fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

יצאתי מארון המגמגמים

בגיל 6 התגרשו הוריה של קטרין פרוז׳נסקי והיא החלה לגמגם ולהתכנס בתוך עצמה. היום, בגיל 18, כשלצדה צוות תומך מקידום נוער נהריה היא גאה להציג את האני חדש שמסתכל לפחד בעיניים
קטרין פרוז׳נסקי

"לא ידעתי איך לבטא את עצמי, אגרתי את הרגשות שלי בפנים עד שהם היו מתפוצצים כמו הר געש לוהט". בגיל 6 התגרשו הוריה של קטרין פרוז׳נסקי והיא החלה לגמגם ולהתכנס בתוך עצמה. היום, בגיל 18, כשלצדה צוות תומך מקידום נוער נהריה היא גאה להציג את האני חדש שמסתכל לפחד בעיניים

"החיים מתחילים במקום שהפחד נגמר". כך בחרה לפתוח קטרין פרוז׳נסקי, בת 18 מנהריה, את הפוסט בו שפכה את ליבה, ולפי מילותיה שלה, יצאה מארון המגמגמים. לכל אחד מאיתנו עברה המחשבה בראש, לפחות פעם אחת, למה לא דיברתי אחרת? למה לא אמרתי את מה שרציתי להגיד? כמה פעמים מצאתם את עצמכם באמצע שיחה חשובה, בין אם ויכוח, ראיון עבודה או שיחה מלב אל לב, כשפשוט נעלמות לכם המילים. זו התחושה איתה קטרין התמודדה שנים רבות, והיום היא מוכנה לעמוד זקופה ולהפסיק להתנצל, בעיקר בפני עצמה. ראיון אופטימי ומרגש, עם צעירה בוגרת להפליא, שיכולה ללמד את כולנו דבר או שניים על התמודדות עם הפחד, עד שמנצחים אותו.

"גדלתי במעלות. הוריי התגרשו כשהייתי בת 6. בגיל הזה התחיל אצלי גמגום קל שהפך לקשה, קושי אמיתי להוציא מילים מהפה. הגמגום גרר איתו תחושות קשות. כשלוקח לך עשר דקות להגיד מילה אחת, זה גורם לך הרבה תסכול, זעם, כאב וחוסר אמון".

נוסף לתחושות הקשות שחוותה, נאלצה קטרין להתמודד עם תגובות פוגעות מהסביבה שלה, שהשפיעו עליה עמוקות. "זה היה גיל אכזרי. היו צוחקים עליי,  מחקים אותי ואת צורת הדיבור שלי, מתלחששים מאחורי גבי ומנדים אותי ממשחקים בהפסקות. בתור ילדה רציתי להיות עם כולם, כמו כולם. אני מרגישה שהיה לי המון מה לתרום מעצמי, ולא קיבלתי הזדמנות".

בגיל 12 היא עברה ממעלות לנהריה ונאלצה להסתגל למקום שלא הכירה. "היה לי פחד עצום להסתגל למקום חדש. בסופו של דבר, הכרתי המון אנשים שנכנסו ויצאו מהחיים שלי. עברתי דרך ארוכה של מכשולים ונפילות, שכללו צחקוקים בין הילדים, ואפילו בין המבוגרים. לא אשכח את המורה שלי לספרות, שחיקתה אותי מדברת מול כיתה שלמה. עמדתי בצד, שותקת, מבוישת ובעיקר שונאת את עצמי. כך בהדרגה נשרתי מהלימודים ובכיתה י"א הפסקתי ללמוד".

קטרין פרוז׳נסקי

הפחד להתמודד

אט אט היא החלה מתכנסת בתוך עצמה. הפחד להתמודד עם הגמגום, כמו עם התגובות הקשות מהסביבה שלה, ליווה אותה בכל רגע. "אף פעם לא דיברתי על זה, פשוט התביישתי. עד גיל 16 לא הצלחתי להבין מהו גמגום, גם לא רציתי להבין. כל כך פחדתי מהמילה הזאת, פחדתי להרגיש שונה מהחברה. הרי לכל אחד קל לדבר, לכל אחד המילים יוצאות בקלות, ורק אצלי המצב שונה. הבעיה שלי הובילה אותי בכל יום, שעה ודקה. אותו פחד גדל והתעצם, הפכתי אותו למפלצת שזרקה אותי לתוך בור עמוק שאני עצמי יצרתי. לימדתי את עצמי שעדיף להתרחק מאנשים, ולא להרבות לדבר עם הסובבים. התביישתי בעצמי, במי שאני. הכל בגלל בעיה כל כך קטנה, שהפכתי אותה לבעיה עצומה. יצרתי לעצמי פחד מבני אדם, או במילים אחרות, חרדה חברתית. תחושת לחץ שזורמת לי בגוף, מחנק, אי נוחות, רעידות וזיעה בידיים. פשוט לא רציתי לדבר ולהשמיע את עצמי, בכל מיני סיטואציות פשוטות שקורות לכולנו בחיי היום יום. לא ידעתי איך לבטא את עצמי, אגרתי את הרגשות שלי בפנים עד שהם היו מתפוצצים כמו הר געש לוהט".

