בסיום השנה השלישית זכה לגלם תפקיד ראשי. "זה התפקיד הראשי השני שלי השנה, בהצגה שנקראת 'משרתם של שני אדונים', קומדיה איטלקית שנכתבה לפני שנים ועודנה רלוונטית מאוד לימינו. היא מספרת את סיפורו של טרופלדינו, משרת חסר כל שרק רוצה אוכל ומקום לישון בו. במחזה מראים את הדרך של טרופלדינו לשרוד בעולם שנשלט בידי שני אדונים, שמתייחסים אליו בצורה מזעזעת והוא מנסה לתמרן בין השניים. אתה צריך למצוא בעצמך את הדמות, זה יהיה טרופלדינו בגרסת דניאל קדוש, וזה היופי של המקצוע הזה".
"בשנות הנעורים שלי הצטרפתי למד"צים במחלקת הנוער של קרית מוצקין, זו הייתה נקודת מפנה עבורי, מצאתי את הדרך שלי להתפתח ומצאתי את הדרך שלי לתרום לאחרים"
את ההצגה מביים שמואל וילוז'ני, שגילם בעצמו את טרומפלדינו בזמנו. "אני משחק את התפקיד המיתולוגי של שמואל וילוז'ני, שהוא גם הבמאי של ההצגה שלנו שזה כבוד שלא יתואר עבור כל צוות השחקנים לעבוד איתו וללמוד ממנו. ההצגה הפכה מיתולוגית בזכותו וזכתה להצלחה אדירה. היום אנחנו מנסים לשלב את המציאות שבה אנחנו נמצאים בהפקה המחודשת של ההצגה. במהלך ההצגה אני אומר את המילה חל"ת ואפילו תוכלו לראות אלכו-ג'ל על הבמה".
לאור ההנחיות של משרד הבריאות על איסור קיומן של הצגות, הוחלט באופן חריג לצלם את ההצגה באיכות שידור ולתת לה במה וירטואלית בעמודי הפייסבוק של גודמן ושל תיאטרון באר שבע, שנרתם לתת במה לסטודנטים וכך לאפשר להם להציג את כישרונם בפני כמה שיותר צופים, רגע לפני שהם יוצאים לעולם האמיתי ומנסים לבסס את מעמדם כשחקנים פעילים.
שנה ג' היא שנת הסטאז' עבור הסטודנטים. שיאה של השנה האחרונה ללימודיהם היא סדרת הפקות מקצועיות ומושקעות המוצגות לרוב לקהל רוכש כרטיסים, אך לא הפעם. בחודשים האחרונים הסטודנטים ערכו חזרות מפרכות לרגל עליית ההצגה, והעבודה הקשה תגיע לשיאה בהצגת הבכורה שתיערך ב-13 באוגוסט בשעה 20:00 בערב, ללא תשלום.
קבוצת תיאטרון במוצקין
"מכינים אותנו מהיום הראשון למציאות לא פשוטה", מספר קדוש, "שר התרבות חילי טרופר הגיע אלינו לבית הספר, ואמרנו לו שחיכינו לו, שסומכים עליו. מחאת האמנים היא של אנשים שהייתה להם עבודה והיום אין להם עבודה. יש נטייה לחשוב על אנשי התרבות כאנשים מנותקים, ואני ממש לא רואה את זה כך. מי שעובד בעולם התרבות הם סוג של שליחים, שרוצים לשמח בתקופות קשות וגם רוצים לשים מראה לא פשוטה כשצריך. לא סתם זה בין המקצועות העתיקים בעולם. עולם התאטרון שרד מלחמות ומגיפות ונשאר חי ורלוונטי. תרבות היא חלק מהעם. המאבק של כל מי שנפגע מהקורונה הוא חשוב, ושלנו לא פחות מכך".
"אני משחק את התפקיד המיתולוגי של שמואל וילוז'ני, שהוא גם הבמאי של ההצגה שלנו שזה כבוד שלא יתואר עבור כל צוות השחקנים לעבוד איתו וללמוד ממנו"
למרות הקשיים הצפויים בדרך, קדוש מצפה ליום שבו יסיים את לימודיו וינסה להגשים את חלומו. "בינתיים שולחים אותי מגודמן לכל מיני אודישנים בתיאטרון באר שבע. אני יודע שאעבוד קשה על מנת להצליח בתחום, וכל האפשרויות פתוחות בפניי. השנים בגודמן היו משמעותיות כל כך עבורי. רפי ניב שהיה המנהל הראשון שלי בגודמן, שמוליק יפרח ושיר גולדברג, שלושתם עזרו לי בצורה בלתי רגילה, האמינו לי ותמכו בי ואני חב להם תודה ענקית".
לחלום שלו להצליח בעולם התיאטרון, מצטרף חלום אחד שהוא חייב להגשים. "החלום האמיתי שלי הוא לשחק בתפקיד ראשי בהצגה ולהגיע איתה לקרית מוצקין. ואם יוחלט להקים קבוצת תיאטרון של היכל התאטרון במוצקין, אני מאוד אשמח להצטרף".
