לאחר מותו הפתאומי של בעלה, מצאה את עצמה א' (שם בדוי), אלמנה ואם לארבעה ילדים, מתמודדת לבדה עם אבל כבד ועם אחריות מלאה לניהול משק הבית.
בעלה נפטר מדום לב לפני כעשור, כשהוא בגילאי ה-60 לחייו, ומאותו רגע נפל הנטל הכלכלי כולו על כתפיה של א'. לדבריה, מדובר היה בנקודת שבר עמוקה. בתוך זמן קצר נאלצה להתמודד לא רק עם אובדן אישי, אלא גם עם חובות קיימים, התחייבויות שוטפות ומציאות כלכלית שלא ניהלה קודם לכן לבדה.
במהלך השנים שלאחר פטירת הבעל, החלה א' ליטול הלוואות לצורך מימון הוצאות המחיה, ובמקביל, בתקופת האבל, נקלעה לבולמוס רכישות חסר רסן של תכשיטים יקרים, שמומנו באמצעות אשראי והלוואות חוזרות. לדבריה, היה זה מנגנון הרסני שבאמצעותו ניסתה להתמודד עם הבור הרגשי העמוק שנפער בנפשה ועם חוסר הוודאות לגבי העתיד. בהמשך, לאחר שהתעשתה והבינה כי הכניסה את עצמה לבור כלכלי, מכרה את התכשיטים כדי לממן הוצאות אחרות, אך מהלך זה לא הצליח לבלום את ההידרדרות. המחאות שמסרה לא כובדו, והחוב הכולל הלך ותפח.
לדברי עורכת דינה, עו"ד מלי טייב, א' מתגוררת לבדה בדירת ארבעה חדרים בחולון. על הדירה רובצת משכנתה חודשית, ובמהלך השנים בוצע גם מחזור הלוואות, לרבות נטילת משכנתה הפוכה, כך שיתרת החוב המובטח על הנכס עמדה על כ־760 אלף ש"ח. בסך הכול צברה א' חובות של למעלה ממיליון ש"ח כלפי 21 נושים, בהם בנקים וחברות אשראי.
במהלך שנת 2022, הבינה א' כי לא תוכל להמשיך להתנהל כך, כשכל חשבונותיה מעוקלים והנושים מתדפקים על דלתה. היא פנתה לעורכת הדין מלי טייב, העוסקת בייצוג חייבים בתביעות לחדלות פירעון ושיקום כלכלי, וזו פנתה בחודש אוקטובר 2022 לבית המשפט השלום בתל אביב, בבקשה למתן צו לפתיחת הליכים והגנה מפני נושים. בתצהיר שצורפה לבקשה, הדגישה א' שהיא מתקיימת מפנסיה, קצבת זקנה וקצבת שארים, בסכום חודשי כולל של כ־10,256 ש"ח, וכל חובותיה נוצרו בתום לב. א' התקבלה להליך ומונה לה נאמן מטעם בית המשפט.
לאחר בחינת מצבה הכלכלי, המליץ הממונה על הליכי חדלות פירעון לממש את דירת המגורים ולמכור אותה, על מנת לפרוע באמצעות כספי המימוש את החוב המובטח, בהיקף של כ־720 אלף ש"ח. משמעות ההמלצה הייתה מכירת הדירה שבה התגוררה א' במשך שנים ואובדן מקום מגוריה בגיל מבוגר, לצד ויתור על נכס שנתפס בעיני ילדיה כבית ילדות וכירושה עתידית.
כך, במקביל להליך המשפטי, החלה עו״ד טייב, לנהל משא ומתן מול כלל הנושים. במסגרת המגעים, הושגו הסכמות שצמצמו את החוב הכולל באופן משמעותי, לכדי קרוב למחצית מסכומו המקורי. לדברי עו"ד טייב, ללא ההסדרים שהושגו בשלב זה, לא ניתן היה לגבש מתווה שיקום שיאפשר את הצלתה של הדירה וא' הייתה נאלצת לוותר עליה.
על רקע הצמצום הניכר בדרישת החוב, התנדב אחד מבניה של א' להציל את הדירה. הבן, שגדל בה והיה קשור לבית ילדותו, ביקש למנוע את אובדן מקום מגוריה של אמו ולהבטיח את אחרית ימיה. לשם כך נטל הלוואת משכנתה בסך 500 אלף ש"ח, באמצעותה פדה את חלקה של אמו בדירה. מהלך זה אפשר למנוע את מימוש הנכס, לשמרו כנכס משפחתי וכירושה עתידית עבורו ועבור יתר האחים, ולהעמיד סכום משמעותי לקופת ההליך מבלי למכור את הדירה לצד שלישי.
בעקבות הפדיון נותרה יתרת חוב מצומצמת בלבד, אשר הוסדרה במסגרת תכנית שיקום. ב־4 בינואר 2026 אישרה שופטת בית משפט השלום בתל אביב־יפו, שרון הינדה, את ההסכמות בין הצדדים ונתנה להן תוקף של צו שיקום כלכלי. לפי ההחלטה, א' תשלם לקופת הנשייה סכום נוסף של 72,600 ש"ח, בפריסה של תשלומים חודשיים לאורך כשלוש שנים. יתרת החוב, המהווה כמעט מחצית מהחוב הכולל שנצבר לאורך השנים, נמחקה.
לדברי עו״ד טייב, המקרה של א' אינו מקרה פרטי ומסמן תופעה רחבה בהרבה המאפיינת את השנים האחרונות. לדבריה, יותר ויותר מבוגרים בשנות הפנסיה, מגיעים למשרדה כשהם ניצבים מול משבר כלכלי פתאומי ומאיים ועלולים, כתוצאה מכך, להיזרק לרחוב.
לדברי עו"ד טייב, במקרה של א', כלל הגורמים המעורבים, ובהם הנאמן, הממונה על חדלות הפירעון במשרד האוצר, בית המשפט והנושים, הבינו את המקרה האנושי המצער, והסכימו לתת כתף לפתרון הומני שאפשר את מחיקת כמחצית מחובה, תוך מתן אפשרות אמיתית להצלת דירתה.
