ביום ראשון השבוע זכה הסטארט אפ של שי הרשקוביץ בפרס החדשנות במזון, שהגדיר את החברה שלו כהכי חדשנית בתחום המזון, מטעם פורטל החדשנות וואטס נקסט. הרשקוביץ (40) עזב משרה נוחה כמהנדס והקדיש את ארבע השנים האחרונות לסטארט אפ.
"את הרעיון לסטארט אפ הבאנו מהיכרות שלי ושל השותף שלי עם המון אנשים בעלי אלרגיות למזון, אבל לא רק. זה מתאים גם לאנשים שיש להם רגישות למזון מסוים וגם לטבעונים שאין להם דרך לדעת אם יש בשר, חלב או ביצים ואפילו לשומרי כשרות. הייתי בסין אורח כבוד ואנשים ברמה של ראש הממשלה ישבו לידי. המלצרים הגישו עשר מנות ודיברו רק סינית, מה שלא אפשר לי לדעת מה הגישו לי שם. הייתי צריך לפי הצורה של הכרבולת, לזהות אם אני אוכל עוף או דג. הדבר הזה יכול לשבת בקווי יצור, שיהיו שם נקודות מסוימות שיזהה נגיד גלוטן ואם מדובר במוצר שנקי מגלוטן ויזהו חלקיקים של גלוטן, יוכלו לעצור את הייצור. אנחנו יכולים לזהות גם קלקול של מזון, החיישן ישב במקרר ויזהה אם האוכל מקולקל. אנשים יזרקו פחות אוכל והכי חשוב יפסיקו לאכול בשר מקולקל".
התשוקה ליצור תמיד הייתה קיימת בשי הרשקוביץ והוא העדיף לעזוב עבודה מסודרת כדי להמציא סטארט אפ שישנה משהו. השבוע הוא זכה בפרס לחדשנות, על מוצר שעומד לשנות את העולם. מדובר בחיישן שיכול לזהות את מרכיבי המזון בכל מקום ולסייע בכך לאלרגנים, לשומרי כשרות ואפילו לטבעונים או בעלי רגישות למזון.
הרשקוביץ נולד וגדל בקרית מוצקין עד גיל 16, למד בבית הספר בן גוריון ואחר כך באורט מוצקין וכשעברה משפחתו לקרית ביאליק, עבר ללמוד באורט ביאליק. "להיות קרייתי זה לכל החיים, גם אם אגור במנהטן", הוא אומר. "מאז שגרתי בקריות, גרתי בכרמיאל כי למדתי באורט בראודה ואז גרתי בנוה ימין דקה מכפר סבא כי עבדתי בחברת טבע, ואחר כך גרתי במגדל העמק והיום ביוקנעם וזה לא נחשב, כי אם שואלים אותי מאיפה אני, תמיד אני אומר שאני קרייתי".
לפני כארבע שנים, אחרי עשור של עבודה בטאוורס סמי קונדקטורס, במהלכם זכה שלוש פעמים בתואר מהנדס מצטיין, החליט הרשקוביץ לעזוב את העבודה, מבלי שהייתה לו רשת גיבוי מוכנה. "אשתי ראתה אותי כל הזמן כאדם שיכול לפרוץ את הגבולות ולהגיע למקומות גבוהים, אבל לא יכול כי חונקים אותי וכשעשיתי את הצעד הזה, היא אמרה שהיא בטוחה שנסתדר ובזכותה אני יכול לעשות את מה שאני עושה עכשיו".
זה לא הסטארט אפ הראשון שלו, היו קודמים שלדברי הרשקוביץ, היה לו מאוד קשה להרים אותם. "בכל סטארט אפ שהפסקתי את הפעילות שלי בו, תמיד עלתה השאלה מה הצעד הבא. כי היינו כבר בנקודה שמבחינה פיננסית היינו בבעיה, ולחזור אחורה להיות שכיר זה קשה מאוד ליזם ולא יכולתי לעשות את זה וכל הזמן חשבתי לבוא עם הרעיון הבא. בתחילת 2017 הגענו לרעיון הבסיסי, אני ועוד שותף וחיפשתי איך לגייס כסף, נרשמנו לתחרות סטארטאפ וזכינו במקום הראשון. אנחנו מפתחים חיישן אישי שאדם יכול להוציא מהתיק או מהכיס ויכול לסרוק את האוכל שמגישים לו בעבודה במסעדה במטוס בקולנוע, ולדעת אם יש לו במנה הזו משהו שמסכן. הייתה ילדה אנגלייה שטסה עם אבא שלה וקנתה באגט בשדה תעופה. בגלל שמדובר במזון טרי, החוק האנגלי לא מחייב אותם לכתוב אם יש בו אלרגנים. הטיסה התעכבה ובמהלך הטיסה היא החליטה לאכול את הבאגט שהיו בו כמה שומשומים והיא קיבלה שוק אנאפילקטי בזמן הנחיתה, כשהייתה חגורה. אנשי הצוות האנגלי מאוד נוקשים בכל מה שקשור בפרוקטוקול הנחיתה, הם לא זזו מהמקום והילדה הזו פשוט מתה".
לדברי הרשקוביץ, בשני העשורים האחרונים מספר האנשים האלרגנים בעולם הוכפל. לדוגמא, בארה"ב בכל שלוש דקות מגיע למיון מישהו שאכל משהו שמסכן אותו ובסך הכל יש שם 15 מיליון אלרגנים וכמעט כולם אוכלים בחוץ.
"הצ'יפ שלנו מנתח את האדים שיוצאים מהמנה, כלומר, אני לא צריך וזה מה שיפה במכשיר שלנו, לקחת דוגמאות מהאוכל ולהכניס למכשיר. גם כי זה מגעיל וגם כי אם יש בוטנים, לא תגלי אותו אם מדובר בחתיכה מאוד קטנה. מעבר לזה שבמכשיר הכי מתקדם בעולם, הבדיקה עולה 8 פאונד, יותר מהארוחה. בקונספט שלנו אנחנו מחפשים חומרים שונים לגמרי ובצורה הזו אנחנו יכולים לגלות גם מיליגרמים בודדים של האלרגן ותוך 20 שניות חצי דקה מתקבלת תוצאה".
