האקדמית גורדון לחינוך אירחה את יום העיון הרביעי של 'האגודה לחינוך מיני בישראל' – חינוך למיניות במערכת החינוך הפורמלית, אשר עסק השנה בנושא 'חינוך למיניות בשנת משבר: שבירה, שגרה, יצירה'.
האירוע הפגיש את קהילת החוקרים והחוקרות, המחנכים והמחנכות בתחום החינוך המיני. זהו תחום שצמח מן השטח, מן הצורך וגובשו תהליכי הכשרה מוסדרים ואתיקה מקצועית. מטרת הכנס, המתקיים לראשונה במכללה אקדמית ובצפון הארץ, היא לתת במה לפסיפס העשיר המאפיין את העשייה והמחקר בתחום החינוך המיני, ולהציע מבט עדכני המבוסס על ניסיון מהאקדמיה ומהשטח. הנהלת האקדמית גורדון, לצד רשות המחקר של המכללה וחברי הסגל מטעמה אשר שותפים באגודה, ראו חשיבות רבה בחיבור הערכי וברכו את האגודה לחינוך מיני על שבחרה בה כמקום מארח.
כבכל שנה, ביום העיון הציגו מיטב הדוברות והדוברים המקצועיים ביותר בתחום. באירוע היתה כמובן התייחסות לאסון השבעה באוקטובר ולהשלכותיו. מזווית הראיה של החינוך המיני זהו אירוע הדורש תשומת לב. ראשית, בשל הפן של הפגיעות המיניות הקשות שחוו הקורבנות, החטופות והחטופים, ושנית בשל ערעור תחושת המוגנות המינית בחיינו שהשתבשה: ילדים ונוער אשר נשארו בבית ללא מסגרות לימודיות, אחרים אשר נעקרו מבתיהם ועברו למרכזי מפונים, וכל מי שחווה את שעת החירום, כל אלו נתונים בסכנה גוברת להיפגע, או לפגוע, או להקצין התנהגויות. בשל כך, נדרשת הנחיה מקצועית שתכיר בשבירה ותדע להציע פתרונות מקצועיים מותאמים לכל קהילה המצויה בפגיעה או בסיכון.
על פי האגודה לחינוך מיני, הרצאות המושב הראשון נתנו במה לתרומה המקצועית של מחנכות ומחנכים למיניות, בטיפול ובסיוע. המושב השני התכנס אל המוכר והידוע, אל השגרה. שגרה נתפסת בדרך כלל כמשעממת ונטולת זוהר, אבל בהקשר של חינוך מיני – להחזיק שגרה – זו עבודה מאתגרת ומלאת עניין. המושב הביא את התנסותם של מחנכים ומחנכות העוסקים במגוון ההיבטים של חינוך למיניות וביניהם: חינוך מיני לנערים בסיכון, מה לעשות כשסדנה מתפרקת, זהות מינית של נוער פלסטיני, חינוך למיניות בקהילה הדתית והרצאה שעסקה בחשיבות השיח על אהבה בחינוך מיני למתבגרים. המושב השלישי, 'למרות הכל ועל אף הכל' – עסק ביצירה ונתן זווית נוספת על חינוך מיני שנעשה דרך אמנות ומרחבי יצירה נוספים ובהם ציור, תנועה, והומור. הכנס הסתיים באווירה אופטימית, כי בלי אופטימיות – אי אפשר לעשות חינוך בכלל וחינוך מיני בפרט.