fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

באתי, ראיתי, ניצחתי

באפריל 2006, אחרי שהתגבר על שני אירועים בעקבות חור בריאה, עמד אלון אולמן על הקו הסיום של תחרות איש הברזל באריזונה עם דגל ישראל, והבין שהחיים שלו חייבים להשתנות. בעוד פחות מחודש הוא יחזור לצור מחצבתו, לקריות, כדי ללמד אותנו איך לא מפסיקים לנצח.
אלון אולמן
צילום: תומר פולטין

אלון אולמן הקואצ'ר והמנטור מספר 1 בארץ, מי שרענן שקד מ"ידיעות אחרונות" הכתיר כדבר הגדול הבא, מתרגש. מאוד מתרגש. בעוד פחות מחודש, ב-23 בדצמבר, הוא מגיע למחוזות ילדותו בקריות, לתיאטרון הצפון. חמש שנים הוא עומד מול רבבות, ממלא אולמות, כובש אותם בסיפורו האישי, בתובנות, בכריזמה, אבל המעמד הזה, מול אולם מלא קרייתים מרגש אותו, המפגש עם הקרייתים שונה עבורו. "ירגש אותי באופן אישי להופיע בקריות", הוא אומר, "אבל אני רוצה לעשות את זה באופן קבוע. אני יודע להדליק את האנשים. כולם רוצים להיות עשירים, בריאים, שמחים, מצליחים ושלווים, הרוב לא יהיו, אבל לא כי הם לא יכולים, אלא כי הם לא מוכנים לעשות את מה שצריך. הערב הזה מיועד להם".

ההופעה של אולמן יכולה להיות נקודת מפנה בחיים של רוב היושבים בקהל. ערב אחד כזה יכול לעשות שינוי אמיתי ביכולות של כל אחד ואחת מכם, לגרום לכם לפרוץ את הגבולות שלכם ולהשיג תוצאות שלא האמנתם שתוכלו להשיגן קודם לכן. תחשבו על זה. האם הייתם רוצים לפספס ערב אחד כזה שיכול לשנות את חייכם?

ההופעה, כך עולה מדבריהם של רבבות שכבר ישבו מרותקים מול אולמן ומפרסומים עליו, היא לא פחות מהזדמנות לעצור לרגע ולהשקיע בדבר הכי חשוב בחיינו – בנכס הכי מניב שלנו, אנחנו עצמנו, ולפרוץ קדימה, אחת ולתמיד, את הגבולות המוכרים של מה שאפשרי עבורנו.

סיפורו האישי של אולמן יכול להסביר את עוצמתו הרבה של האיש שלא הפסיק לפרוץ את הגבולות של עצמו: באמצע החיים הוא התמודד עם חור בריאה והחליט לעזוב הכל, אבל לא משום שבחר להיכנע למצבו הפיזי, אלא משום שבחר לחפש את התשובות להצלחה. הוא מצא ויישם על עצמו את התשובות, ששינו את חייו באופן דרמטי, והחל ללמד אותן גם אחרים. וזה עובד.

איתות ראשון מבלומפילד

אולמן, בן 47, הוא גבר נאה ואלגנטי, עם הרים של כריזמה וחוכמה. משהו בעיניים היוקדות שלו או בהתלהבות הדיבור מצליח לשכנע שהוא צודק, ואם הוא הצליח, אז אולי כל אחד יכול. אבל כדי להבין אותו באמת, צריך להתחיל מההתחלה.

הוא נולד בקרית ביאליק. סבו, חנינה דובדבני, נמנה עם הדור שייסד ובנה את הקריות. בגיל 4 עבר אולמן עם משפחתו לקרית מוצקין. ילדות רגילה, שהיום, הוא אומר, זורקת לו מדי פעם תובנות לתודעה. "כשהייתי ילד והיינו רוצים משהו, לא היינו מבקשים מההורים, היינו משיגים. ככה למדתי להשיג ותמיד הייתי מסתדר. זה לא שההורים אמרו שאין, אבל לא ביקשנו יותר מדי, למדנו להסתדר יפה מאוד".

כשהתגייס לצבא התקבל לקורס חובלים בחיל הים. הקריירה הצבאית היתה המסלול שפרח בו. כשעמד להשתחרר בדרגת סרן, קיבל הצעה להישאר. "קיבלתי הצעה שלא יכולתי לסרב לה", הוא אומר, "בדיוק אז התחילו את תוכנית אופק והציעו לי ללכת ללמוד כלכלה ובמקביל ללמוד באנגליה לוחמה נגד צוללות. לא יכולתי לסרב. מצאתי את עצמי בשיא של הקריירה. נסעתי לאנגליה והפכתי למומחה בלוחמה נגד צוללות. אחר כך הפכתי להיות מפקד של סטי"ל. הייתי 'נער הזהב' של חיל הים. בגיל 30 כבר סיימתי לפקד על ספינות טילים, כלי ענק ששווה 5 מיליון דולר, תפקיד אדיר".

"נער הזהב" מחיל הים נישא לאורטל מקרית ביאליק ונולדו להם שלושה ילדים: הבן הבכור בר שמשרת בחיל הים, גאיה בת 14 וחצי וגל בן 13. בשלב מסוים יצא אולמן ללימודים, סיים תואר ראשון בכלכלה בהצטיינות וחזר לחיל הים לתפקיד שמאוד רצה: המדריך הראשי בקורס חובלים.

אלא שאת הרצף הזה של ריצה על מסלול הקריירה הצבאית קטעה בעיה רפואית. "חזרתי לארץ. אני יושב במטוס, 33 אלף רגל מעל האדמה, אני רוצה לנשום ואני מרגיש שאין לי אוויר. הרגשתי כאילו ששמו לי מסכת אב"כ סגורה על הפרצוף. הרגשתי שאני עומד למות. תפסתי דיילת וסימנתי לה שאין לי אוויר. היא נתנה לי מסכת חמצן".

בנקודה זו קוטע אולמן את הסיפור, מבקש לחזור 18 שעות לפני המקרה על המטוס, כשעוד היה בחדר במלון עם אשתו. "השעה היתה שתיים לפנות בוקר והרגשתי כאב חד. הזמנו רופא והוא אמר שזה משהו בכליות. לא הסכמתי להתאשפז, ביקשתי מורפיום כל ארבע שעות עד הטיסה, ואז קרה מה שקרה בטיסה".

כשנחת בישראל, מיהר לבית החולים, שם הבין עד כמה היה בר מזל. הוא אובחן כמי שסובל מבעיה נדירה, חור בריאה, והבין עד כמה ההגעה המהירה לבית החולים היתה קריטית עבורו, אחרת הריאה היתה קורסת וכנראה שלא היה מצליח להחזיק מעמד. בבית החולים גם הבין שהמזל עמד לצידו במיוחד כשעלה למטוס עם חור בריאה.

הנורות הבהבו, אבל אולמן לא ראה אותן. הוא היה נחוש להמשיך במסלול שהצטיין בו. אחרי אירוע ראשון של חור בריאה, קיימים 30 אחוזים לאירוע חוזר. למרות שהחלים, החשש מאירוע

אלון אולמן
זו היתה התעוררות. אלון אולמן (צילום: טלי שיאצו)

חוזר לא הרפה. הוא לא יכול היה להתרחק מבית החולים, אסור היה לו להפליג והפרופיל הצבאי שלו ירד, אבל הוא התעקש, ניהל משא ומתן עם קצין הרפואה הראשי וסוכם שאם לא יהיה אירוע חוזר בתוך חמש שנים, הוא יוכל לחזור לים.

אולמן המשיך לעשות תפקידים קרביים בחוף מתוך כוונה לחזור לים. אלא שאחרי ארבע שנים וחצי קיבל התקף נוסף. הפעם הסיכויים לאירוע חוזר גדלו ל-50 אחוז. "זה כמו לחיות עם חרב מעל הראש. מבחינה נפשית זה בלתי נסבל. חזרתי למחלקת חזה וביקשתי ממנהל המחלקה לתקן אותי. בחרתי באפשרות הקלאסית והקשה – ניתוח. כל החיים שלי קיבלו תפנית, ואחר כך, כשהתחלתי לחשוב על דברים קצת יותר רוחניים, לא הבנתי מה עשיתי לא בסדר. הרי הצטיינתי בכל מה שנגעתי בו, עבדתי קשה בשביל זה וקיבלתי שליש על התנהגות טובה. היום אני רואה את זה כמתנות שקיבלתי בחיים. אלוהים יודע איפה הייתי היום, איפה הייתי ממשיך להסתובב, ובעיקר מה היו התוצאות שלי בחיים. זו היתה התעוררות. קיבלתי איתות ראשון מבלומפילד, איתות שני, והייתי צריך שיעירו אותי".

על קו הסיום

אבל ההתעוררות עדיין לא הגיעה. אולמן היה זקוק לאיתות שלישי. שלושה חודשים לפני שחגג את יום הולדתו ה-40, בזמן ששימש סגן אלוף במכללה לפיקוד ומטה, הבחין בוקר אחד בקצינים המתאמנים לריצת מרתון. המרוץ, שאמור היה להיות להתקיים יום לפני יום הולדתו, קרץ לו והוא החליט להצטרף. "ספורט זה מיקרו קוסמוס של הכל. אין דבר שאין בו קשיים. ההבדל בין המצליחנים לשאר, הוא לא הקשיים, אלא איך שאתה פועל שם. עשיתי את המרתון הזה על הרבה מוטיבציה. אחרי המרתון הבנתי שאני מפספס משהו והחבר'ה לקחו אותי לטריאתלון".

אולמן צלח גם את הטריאתלון, ולא עצר גם שם. "יום אחד רצתי עם בחור בן 47, שסיפר לי שהוא נרשם לתחרות 'איש הברזל' באריזונה. אמרתי לו שלא שמעתי על זה. הוא סיפר לי בהתלהבות על התחרות הכי ארוכה בעולם, שכוללת שחייה, רכיבה על אופניים, ריצה, ובסך הכל 226 קילומטרים ב-17 שעות. הסתכלתי עליו, אדם כמוני וכמוך, ונפלט לי: 'אתה הולך לעשות את זה?'. הוא שם לי את האצבע בתוך החזה ושאל: 'ואתה?'".

אולמן חזר הביתה, בירר באינטרנט פרטים על התחרות, הבין שהרשימה לקראת סגירה. "הייתי מאוד עסוק באותה התקופה, קצין בצה"ל, נשוי ואב לשלושה ילדים, יו"ר עמותת שולחן עגול, ואם זה לא מספיק, באותה שנה בניתי את הבית. התחלתי להסביר לעצמי 'למה לא', אבל בסוף נגמרו לי התירוצים, ישבתי מול המחשב ואמרתי לעצמי: 'פחדן, תירשם'. נרשמתי".

אולמן התאמן במשך שבעה חודשים וחצי, ובאפריל 2006 עמד עם עוד 2300 איש על קו המים באריזונה בתחרות 'איש הברזל'. "12 שעות ו-20 דקות לאחר מכן חציתי את קו הסיום של התחרות הזו עם דגל ישראל. קו הסיום באריזונה היה הנקודה ששינתה לי את החיים".

שנים אחר כך, בראיון לטלוויזיה הקנדית, הוא יתאר את אותו רגע מזוקק של אושר נקי, של התחושה שהכל אפשרי, אחרי שפרץ את הגבולות של עצמו. "לא הבנתי איך זה יכול להיות שלפני שבעה וחצי חודשים רק שמעתי על התחרות בפעם הראשונה ועכשיו אני יודע שיש לי עוד לתת. הבנתי שאם זה כך, אז כל דבר אפשר לעשות כך. לעשות כסף, לבנות מערכות יחסים וכן הלאה. מאותו הרגע אחזה בי תשוקה מטורפת שלא הרפתה, הייתי פשוט אחוז טירוף. הייתי עסוק בלמפות את הדנ"א להצלחה מעשית. הכי רציתי לדעת – איך אפשר להקנות את זה לאנשים אחרים".

החיים של אולמן קיבלו תפנית חדה, כשהבין שהוא עומד להקדיש את החיים שלו למטרה הזו. בגיל 42 הוא פרש מחיל הים ויצא ללמוד את העולם החדש. "היה לי ידע אקדמי, אבל התשובות לא באות משם. לא לומדים איך לעשות כסף בשיעורי כלכלה. שילמתי הרבה מאוד כסף ונפגשתי עם מספר 1 בעולם באפקטיביות, הלכתי למספר 1 בתחום של איך מגיעים לחופש כלכלי. התחלתי ליישם את הדברים על עצמי וזה קיבל עוצמה ומהירות".

סיפור עם סוף טוב

אולמן החל לספר מול קהל את סיפור חייו, הקהל לא נשאר אדיש, שתה בצמא את התובנות שאסף בדרכו הקצין המבטיח שהפך לספורטאי נחוש והחליט לברוא את עצמו מחדש, כשלרגע לא נתן לחמלה העצמית לחדור אל תוך החור ההוא שנפער בריאה ולימים פקח את עיניו. "הפכתי את הסיפור הזה להצלחה", הוא מספר, "אנשים יכולים להבין בתוך שעה וחצי, איך הם יכולים לשנות את החיים שלהם. התחלתי להרצות בחברות וזה הלך חזק, אנשים הגיעו לתוצאות מדהימות, התובנה העיקרית של אותו הרגע בקו הסיום היתה שאנחנו, כאנשים, לא מגרדים את היכולות האמיתיות שלנו. הבנתי שכל אחד יכול להיות יותר ממה שהוא עכשיו. המסע הגדול מהאני הקטן לאני הגדול שלך, המסע הזה נראה כמרחק שלעולם לא ייסגר. אני יכול להראות איך נראה פרופיל של מצליחן ופרופיל של לוזר. הנתיב הזה יכול להיות הרבה יותר קצר ממה שנראה לך. ב'איש הברזל' הבנתי שאם אדם יכול לטעום אפילו לדקה, להרגיש את האני הגדול שלו לדקה, זה מטורף. כל אחד יכול להיות פי שניים או יותר ממה שהוא עכשיו".

אלון אולמן
"הפכתי את הסיפור הזה להצלחה". (צילום: תומר פולטין)

אולמן למד את כל המודלים שאותם יישם על עצמו ולא הפסיק להעביר אותם הלאה, להרבה אנשים שבדרך כלל לא מעיזים להעז ולגעת בגבולות של עצמם. "הבנתי איך זה עובד ואני רוצה להקנות לאנשים את הכלים. אני נותן שיטה להצלחה מעשית בחיים שעוזרת לאנשים להשיג את המטרות וההצלחה שלהם במהירות ועוצמה שלא שיערו שאפשריים עבורם".

במקביל פיתח אולמן שני מודלים משל עצמו והקים שתי חברות שבבעלותו: "פריצת גבולות" – איתה הוא עובד מול ארגונים וחברות גדולות, ו"קוד המנצח" – איתה הוא מופיע מול קהל פרטי.

"מה שאני עושה הוא לעזור להוביל אנשים וארגונים למטרות ולהצלחה שלהם בעוצמה ובמהירות שלא הכירו. אני עובד תחת שתי הנחות יסוד: הצלחה זה לא פוקס, יש לה חוקיות. הנחת היסוד השנייה היא שאנשים רגילים יכולים להשיג תוצאות לא רגילות, במיוחד בעידן הזה שבו לאנשים אין שליטה על החיים שלהם. אפשר וצריך לקחת שליטה מיידית על החיים".

זה עבד ועדיין עובד. בתוך זמן קצר הצליח אולמן לרכוש את אמון הציבור והאולמות החלו להתמלא. אחרי הרצאה אחת באזור תל אביב הצליח למכור 1200 כרטיסים ללא יחסי ציבור או פרסום. במקביל, החל לקיים גם סדנאות. סדנה של אולמן היא חוויה של שלושה ימים, מהבוקר עד הלילה, אירוע שמשנה חיים."כשהתחלתי חשבו שאני משוגע. עד שאני התחלתי עשו סדנאות אולי ל-30 איש. זה לא פשוט להוביל 200 איש", הוא אומר, "יש לי מאות סיפורי הצלחה. הסיבה העיקרית לכמה זה מצליח, היא שזה עובד, כי זה פרקטי ומעשי, ויש תוצאות.

יש לי יכולת נדירה לקשור בין הדברים העמוקים ולהביא אותם בצורה מאוד פשוטה לכאן ולעכשיו. יש לי חזון מאוד גדול, אני רוצה להשפיע על כמה שיותר אנשים. חשוב לי שאנשים יהיו מה שהם יכולים להיות, יש לי שליחות. אני רוצה להוביל אנשים לגדולה שלהם. היום אנשים מונעים מפחד. לא יכול להיות שבקריות, האנשים הטובים, בורגנים שחוסכים ועושים מילואים ומגדלים משפחות, מחכים שראש הממשלה יפתור להם את בעיית האוברדרפט  זה משגע אותי. האנשים, שלא מאמינים בסדנאות – אותם אני רוצה, כי אני הייתי כזה. אני תמיד אומר לאנשים שאני מהקריות, מהצבא, אני לא מנותק מהמציאות. אני לוחם, אני ציוני. "כל אחד יכול להיות פי שניים או יותר ממה שהוא עכשיו".

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות