טור אישי מאת: ד"ר אבי מנשס, מנכ"ל שלהבת – האקדמיה למנהיגות חינוכית
תשעה באב אינו רק יום זיכרון היסטורי לחורבן הבית הראשון והשני. זהו יום של חשבון נפש לאומי, המזכיר לנו כי עוצמתו של עם אינה נמדדת רק בכוחו הצבאי, הכלכלי או הטכנולוגי, אלא בראש ובראשונה ביכולתו לשמור על אחדותו, על ערבותו ההדדית ועל כבוד האדם.
על פי המסורת היהודית, בית המקדש הראשון והשני חרב בשל שנאת חינם. איננו חייבים להסכים על כל סוגיה. חברה בריאה ואף דמוקרטית מטבעה מורכבת ממחלוקות, מדעות שונות ומוויכוחים נוקבים. אולם ישנו קו ברור המפריד בין מחלוקת עניינית לבין פילוג, בין ביקורת לגיטימית לבין הסתה, ובין חופש הביטוי לבין אלימות מילולית ופיזית.
דווקא בימים אלה, כאשר השיח הציבורי נעשה טעון, כאשר החברה הישראלית מתמודדת עם מתחים פנימיים, אלימות גוברת ומערכת בחירות המעצימה לעיתים את הקיטוב, מחובתנו לעצור לרגע ולהביט אל העבר. ההיסטוריה אינה רק סיפור שהיה, היא מראה המוצבת מול פנינו ושואלת האם למדנו את לקחיה.
כאן נכנסת לתמונה האחריותיות החברתית – לא כסיסמה, אלא כחובה מוסרית ומעשית.
מערכת החינוך אינה יכולה להסתפק בהקניית ידע ומיומנויות. עליה לטפח דור המחויב לאחריות כלפי החברה, המכבד את זולתו גם כאשר הוא חולק עליו, המכיר בערכה של הקשבה, בשיח מכבד וביכולת לחיות יחד למרות ההבדלים.
אחריותיות חברתית פירושה שכל תלמיד, כל איש חינוך וכל מוסד חינוכי רואים עצמם אחראים לא רק להצלחתם האישית, אלא גם לאיכותה של החברה שבה אנו חיים. היא מחייבת יצירת תרבות של סובלנות, של ערבות הדדית, של אחריות למילים שאנו בוחרים ושל הבנה כי כל אמירה וכל מעשה משפיעים על המרקם החברתי כולו.
קריאה זו מופנית בראש ובראשונה לאנשי החינוך. בידיהם מצויה הזכות והחובה לעצב את דור העתיד. אך היא מופנית גם להורים, שהם המחנכים הראשונים של ילדיהם, ולמנהיגי הציבור מכל קצוות הקשת, אשר למילותיהם ולמעשיהם יש השפעה עמוקה על פני החברה הישראלית.
מנהיגות אמיתית אינה מלבה מחלוקות – היא יודעת לאחות קרעים, לבנות אמון ולהוביל מתוך אחריות.
הדמוקרטיה הישראלית אינה יכולה להתקיים ללא תרבות של כבוד הדדי. ערכי היהדות מלמדים אותנו פעם אחר פעם על קדושת האדם, על אהבת ישראל, על האחריות ההדדית ועל החובה להוכיח מתוך אהבה ולא מתוך שנאה.
ערכים אלה אינם עומדים בסתירה לערכי הדמוקרטיה – הם מחזקים אותם ומעניקים להם עומק מוסרי.
בימים שבהם "עומדים עלינו לכלותנו", חוסננו אינו נובע רק מעוצמת צה"ל או מיכולותיה של המדינה. הוא נובע גם מן האחדות שבינינו, מן היכולת לראות באחר אח ולא אויב, שותף ולא יריב. כאשר החברה הישראלית מאוחדת, גם אם אינה אחידה, היא חזקה יותר, עמידה יותר ומסוגלת להתמודד עם כל אתגר.
ביום תשעה באב עלינו לקבל על עצמנו התחייבות אישית ולאומית:
להימנע משיח מפלג, לדחות שנאת חינם, לבחור בכבוד הדדי, ולהפוך את האחריותיות החברתית לערך מחייב בכל בית, בכל בית ספר ובכל מוסד ציבורי.
אם נדע ללמוד את לקחי החורבן, נוכל להיות שותפים בבנייתה של חברה חזקה, מאוחדת וערכית יותר – חברה שתדע לשמור על עצמה מבפנים, ובכך גם תהיה חזקה מול כל איום מבחוץ.
