fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

המירוץ למיליון

מתי בפעם האחרונה עשיתם משהו בשביל מישהו? קובי גטניו רץ ממצפה עדי לאופקים, רק כדי לגייס מיליון שקלים לעמותת "צעדים קטנים" למען חולי ניוון שרירים
"לכל אחד יש משהו לתת למישהו בעולם שלנו". קובי גטניו | צילום: דורון גולן
"לכל אחד יש משהו לתת למישהו בעולם שלנו". קובי גטניו | צילום: דורון גולן

אם אי פעם הכנתם לעצמכם רשימה מסודרת מטרות להגשמה, הכתבה הזו היא בדיוק עבורכם. לכל אחד מאיתנו יש רשימת חלומות, אבל יש את מי שממשיכים לחלום, ויש את מי שלא מוכנים לעצום את העיניים לפני שיגשימו את החלומות. כשהייתי בת 17 הכנתי לעצמי רשימה – דברים שאני חייבת להספיק עד גיל 18. בין המשימות: ללכת למשחק כדורגל ולקבל נשיקה מעמוס תמם, אבל ברשימה כמו של קובי גטניו לא נתקלתי מעולם.

גטניו נולד בחיפה, גדל והתחנך בקרית ים עם ששת אחיו ואחיותיו. בצבא שירת ביחידת המודיעין 8200, המשיך ללימודים אקדמיים והחל לעבוד בחברת החשמל. לאורך כל השנים עסק בספורט, בעיקר בריצה. "עוד כשהייתי ילד אהבתי ספורט –  כדורסל, טניס, ריצה. לקראת גיל 40 החלטתי שאני רוצה לרוץ מרתון. התאמנתי, ובשנת 2009 רצתי את המרתון הראשון שלי – מרתון טבריה. הייתי מאושר".

קובי גטניו | צילום: דורון גולן
קובי גטניו | צילום: דורון גולן

"הגעתי לגיל 40 עם בית פרטי, עבודה טובה, משפחה לתפארת. ועדיין הרגשתי שחסרה לי תחושת המימוש העצמי. לא הכל בחיים הם הדברים החומריים. גם ממכונית חדשה מתלהבים שבועיים, ואחר כך היא רק פח שמביא אותך ממקום למקום"

המרתון הוא הרבה יותר מאשר ריצה בעיניו של גטניו. "כשאתה מגיע לגיל 40, אתה שואל את עצמך לאן הגעתי? כמה אני רוצה לאתגר את עצמי? והריצה משנה לך את חיים. אם הייתי אומר לכם שבעוד שנה מהיום אתם תרוצו מרתון, כנראה תחשבו שאני השתגעתי. אבל אם עוד שנה באמת תרוצו מרתון, תרגישו שעשיתם את הבלתי אפשרי. דבר שלא האמנתם שיקרה מתגשם לכם מול העיניים. התחושה הזאת משפיעה על כל תחומי החיים. ברגע שרצים מרחקים שנראים בלתי אפשריים, מקבלים הבנה שאפשר לעשות הכל, לא מפחדים מכלום, אין אתגר שלא תוכלו לעמוד בו".

ריצות למרחקים ארוכים

וכך, בידיעה שאין דבר שהוא בלתי אפשרי, גטניו הופך חלומות למציאות. הוא מתחרה בתחרות איש הברזל, באולטרה מרתונים, והרשימה עוד ארוכה. הוא מתגורר במצפה עדי, נשוי באושר לאיילת ואבא לעומר ורותם. הוא מהנדס חשמל במקצועו, מתמחה בניהול משאבי אנרגיה, קואצ'ר, מאמן כושר וספורטאי סיבולת. למרות הרזומה המרשים לכל הדעות, עדיין משהו היה לו חסר.

גטניו: "לפני המרתון השגתי כל דבר שרציתי. הגעתי לגיל 40 עם בית פרטי, עבודה טובה, משפחה לתפארת. ועדיין הרגשתי שחסרה לי תחושת המימוש העצמי. לא הכל בחיים הם הדברים החומריים. גם ממכונית חדשה מתלהבים שבועיים, ואחר כך היא רק פח שמביא אותך ממקום למקום. רציתי לעורר השראה, אלה הדברים שנשארים לכל החיים".

קובי גטניו עם ילדי עמותת "צעדים קטנים" ונציגי העמותה | צילום: עצמי
קובי גטניו עם ילדי עמותת "צעדים קטנים" ונציגי העמותה | צילום: עצמי

כשבאמתחתו עשרות רבות של מרתונים ותחרויות, גטניו הרגיש שמיצה את הריצות למרחקים ארוכים. הוא מספר: "התחריתי בריצה של 160 ק"מ ועצרתי כעבור שמונה שעות של ריצה. היה יום חם מאוד והתייבשתי. זו הייתה הנקודה שהבנתי שסיימתי עם הריצות למרחקים ארוכים, כי אני לא צריך להוכיח לעצמי כלום. התחלתי להעביר הרצאות בתחום, קראתי להרצאה 'ממרתון לאיש ברזל'. הכוונה היתה ל'איש ברזל' מבחינה מטאפורית, איש חזק מנטאלית".

100 אלף שקלים לעמותות

גטניו העביר הרצאות בפורומים רבים, מתוך אמונה שריצה יכולה לשנות את החיים. אבל אז, הוא לקח את תחושת המימוש העצמי צעד אחד קדימה. "הקמתי קבוצות ריצה בעדי. רציתי להעביר לאנשים את התשוקה לריצה. ואת הכסף שגביתי תרמנו לקהילה. זה שינה לאנשים את החיים, מבחינת אורח חיים בריא, מבחינת תפישה, מבחינת שעות הפנאי. זה סיפוק מדהים".

בשנת 2014 החליט גטניו להתחרות בפעם השלישית בתחרות איש הברזל באילת ולהתרים לארבע עמותות. "חיפשתי בגוגל עמותות, ונתקלתי בבית השאנטי – בית חם לנוער; בעמותת אתגרים שמספקת פעילות אתגרית לאנשים בעלי צרכים מיוחדים; בעמותת make a wish שמגשימה משאלות לילדים שחולים במחלה מסכנת חיים ובעל"ם שמטפלת בנוער בסיכון. בהתחלה, בעמותות לא ממש הבינו את הקשר בין מתמודד בתחרות איש הברזל לתרומות. הרעיון שלי היה לעשות משהו שנראה לאנשים בלתי אפשרי, ולהראות להם שאני לא עושה את זה בשבילי, אלא למטרה גדולה וחשובה. סיימתי את התחרות והצלחתי לגייס 100 אלף שקלים בעזרת הכוח האדיר של הרשת החברתית".

בדרך מעדי לאופקים עוצרים להתרעננות. קובי גטניו | צילום: עצמי
בדרך מעדי לאופקים עוצרים להתרעננות. קובי גטניו | צילום: עצמי

"הלכתי לראיין את עדי גולדשמידט, בן 12, שחולה בדושן. הוא סיפר לי שהוא נכנס לוויקיפדיה לקרוא על מחלת הדושן ושאל את אמא שלו אם הוא יחיה עד גיל 20. זו הייתה הנקודה שבה החלטתי לקיים את הצעדה "מעדי לעדי"

גטניו נפגש פעם אחר פעם עם תחושת השליחות הזו (ככה הוא קורא לה), שמובילה אותו לעשות כל כך הרבה טוב. "כשהתנדבתי ב-make a wish שאלו אותי אם יש לי ילד שנפטר מסרטן; כשהתנדבתי בכישורית שאלו אותי אם לילד שלי יש צרכים מיוחדים. שואלים אותי למה אני עושה את זה, אני עונה לכולם שזו תחושת השליחות שלי. זו התחושה שאתה קם בבוקר בלי שעון מעורר, שמשהו בפנים אומר לך 'קום, לך תציל את העולם'. זו התחושה שאם אני לא אעשה את זה, אף אחד אחר לא יעשה את זה. כשחיפשתי אושר הבנתי שנתינה היא מה שעושה אותי מאושר. זה הייעוד שלי בחיים, לגרום לאנשים להיות מאושרים יותר, זה מה שמניע אותי".

מעדי לעדי

בשנה האחרונה החל גטניו בפרויקט הרשימה שלו ומנה 40 משימות שעליו לבצע למען הקהילה. "כשאתה רוצה משהו, אתה חייב קודם כל לרשום אותו. יש כל כך הרבה דברים שאנחנו רוצים, ובסוף הם רק עוברים לנו בראש. ברגע שאנחנו רושמים אותם הדברים הרבה יותר בהירים. התחלתי מרשימה ענקית וזיקקתי אותה ל-40 משימות. החלטתי שזה הפרויקט שלי, ואת הרשימה הזאת אני הולך להגשים עוד השנה, עד גיל 50".

המניע הפנימי של גטניו כל כך חזק, שהמילים ממעיטות מכוחן של העיניים הנוצצות שלו בעודו מספר על פרויקט חייו. "בן אדם חכם אמר שהמחר לא מובטח לאף אחד, לא צעיר ולא זקן. הכל יכול לקרות. הסתכלתי על השנה הזו כאילו היא האחרונה, ואלה הם הדברים שאני חייב לעשות. להכין רשימה זה לא מספיק, הגיע הזמן גם לעשות".

אחת המשימות ברשימה של גטניו היא לגייס מיליון שקלים עבור עמותת "צעדים קטנים" למען חולים בדושן ובקר (ניוון שרירים). "הכל התחיל מסטטוס בפייסבוק שבו שאלתי איזו עמותה רוצה מיליון שקלים. קיבלתי המון הצעות לעמותות. מהרגע הראשון התבייתי על עמותת "צעדים קטנים" לחולי דושן ובקר, שאין להן מרפא. הלכתי לראיין את עדי גולדשמידט, בן 12, שחולה בדושן (אולי אתם זוכרים אותו מ'גוט טאלנט' – ל"מ). הוא סיפר לי שהוא נכנס לוויקיפדיה לקרוא על מחלת הדושן ושאל את אמא שלו אם הוא יחיה עד גיל 20. זו הייתה הנקודה שבה החלטתי לקיים את הצעדה "מעדי לעדי".

סוף המרוץ. קובי גטניו כובש את היעד באופקים | צילום: עצמי
סוף המרוץ. קובי גטניו כובש את היעד באופקים | צילום: עצמי

"בן אדם חכם אמר שהמחר לא מובטח לאף אחד, לא צעיר ולא זקן. הכל יכול לקרות. הסתכלתי על השנה הזו כאילו היא האחרונה, ואלה הם הדברים שאני חייב לעשות. להכין רשימה זה לא מספיק, הגיע הזמן גם לעשות"

כמו שהספקתם להבין, גטניו הוא איש של מעשים. אין אתגר שיעמוד בפניו, וכמה שיותר קשה ומאתגר – יותר טוב. וכך הוא יצא לדרך, בריצה, מביתו שבמצפה עדי עד ביתו של עדי גולדשמידט באופקים, במטרה אחת ויחידה – להתרים מיליון שקלים עבור עמותת "צעדים קטנים". "בהתחלה זה היה נראה לי הזוי, פחדתי שלא אצליח לסיים את זה, שאני לוקח על עצמי משהו גדול, אבל האמנתי שאני אעשה את זה. לקחת חמישה ימי חופש מהעבודה, לרוץ 220 ק"מ בחום של חודש אוגוסט, מוכיח כמה אני רוצה את זה וכמה אני רציני בקשר למשימה זאת, כי להעלות סטטוס בפייסבוק ולקבל לייקים זה לא מספיק".

במשך חמישה ימים גטניו רץ 45 קילומטרים כל יום. "בכל נקודה היה לי מפגש עם משפחות וילדים שחולים בדושן. הם נתנו לי אנרגיות ובכל יום קמתי עם יותר כוח. שמתי שעון מעורר לרבע לחמש בבוקר, והתעוררתי כבר בשלוש, היו לי אנרגיות כאילו ישנתי 12 שעות. אנשים הצטרפו אליי והתחילו לתרום. גם אייל וולדמן, מנכ"ל מלנוקס, נרתם לפרויקט והשתתף בסרטון לקידום גיוס הכספים. עד היום נתרמו 21 אלף שקלים. אני מקווה שבזכות הכתבה הזאת כמה שיותר אנשים יצטרפו וביחד נגיע ליעד: מיליון שקלים לטובת מחקר למציאת תרופה למחלת הדושן.

כל מי שמעוניין לתרום מוזמן להיכנס לדף הפייסבוק של עמותת "צעדים קטנים". גיוס המיליון יימשך עוד חודש בלבד, כשבסופו גטניו יתמודד עם פחד הגבהים שלו ויבצע צניחה חופשית מסוג טנדם במועדון הצניחה בשמרת, שנרתם ותורם לפרויקט.

אתם מוזמנים לתרום

בעוד חודשיים גטניו יחגוג 50 ויסיים את הרשימה שלו. "זו הייתה שנה מטורפת; שנה שבה הכרתי המון אנשים ועשיתי דברים שחשבתי שלא אעשה. מתחתי את הגבולות שלי. גיליתי שאני יכול לדבר לכולם בגובה העיניים, כי לא זה לא משנה מי האדם שעומד מולך, ברגע שאתה מאמין במשהו אתה צריך לגרום לאדם שמולך להאמין, לא משנה מאיפה הוא. הכל מתחיל באמונה, בשאלה 'למה?'. קודם כל להבין מאיפה הצורך שלנו מגיע, למה אנחנו עושים את זה. תסחפו אנשים אחרי מה שאתם מאמינים בו. כל הרשימה שלי מתנקזת למשפט אחד שאני מאמין בו, שלכל אחד יש משהו לתת למישהו בעולם שלנו, מתוך מקום של הכרת תודה". אחרי שהתרים מאות אלפי שקלים לעמותות, יזם מפגשים, הרצאות והתנדבויות, יש לנו תחושה שהרשימה של גטניו לא תיגמר לעולם.

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות