צוותי העבודה הסוציאלית של כללית במחוז חיפה וגליל מערבי יצרו לקראת יום השואה ובמהלכו קשר יזום עם ניצולי שואה ומעניקים להם ליווי רגשי.
עו"ס יפעת אלון, מנהלת השירות לעבודה סוציאלית במחוז: "מגפת הקורונה והתנאים הסביבתיים הנגרמים כתוצאה ממנה עלולים לעורר זיכרונות קשים אצל רבים מניצולי השואה. אנו כאן כדי לסייע להם רגשית, כמו גם במיצוי זכויותיהם".
בימים אלה של מגפת הקורונה כאשר כולנו נדרשים להתמודדות עם ריחוק חברתי, סובלת אוכלוסיית הקשישים, ויותר מכל ניצולי השואה, שהם מטבע הדברים גם בני הגיל השלישי והרביעי, מהשלכות קשות של הבידוד הכפוי, צמצום שירותי תמיכה, סגירת מועדונים חברתיים ומרכזי יום, צמצום עד הפסקת הביקורים החברתיים והמשפחתיים – כל אלה טומנים בחובם סיכון להחמרת תחלואה פיזית ונפשית.
הקורונה היא חוויה כלל עולמית, אך התגובה האישית למגפה נקבעת על פי ניסיון החיים, משברים קודמים, משאבים נפשיים, פיזיים, חברתיים וכמובן – מחלות רקע המגדילות את הסיכון להיפגע.
ברחבי מחוז חיפה וגליל מערבי מטפלים צוותי כללית בכ-22,710 ניצולי שואה, מתוכם 3929 מעל גיל 90.
צוות העובדות הסוציאליות של כללית, שנמצא עימם בקשר רצוף, מקיים איתם בימים אלה שיחות סביב הקורונה ויום השואה. לדבריהן, חלק מאוכלוסיית ניצולי השואה מתמודדים, בנוסף על אובדני הזקנה, גם עם סימפטומים פוסט טראומטיים שעם השנים הולכים ומתגברים, נוכח התרופפות מנגנוני ההגנה והירידה בתפקוד.
הזיכרונות צפים ביתר שאת
על אף ההבדלים הרבים שבין ימי השואה לימי הקורונה, השפע המוצע כיום לעומת המחסור בימי השואה, הרי שהעיסוק בדאגה למצרכים ולמזון, הבידוד והסכנה האורבת בחוץ, ההימנעות ממגעים חברתיים ומגע בכלל ושלילת חופש התנועה גם אם מסיבות לגיטימיות לחלוטין – כל אלה מעוררים אצל ניצולי שואה רבים זיכרונות קשים מן העבר. לכך מתווספת חוויית ההדרה וסימון השתייכותם לקבוצת סיכון, בעטיה הם נאלצים למעשה להסתגר.
ביום השואה הזיכרונות הנחווים כל השנה עלולים לצוף ביתר שאת ובעוצמה יתרה. מסיבה זו יוזם צוות העובדים הסוציאליים של כללית, אשר מקפיד לאורך כל התקופה להיות בקשר עם המטופלים הזקנים ועם ניצולי השואה, שיחות יזומות עם ניצולי השואה.
כרמית שמיר, עו"ס ניצולי שואה של כללית במחוז, מסבירה, כי בשיחות הטלפוניות מבוצעת הערכה ראשונית של הצרכים, כולל הצורך במזון ותרופות, לצד בחינה של מערכות התמיכה של הזקן ומצבו הרגשי. בהתאם למיפוי הצרכים נעשה, בעת הצורך, תיווך לגורמי סיוע בקהילה באשר לסיפוק חבילות מזון, הבאת תרופות, שיחות תמיכה טלפוניות ועוד. "אולם חשוב מכל", אומרים הקשישים, "היא עצם התחושה שיש מי שזוכר אותנו ומהווה אוזן קשבת".