לאחר שנשרה מהלימודים, נרשמה תפנית בעלילה. חברה שלה מכירה לה את היחידה לקידום נוער בנהריה, שם היא מוצאת בית. "אף אחד מסביב לא הבין את גודל הבעיה עד שהגעתי לקידום נוער נהריה. מסגרת לימודית קטנה, עם צוות מדריכות ומורים מדהימים. הם עוטפים אותך כל יום בחום, אהבה ואנרגיות טובות. כל אחד שם הוא ילד מיוחד, בפני עצמו. זו הייתה הפעם הראשונה שפתחתי ספרי לימוד ולמדתי למבחנים ובגרויות"

קטרין פרוז׳נסקי

המדריכה רקפת

בקידום נוער היא פוגשת את רקפת, המדריכה שלה, שגרמה לה להתמודד עם הפחד ולהסתכל לו ישר בעיניים.

"בקידום נוער זכיתי ברקפת המדריכה שלי. היא המתנה שנשלחה אליי מהשמיים. היא לימדה אותי מה המשמעות של גמגום, ממה זה נובע, ואיך זה נוצר. היא לימדה אותי להסתכל על הדברים הטובים שיש בזה, ולא פחות חשוב, על הדברים הטובים שיש בי. בזכותה למדתי להכיר את עצמי, וגיליתי כל כך הרבה דברים טובים שאף פעם לא הייתי מודעת אליהם. היא לימדה אותי להתמודד עם הפחד ולא לברוח ממנו. היא גרמה לפחד הנורא להפוך לנמלה. היא לימדה אותי איך להתמודד עם סיטואציות, עזרה לי לצבור ביטחון, היא הרימה אותי בכל פעם שנפלתי".

ואכן היו נפילות, הקשה שבהן הגיעה בצו הראשון. "לצו הראשון הגעתי עם חיוך ויצאתי בבכי. זו הייתה הפעם הראשונה שניסיתי להתמודד עם הפחד שלי. הייתי צריכה לספר על עצמי, לענות על שאלות בעל פה, משהו שמעולם לא עשיתי, והפחד להשתלט עליי. ישבתי משותקת מול החיילת שראיינה אותי, מזיעה מלחץ. במשך שעתיים ניסיתי לענות על השאלות שלה ולא הצלחתי. ראיתי את החיילות בצד מתלחששות ולא מבינות מה קורה. הסיטואציה הזו כל כך הביכה אותי. קיבלתי סטירת לחי, שם הבנתי שאני צריכה לעשות שינוי".

אבא שלה, שסובל מגמגום בעצמו ומלווה אותה באהבה גדולה, רשם אותה לקורס שמטפל בשטף הדיבור.

"נכנסתי לתהליך הזה בדאגה וחוסר אמון עצמי. לא האמנתי שאצליח להתגבר על הגמגום אבל הייתה לי המון מוטיבציה ודחף להצלחה. עם המון תמיכה נפשית של ההורים וכוחות שאספתי יצאתי לדרך. במפגש ההיכרות הראשון רצו לבדוק את רמת הגמגום שלי, אבל הייתי כל כך לחוצה שלא הצלחתי לדבר. הייתי צריכה להתחיל הכל מחדש, לשכוח כל מה שאני יודעת על דיבור. הייתי צריכה  לנתק את עצמי מהגמגום".

להתחיל מחדש

במהלך הקורס היא רכשה כלים שעזרו לה להתמודד. כשהחשוב מכולם הוא לא לפחד מהפחד. "לימדו אותי לנשום ולדבר מחדש, להגות אותיות ומילים נכון, לדבר בשיטות חדשות, ולשכוח מכל התחושות הקשות שליוו אותי עד היום. אחרי שנה של עבודה קשה הגעתי לתוצאות יפות, והיום אני רק מחכה לאתגר הבא שלי. אני מחכה ששוב הפחד הזה יגיע, אבל הפעם אני לא אתן לו לשתק אותי. הפעם אני אנצח במלחמה הזאת".

היא חולמת לעזור לילדים כמוה, שנתנו לגמגום להשתלט עליהם ולהשפיע על שגרת חייהם. היא יוצאת למסע חדש וחושפת את הסיפור האישי שלה, עומדת אמיצה מול חברים ומספרת את סיפורה. היה לה חשוב לספר אותו גם כאן, עבור כל מי שמרגיש שקולו לא נשמע. היא רוצה שתהיו רגישים יותר לסביבה שלכם, מכילים וסבלניים. שלא תמהרו לשפוט, או לצחוק, על בן אדם שונה מכם.

גיבורה של החיים. קטרין

"היה לי חשוב שיכירו אותי מעבר למה שרואים מבחוץ. לא הרגשתי שמכירים את קטרין באמת, מעבר לגמגום. הרגשתי שהקושי תופס חלק מאוד גדול ממני שאני. אבל אני הרבה יותר מזה, אני אוהבת לצלם, לטייל, ובימים אלה אני מגלה עד כמה אני אוהבת לכתוב. עברתי תהליך בזכות המשפחה שתמיד הרימה אותי, עזרה לי והבינה אותי. בזכות האנשים המיוחדים בקידום נוער, ואני מודה לאלו שנכנסו לחיים שלי והובילו אותי לדרך המדהימה הזאת. בזכותם אני מרגישה שלמה יותר. עכשיו נותר לי לממש את חלומי ולעזור לכל הילדים שנמצאים במקום שאני הייתי בו".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות