בית / הד הקריות / הולכת עם האמת שלה

הולכת עם האמת שלה

שיר לוי מקרית ים, רק בת 28, וכבר האישה היחידה בארץ שבבעלותה מכון פוליגרף, המספק שירותים לבתי המשפט, לאנשים פרטיים, לעסקים ולחברות. מאז ומתמיד נמשכה לתחום החק...
"אני אוהבת את השליטה, את הסמכות". שיר לוי (צילום: דורון גולן)
"אני אוהבת את השליטה, את הסמכות". שיר לוי (צילום: דורון גולן)

כשנכנסים למשרד הפוליגרף של שיר לוי בקרית חיים, הדבר האחרון לו מצפים זה למצוא צעירה בת 28 שיושבת בראש השולחן ומנהלת את העניינים. תחום החקירות בכלל והפוליגרף בפרט נחשב למאוד גברי בישראל ובודדות הנשים שהצליחו להשתלב בענף. ללוי, תושבת קרית ים, היה ברור מן ההתחלה שכאן ידרוך כוכבה.

היא ילדת סנדוויץ', בין שני בנים. כשהייתה בת 8 עברה משפחתה לבוסתן הגליל, וכעבור תשע שנים חזרה המשפחה לקרית ים. "הייתי ילדה מפונקת, כי הייתי ילדה יחידה בין שני בנים. מגיל מאוד צעיר הנראות והטיפוח שלי היו מאוד חשובים לי. זה לא היה מושב של חליבת פרות, זה מושב קצת אחר, והסביבה הייתה מאוד מודרנית, לא כפרית. היינו קהילה סגורה כמו משפחה. לגדול במושב זה אחרת מאשר לגדול בקריות. לא היה פחד, הייתה תחושה חמימה של משפחתיות. היו מעט מאוד משפחות במושב. גם אם ההורים לא היו בבית, הרגשתי בטוחה. היו לי שם הרבה חברות וחזרתי לשם במהלך השנים, ועד היום, החלום שלי הוא לגדל את הילדים שלי במושב".

ניכר עליה שהחוש האסתטי לא נעלם מחייה. למרות גילה הצעיר, היא לובשת חליפות מחויטות, האיפור על פניה מדוגם וכל שיערה בתסרוקת הקארה שלה עומדת במקום. "עוד כילדה ניחנתי בחוש חקירתי, הוא היה מופעל כל הזמן, שום דבר לא היה בורח לי מהעין. אי אפשר היה לשקר לי, כי תמיד הרחתי את זה", היא נזכרת. "כשחזרנו לקרית ים, הייתי בת 17, נערה מורדת, מאוד דומיננטית. רציתי לצאת עד השעות המאוחרות ולחוות את החיים".

בכלא עם אסירים ביטחוניים

כשהתגייסה לוי לצה"ל, הייתה ברורה לה הדרך אותה היא צריכה לעשות. "ידעתי שאני רוצה לשרת בשירות בתי הסוהר ולכן התגייסתי למשטרה הצבאית. משך אותי להיות סוהרת, ועשיתי את זה במשך שנתיים מלאות, למעשה כל השירות הצבאי שלי. הייתי מגיעה בבוקר לבית הכלא והיו מחלקים אותנו לאגפים. הייתי מקבלתי אגף עליו הייתי אחראית – על לוח הזמנים שלו, מהבוקר עד הלילה, על ההפסקות של האסירים, להכניס להם אוכל או קנטינה, להוציא אותם למרפאה, להוציא אותם לליווי. את כל זה עשיתי עם אסירים ביטחוניים. לא פחדתי כי הייתי מוגנת. ישבתי בשטח מאובטח, תמיד היה פיקוח עם מצלמות עלינו, לא הייתי בחדר סגור עם אף אסיר, לא הייתי לבד".

אם תחשבו לרגע על הסיטואציה. ילדה בת 18 שהופכת להיות סוהרת בכלא של אסירים ביטחוניים. בטוח שזה לא יהיה התפקיד הצה"לי שתאחלו לבתכם. לוי בעצמה לא יודעת להסביר איך זה שלא חשבה על הפחד. "אני חושבת שהאי פחד נובע מזה שהייתי ילדה. בגיל הזה עוד לא ממש מבינים מהו פחד. היום, כאמא לשני ילדים, אחשוש יותר. בתור ילדה אין לך מה להפסיד, את חושבת בראש של ילדה, עושה את העבודה והולכת הביתה. היום זה שונה, אני לא חושבת שהייתי חוזרת לשם".

היא השתחררה מהצבא בידיעה שעולם החקירות מחכה לה. "מאז ומתמיד ידעתי שאתעסק בחקירות. זה משך אותי. אני שמה לב לפרטים הקטנים. למדתי חקירות פרטיות בהתמקצעות של קרימינולוגיה".

מיד בתום הלימודים, החלה לוי לעבוד במשרד חקירות ועסקה באינספור חקירות, גלויות וסמויות. "בפעם הראשונה שעבדתי במסווה זה היה כמלצרית. הייתי צריכה למצוא ביטולים של שולחנות. כלומר, שולחן שבו אכלו, והמלצרית ביטלה את השולחן ושלשלה את הכסף לכיסה. הייתי בת 23, זה התאים לי בדיוק, לא נראיתי חשודה. התקבלתי לעבודה, מלצרתי, וקלטתי את זה מהר, כי בתוך שלושה או ארבעה ימים התחברו אליי כל המלצרים ואפילו הציעו לי לעשות את זה בעצמי. זה היה משהו שיטתי. כמובן שהיה החשש להיתקל במלצריות בהמשך, אבל החשש הזה עבר אחרי החודש הראשון".

חקירות ומעקבים

לוי הצליחה לצבור הרבה מאוד חוויות בארבע שנות עבודתה במשרד החקירות. את רובן היא מנועה מלספר. היא כן יכולה לספר על המקרה הבא. "עבדתי פעם כמוכרת בחנות אקססוריז. נשלחתי מטעם אחד הבעלים לוודא אם יש גניבות בעסק. במשך שבועיים עבדתי בחנות. פתחתי סחורות, דובבתי עובדים, שיקרתי, והייתי צריכה לזכור את כל השקרים שלי".

המעקבים מהווים חלק גדול מעבודת החקירות, בעיקר כשנכנסים לתחום הבגידות. לוי: "זו עבודה מאוד קשה ואינטנסיבית שיכולה להימשך גם ימים שלמים. פשוט יושבים ברכב ונוסעים אחרי האדם לכל מקום. אם הוא עולה על רכבת, אני אחריו; אם הוא יושב בבית קפה, אז גם אני. כמובן שזה פנים משתנות. לא אותו החוקר כל הזמן עוקב אחרי אותו האדם, כדי שלא יתגלה.

"בדרך כלל אינטואיציה של אישה לא מטעה. היו מקרים שבהם הלקוח או הלקוחה יושבים במשרד ורואים סרט איך האישה או הגבר בוגדים. זה עושה צביטה בלב לראות איך הצד השני מקבל את זה, אבל עם השנים מתחסנים לתגובות האלה".

תהיו בטוחים שיש ללוי סיפורים מעניינים ביותר, אבל היא דיסקרטית מאוד ולא משתפת יותר מדי. גם גיבורי הסיפורים, בהם היא כן משתפת, אנונימיים לחלוטין, אפילו תוך שינוי פרטים מסוימים שלא יקלו על זיהוי.

"היה גבר שחשד שאשתו בוגדת בו. אחרי חקירה גילינו שהיא באמת בוגדת בו, אבל עם בחורה. התגובה שלו הייתה אחרת, כי גבר שחושב שהאישה שלו בוגדת בו מכין את עצמו לכך נפשית, אבל במקרה הזה הוא לא הכין את עצמו לעובדה שזו בגידה עם אישה. זו סטירת לחי יותר גדולה. זה מוריד לגברים מהאגו שנשים לא נמשכות אליהם. במקרה הזה, הוא אפילו נטה לחשוב שהוא הסיבה שגרמה לה לעבור צד".

שיר לוי (צילום: דורון גולן)
שיר לוי (צילום: דורון גולן)

מערכת בינה מלאכותית

בגיל 22 כבר נישאה לקובי לוי, אותו הכירה בגיל 18. הם הורים לבת שנתיים ו-10 חודשים ולתינוק בן ארבעה וחצי חודשים. "בהריון הראשון שלי הבנתי שלא אוכל להמשיך להתעסק בחקירות, כי זה תחום דינאמי, שכולל ימים ולילות לא להיות בבית, עבודה מתמשכת. ידעתי שאני רוצה להישאר בתחום החקירתי, אבל חייבת למצוא לי נישה שתתאים לי כאמא. פניתי לתחום הפוליגרף. הכרתי את התחום ממשרד החקירות שבו עבדתי. אמנם נעזרנו בשירותים חיצוניים של מכון פוליגרף, אבל זה תמיד משך אותי".

לוי נרשמה ללימוד פרטי של פוליגרף, של תלמיד מול מרצה, עד שקיבלה את התעודה. אחרי שהתבקשה במסגרת הלימודים לבצע יותר מ-200 בדיקות פוליגרף, היא המשיכה ללמוד חמישה חודשים נוספים ואז עברה מבחנים כדי להיות חברה באיגוד בודקי הפוליגרף הממוחשב.

"למדתי ביחידה הארצית לחקירות וביטחון בחסות אוניברסיטת בר אילן. את הלימודים לקראת הקבלה לאיגוד, עשיתי במכללת תמיר לפוליגרף. כשהתקבלתי להיות חברה באיגוד, עשיתי הסמכה של חוקרת פוליגרף מטעם בתי המשפט באזור הצפון, כך שהיום, אם במהלך משפט מחליטים להוציא לפוליגרף, שולחים אליי".

מכשיר הפוליגרף קולט מדדים פיזיולוגים בגוף הנבדק, ולוי מסבירה: "המכשיר קולט כל תגובה לא רצונית, תגובות שאין לנו שליטה עליהם, וכך בעצם ניתן לאבחן את התגובות השקריות. בניית השאלות חשובה ביותר, כי כשהבדיקה נעשית נכון, התוצאות יוצאות מדויקות. אני עובדת עם מכשיר מאוד מתקדם, מרובה חיישנים. קהל היעד הוא פרטי ועסקי, בגידות או יותר נכון חשד לבגידות, גניבות, הונאות ומעילות, סכסוכים עסקיים, עובדים שצריכים להתקבל לעבודה מסווגת או ביטחונית. יש חברות שאני עובדת איתן בשוטף, כל עובד שמגיע לחברה עובר דרכי. יש חברות שבכל רבעון העובדים עוברים בדיקת פוליגרף תקופתית. עצם העובדה שיש בדיקות תקופתיות ירתיעו עובדים מלגנוב מלכתחילה".

לפני מספר חודשים, לאחר שילדה את בנה השני, עברה ממשרדה בקרית מוצקין למשרד גדול יותר בקרית חיים, בעיקר בשל התרחבות המשרד והוספת מחלקת בקרה. "יש לי מערכת, שאני הבלעדית שלה בארץ. המערכת נקראת וי אס איי והיא עובדת על בינה מלאכותית, לשם העולם צועד היום. המערכת משולבת עם בדיקת הפוליגרף. היא מצלמת את הנבדק בזמן הבדיקה. לאחר מכן הסרטון עובר עיבוד, ובאמצעות אלגוריתמים אנחנו יודעים לזהות מתחים בגוף הנבדק. המערכת הזו מספקת יותר מ-200 פרמטרים נוספים ויחד עם הפוליגרף אנו מגיעים לתוצאות מדויקות אף יותר".

לוי נכנסה לתחום קשה, ולא נרתעה, להיפך. חוש הצדק שלה משך אותה לשם. "מאז ומתמיד דגלתי בלהגיד את האמת, לטוב ולרע, ולהתמודד איתה. יש מקרים מאוד קשים. למשל, הטרדות מיניות בתוך משפחה. אני חושבת שזה התחום היחידי שאני נוגעת בו ומזדעזעת. זה התחום היחיד שהכי נוגע בי, כי אני בת ואני אחות ואני אמא לילדים. אני לא חושבת שאפשר להגיד שהתחום מקלקל אותי, להיפך אני חיה את העולם הזה, אז אני לא מתרגשת ממנו. אני זו שתמיד פונים אליה כדי לרחרח או לגשש או להוציא דברים על אנשים חדשים. כל חברה שלי שתכיר גבר, תבקש ממני לעשות עליו שיעורי בית. זה לא הפך אותי לחשדנית יותר, נהפוך הוא. כשאת חיה את זה ביומיום, זה גורם לך להתעלם מהמון דברים בשגרה שלך. המקצוע גורם לך לפתח חסינות גם כלפי הנבדקים וגם כלפי מי שגר איתך, אני אפגע הרבה פחות, כי אני חיה את זה ביומיום".

למרות שעברה מצבים לא נעימים בכלל, לוי נצמדת לאמת שלה ולא מנסה להיות נחמדה. "לעולם לא אטה תוצאות פוליגרף. אני הולכת אך ורק עם האמת, גם אם היא לא נוחה ללקוח. יש מקרים שהתוצאה הופכת ללקוח את החיים. תמיד אעדיף להגיד את האמת ולהתמודד איתה מאשר לשקר. כשהייתי צעירה, הייתה לי חברה ממש טובה. יום אחד הבנתי שהיא די פועלת לפי אינטרסים. אמרתי לה את האמת, שהיא אינטרסנטית, והקשר בינינו נותק. יש לי משהו והוא ייצא החוצה, לא יישאר על הלשון, בין אם זה בעבודה או במשפחה".

גם בעבודה יש לה לעיתים סיטואציות לא נעימות, בעיקר כשחברים נזקקים לעזרתה. "פנה אליי חבר שאשתו חשדה בו. חבר מאוד טוב שלי. מתחילת הבדיקה התחושה שלי הייתה מלחיצה, שהתוצאות יהיו לא טובות. שאם הוא ייצא דובר שקר, אני יודעת שזה עליי. שאלתי שאלות מאוד קשות וירדתי לפרטי פרטים, למרות שזה חבר. מה שעניין אותו היה להוכיח את חפותו, והוא היה נבוך. בסופו של דבר, הבדיקה עברה בשלום ואני שמחה שזה הסתיים ככה".

על מיעוט נשים בתחום, לוי אומרת: "זה תחום גברי. תמיד נמשכתי לתחומים גבריים – חקירות ושירות בתי הסוהר. אני אוהבת את השליטה, את הסמכות. בתחום הזה אין הרבה בודקים, ובפרט אין הרבה בודקות, ואני נחשבת לצעירה ביותר. זה תחום קשה, ונשים לפעמים מרככות את המציאות. כאישה לבוא ולשאול שאלות, בעיקר שקשורות לבגידה, זה קשה. יש בארץ אולי שלוש או ארבע בודקות, ורובן עובדות עם הבעלים שלהם, אבל אישה שקמה ופתחה מכון פוליגרף משלה ועוד בגיל שלי, אין בכלל".

תקוו שלא תצטרכו לעבור יום אחד בדיקה של לוי, כי השאיפה שלה היא להיות בודקת בעלת שם גדול בארץ, להפוך למכון פוליגרף עם סניפים. "הייתי רוצה להיות גדולה, כדי לתת השראה לעוד נשים שייכנסו לתחום, ובכלל שלא יפחדו להיכנס לתחומי עיסוק שבהגדרתם הם גבריים".

בדוק גם

אורי גפני ז"ל: עיתונאי, שדרן, יוצר ושחקן.

נפטר לפני שלושה שבועות בגיל 71. השאיר בת נעמי. היה פעיל בקהילת קרית השרון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *