טור אישי מאת: ד"ר אבי מנשס, מנכ"ל שלהבת – האקדמיה למנהיגות חינוכית
בכל בוקר, כאשר פותחים את שערי ביה"ס, אנו מבטיחים לתלמידינו ולחבריהם הבטחה לא כתובה: אנו נלמד אתכם להיות אזרחים במדינה דמוקרטית. אנו מלמדים אותם על הפרדת רשויות, על שלטון החוק ועל קדושתה של זכות הבחירה. אנו מנהלים איתם בחירות למועצת התלמידים, מקפידים על קלפי סגורה ומסבירים להם שמאחורי הפרגוד – רק המצפון שלהם קובע.
היום, בבחירות לתפקיד מבקר המדינה של מדינת ישראל, קיבלו תלמידי ישראל והוריהם שיעור הפוך לחלוטין באזרחות. שיעור שבו הפרגוד הפך לשקוף, החשאיות הפכה להמלצה והנאמנות העיוורת רמסה את תקינות ההליך הממלכתי.
הדיווחים על חברי כנסת שנדרשו לתעד ולצלם את פתק ההצבעה שלהם כדי "להוכיח נאמנות" אינם עניין רק לפוליטיקאים או ליועצים משפטיים. זהו כשל חינוכי ומוסרי מהמעלה הראשונה. כאשר נבחרי הציבור הגבוהים ביותר משחיתים את ההליך הסודי ביותר, איזה תוקף מוסרי נותר לנו, המחנכים, לדרוש מתלמידינו יושרה בבחינות, בהצבעות או בחיים הציבוריים?
בשיעורי האזרחות אנו מסבירים שחשאיות ההצבעה אינה פריבילגיה – היא תנאי בלעדי לחופש. ללא חשאיות אין בחירה חופשית; יש רק פחד, לחץ קבוצתי וכניעה לכוח.
מדברי שופטים: "חשאיות הבחירה היא אבן הפינה של ההליך הדמוקרטי. היא נועדה להבטיח כי הבוחר יוכל להביע את רצונו האמיתי, ללא מורא, ללא לחץ וללא השפעה בלתי הוגנת"
כאשר חבר כנסת מצלם את פתקו, הוא אינו מציג "שקיפות", כפי שחלק מהצדדים מנסים לטעון במתק שפתיים, הוא מייצר כפייה – "הדבר פוגע אנושות בגרעין הקשה של הבחירה החופשית והופך את ההליך כולו לנגוע ולא חוקתי" (מדברי שופטים).
קריאת השכמה להורים ולמחנכים:
כאנשי חינוך, אין לנו את הפריבילגיה לשתוק אל מול המראות הללו. תפקידינו אינו רק ללמד מונחים מתוך ספר הלימוד לבגרות, אלא לטפח חשיבה ביקורתית ומצפן מוסרי.
הטור הזה הוא קריאת השכמה לכם, ההורים, שיושבים עם הילדים בבית. אל תעבירו את הדיווחים האלה כעוד "רעש פוליטי חולף". שבו עם הילדים בסוף השבוע, פתחו את העיתון, ושאלו אותם: "מה קורה לדעתכם לאדם שמאלצים אותו להראות מה הוא מצביע"? איזו מדינה נהיה אם המבקר ימונה בדרכים כאלה"? "האם הגיוני ונכון הוא לבחור עו"ד שנותן שירות פרטי לבעל תפקיד שאמור להיות מבוקר על ידו"?
במקום שבו נבחרי הציבור נכשלים בדוגמה אישית, המערכת החינוכית והמשפחתית חייבת להיכנס לתוך הוואקום. על המערכת החינוכית ללמד את התלמידים על חשיבותן של פסיקות בית המשפט, על המשמעות העמוקה של החוק הכתוב, ובעיקר – על כך שבדמוקרטיה אמיתית, מאחורי הפרגוד, האדם הוא ריבון לעצמו ולמצפונו בלבד. רק כך נבטיח שהדור הבא ידע לתקן את מה שאתמול קולקל.
הדמוקרטיה יקרה מפז – אל לנו לאבד אותה!
