הוועידה של איגוד מנכ"לי הרשויות המקומיות בישראל, התכנסה השבוע במסגרתה התקיים גם פאנל "חרבות ברזל – מהדרום לצפון" בהנחיית דגנית פוקס, מנכ"לית מועצה אזורית מגילות ים המלח ובהשתתפות מנכ"לי עיריות ומועצות אזוריות מהצפון לדרום.
נציגי הרשויות והערים הטיחו ביקורת קשה במוסדות הממשלה על התנהלותם במהלך המלחמה והציפו את המצוקות והקשיים אותם חווים התושבים.
מנכ"לית המועצה האזורית גליל עליון, עידית חמל: "הקמנו ביומיים 90 גנים, הקמנו בשבוע 6 בתי ספר, פינינו 17 אלף תושבים. המועצה האזורית גליל עליון עשתה תכנית פינוי ומדינת ישראל אמרה לנו: סליחה, התבלבלתם. הלכו ופירקו קהילות שלמות ופעלו ללא שום חשיבה מערכתית. אם בסוף התפנינו לעמק הירדן ואין שם מיגון, אז מה עשינו בזה? חייבים להסדיר את היחסים בין רשות קולטת לרשות נקלטת כדי לחסוך ויכוחים מיותרים. רק להסדיר רגולציה של בית ספר של תלמידים מפונים ברשות קולטת היה עניין של חודש. זה שהילדים צריכים ללמוד? זה שולי כנראה".
"לא יכול להיות שלמדינת ישראל אין קופת צדקה שבה היא מפנה יישוב היא נותנת לו מקום אחר עם כל התנאים. לא יכול להיות שרשות צריכה לחכות לתב"רים ואישורים ופתיחת רגולציה בצו חירום מידי. אני לא כועסת על אף אחד, אנחנו פשוט גיבורים בעל כורחנו, אנחנו לא מסכנים ומי שהיה שם בשבילנו יופי ומי שלא היה כנראה היו לו דברים אחרים וזה גם בסדר. מנכ"לי הרשויות העמיתים הציעו לנו עזרה בתקופה שבה אף אחד לא הגיע לצפון. לא שרים, לא ממשלה, למעט משרד הפנים, פשוט לא הגיעו. זה היה 4 חודשים לתחילת המלחמה. להיות לבד בתוך טרפת זה מצב שאתה אפילו לא מצליח לחשוב עליו. זה ניהול באי וודאות".
"מה שהחזיק אותי זו ההבנה שאין לי ארץ אחרת. אבא שלי עלה ארצה ובנה את הגליל, סבא שלי את הכור בדימונה, ואנחנו הדור שנקרא שנית להגן על מדינת ישראל ועם השליחות הזו אני מסתובבת כבר שנה, עם האמירה הזו חזרתי הביתה בחודש יוני האחרון. הנכדים שלי גרים במעיין ברוך. זה מה שאני מאמינה בו. לקחנו מגייס כספים וגייסנו 60 מיליון ש"ח בתרומות. כמו כן, הכנסנו את כולם אלינו – משטרה, כיבוי אש, צבא".
מנכ"ל עיריית קריית שמונה, יורם ביטון: "ממשלת ישראל התנגדה לאורך כל השנים לפנות את קריית שמונה ובסוף הגיע הפינוי רגע לפני שהגענו לפינוי תחת אש. אנחנו נמצאים ב-530 יישובים שמפוזרים בכל הארץ. 15 אלף בפינוי עצמי, 9,000 בבתי מלון, 390 בתי מלון, איך מטפלים בהם מהרגע להרגע בפריסה ארצית?".
"במלחמה הזו הבנו שהשר היחיד שרלוונטי זה משרד האוצר. אף אחד לא סייע לנו. כל המה שעשינו, עשינו לבד. ב-8 לאפריל שלחתי פנייה לאגף תקציבים במשרד האוצר והודעתי שאין לי איך לשלם משכורות החודש, ושממחר מאות עובדים לא יקבלו משכורת. רק ככה מבינים ובאמת העבירו לנו כספים ויכולנו לשם משכורות. כולם רוצים לבוא ולשקם ולעזור ואנחנו לא מדברים עם אף אחד כי הדבר היחיד שצריך זה משרד האוצר. כמה זמן נצליח להחזיק 100-200 אלף חיילים בגבול? בעוד שנה-שנתיים, אחרי שידללו אותם, אנחנו נהיה שוב באותו תרחיש. ועל טיל אחד בקרית שמונה נצא למלחמה? לא. זה הפינוי השישי של קריית שמונה, אין תקדים כזה בארץ ובעולם. ב-1981 קריית שמונה ספגה 4000 קטיושות בחודש אחד, והעיר פונתה. ושוב ב-93 וב-96 והלאה. כל אחד מבין שיש תרחיש מלחמה וקודם כל מדרימים 5 ק"מ, ומשם מחשבים מסלול. תושבים לא מחכים לצו פינוי. הפעם כבר ב-8 באוקטובר תושבים התפנו כי החשש היה מתרחיש של פלישה".
מנכ"לית מועצה אזורית מרום הגליל, קרן פטל: "בשנה האחרונה גילינו על עצמינו דברים שלא ידענו. לא ידעתי או מישהו במדינת ישראל ידע שרשות מקומית היא רשות חירום. לא ידענו שאנחנו נידרש להלאמה. הלאימו אותנו. השבת האחרונה הייתה השבת הראשונה מזה שנה וצי שהטלפון שלי אמנם היה בכיס אבל לא הייתי צריכה לבדוק הודעות ושאם יקרה משהו יתקשרו ואענה אבל לא הייתי צריכה לבדוק הודעות. מנכ"לים ברשויות בצפון במשך יותר משנה וחצי תפקדו 24/7 במובן הכי מלא של הביטוי. והאמונה זה רק מה שהחזיק אותנו שפויים. המדינה לא סומכת עלינו במתן כסף גמיש כי אולי נקנה בזה מסטיקים לתושבים".
דורון בן שלומי, מנכ"ל מועצה אזורית חוף אשקלון: "לעולם לא חשבתי ש-2/3 מכוח האדם יתאדה פשוט. הדבר הכי הזוי שאתה לא ערוך אליו לעולם זה הטלפון מקב"ט המועצה וראש המועצה מהתרחיש בנתיב העשרה: תארגן משאית, יש גופות. מד"א לא נכנס וצבא לא נמצא, תארגן משאית. פשוטו כמשמעו, שבת בבוקר. האתגר הוא בין סיפור הפינוי לבין 16 יישובים, הכל תוך חרדות של תושבים. אנשים דרוכים בלילה, חיים בפחד, וצריך להתפנות. אחד האתגרים היה שהטלפונים מהממשלה בשבועיים הראשונים היו: תגידו מה אתם צריכים? מה הצרכים? עניתי דהדבר היחיד שאנחנו צריכים זה כסף. אל תשאלו אותי מה הצרכים. תנו כסף. בסוף, רשות מקומית יודעת הכי טוב מה התושבים שלה צריכים ובשנה הזו זה רק התחדד".
"הצבא בא ואומר לנו הקמנו בעוטף מאות מצלמות חדשות, בואו נשים אצלכם מוקד מועצתי לצפייה בזמן אמת. התנגדתי שרשות מקומית תיקח אחריות על ביטחון. יש גופי ביטחון וזו אחריותם. אמרתי לראש העיר אל תיקח אחריות. רשות מקומית לא יכולה לקחת אחריות על כניסת מחבל ליישוב כאילו אין צבא ואתה הצבא".
דודו אלחייני, מנכ"ל עיריית נהריה: "כסף גמיש הוא סוגיה כואבת מול משרדי הממשלה אע"פ שנגב גליל ומשרד הפנים השכילו לפעול לטובת העניין. נהריה, כעיר בקו העימות, לא פונתה מתוך החלטה מודעת, למרות שיישוב לימן פונה והוא חצי ק"מ מאתנו, כך שאנחנו הפכנו להיות החזית. החודש הראשון היה מבעית, התושבים היו על הקצה, היו מי שפינו את עצמם, אבל מי שיכל לעמוד בזה נשאר ואז הבנו את גודל החוסן. 9-10 חודשים ראשונים היו אזעקות בנהריה אבל לא כיוונו לנהריה, היו אולי זליגות, אבל עדיין הייתה שליטה, היה חינוך רגיל והיה חינוך בלתי פורמלי, הרחוב המרכזי עבד. שגרת חירום מסוימת שמתנהלים בתוכה".
"מהרגע שבעצם הופעלו הביפרים בלבנון והתחילה הכניסה ללבנון המציאות שלנו השתנתה ללא היכר. מה שהתכוננו אליו ותרגלנו, אכן קרה. ספגנו מעל 16 טילים גדולים בתוך העיר בפגיעות ישירות והפכנו לאתר הרס קלאסי. 54 מבנים הוצאו מכלל שימוש. מנכ"ל שלא ישלוט מקצה לקצה בכל הנתונים, לא יוכל לנהל את האירוע. כשאני מגיע לאירוע אני מוצא את עצמי לבד. אני מרגיש שאני מנהל את האירוע הזה ולא כי המשטרה או מד"א לא יכולים, אלא כי אני זה שמכיר את השטח. יש הבדל בין הרשות לבין גופי החירום בניהול האירוע. אם יש לי אירוע ורמזור נפל בעיר ובסוף אומרים שאין כוח אדם, אז יש חיבור אבל אין כוח אדם. מה עשינו בזה?".
