בסוף אוגוסט, קרה אסון. רס"ן אפרת שרם זריהן נפצעה בתאונת דרכים שאירעה בדרך לעבודה, בין ארבעה כלי רכב בכביש 6, סמוך למחלף ניצני עוז, ולאחר פעולות חילוץ מהרכב פונתה לבית החולים מאיר שבכפר סבא, כאשר היא סובלת מחבלה רב מערכתית, והועברה לבי"ח בלינסון שם נאבק הצוות הרפואי יומיים על חייה, בו נקבע מותה.
עוד בחייה רס"ן אפרת קצינה מלאת נתינה, חתמה על כרטיס אדי לתרום חלק מאבריה אם חלילה יקרה לה משהו. כל משפחתה שחתומים אף הם על כרטיס אדי, מלאו את צוואתה ובכך הצילה רס"ן אפרת שם זריהן ונתנה איכות חיים ל 7 אנשים ובכך הביאה אושר גדול למשפחות שאיכות חייהם השתנתה מקצה עד קצה.
אפרת שרם זריהן (34) נולדה לאורה וג'קי. הותירה אחיות יעל ונוי , זהר שרם -בן זוגה ובן עמרי (2 וחצי).
אפרת זריהן גדלה והתחנכה בנהריה בבית הספר היסודי ע"ש ויצמן. אפרת ספגה בביתה ערכים של אהבה, נתינה, אחריות ולמידה. סופי צוקרמן ז"ל מחנכת מבי"ס היסודי, שנפטרה בינתיים בטרם עת, עוד הספיקה לכתוב לאמה: "אורה יקרה, אין מילים שיכולות לנחם אתכם על האובדן העצום הזה, ואין מילים שיכולות להקהות את הכאב שׁבליבכם. החלל שנפער בנשמתכם ענק. אפרת, שתמיד עם חיוך על שפתיה, מלאה שמחת חיים, אדם ערכי ומנהיגה מטבעה, קצינה מוערכת, שהצטיינה בכל דרכיה ומעשיה. הערכים והדוגמה האישית שספגה מכם, הפכו אותה למודל ל"ישראל היפה”, הילדה שכל הורה היה מבקש לעצמו. אין בפי מילים שיכולות לנחם אתכם על האובדן העצום הזה ועל חיים שלמים שנגדעו בטרם עת. לִיבֵּנו יוצא אליכם, אך בשל בריאותי נבצר ממני להגיע לנחם."
יעל ירקוביץ, בת כיתתה, שכנתה וחברתה של אפרת מגיל 7, סיפרה:" בילנו ימים יחד, חלקנו את הלימודים, המשחקים והאהבה לים. מגיל צעיר התעניינה באקטואליה, קראה המון עיתונים וספרים. הייתה לה השכלה כללית רחבה וסקרנות טבעית. בבי"ס תמיד הראשונה להתנדב, לא הכירה את המילה "לא". אפרת תמיד לקחה על עצמה המון תפקידים. היה לה חוש טכני נהדר, לכן כמעט את כל העבודות עשינו יחד. באותה תקופה לא בכל בית היו מחשב ומדפסת, ולכן נפגשנו תמיד בביתה של אפרת. היכולות שלה במחשבים באו לביטוי כבר אז. אפרת הייתה "משקיענית", עזרה ולימדה את כולם בכיתה. ידעתי כבר אז שתגיע לגדולות. הוריה ערכו קידוש בימי שישי ואהבתי להצטרף אליהם לארוחות ליל שבת. בחטיבה העליונה תעדנו יחד ניצולי שואה. זו הייתה חוויה מיוחדת לבצע את המשימה עם אפרת. במהלך השנים שמרנו על קשר. בכל פגישה או שיחת טלפון, הרגשנו את האהבה אחת לשנייה. זה היה כאילו מעולם לא נפרדנו. מאד מוזר לי לדבר עליה בלשון עבר. מרגישה פספוס גדול על כך שבחיי הבוגרים נכחתי פחות בחייה."
אפרת למדה בבי"ס התיכון "עמל" נהריה, שם בלטה מאוד כיו"ר מועצת התלמידים וביצעה פעולות רבות למען הקהילה. אפרת זכתה לתעודות מופת והצטיינות לכל אורך שנות לימודיה בחטיבת הביניים ובתיכון. המחנכת ליאת בן אור מספרת:" כאשר קבלתי את הידיעה, נזכרתי שאפרת בלטה במיוחד בנועם הליכותיה, הייתה שקטה, מאירת פנים וחייכנית, כל דבר שעשתה היה בצינעה. כולם אהבו אותה. לא הופתעתי מהשגיה המרשימים והצלחותיה. כי אכן הייתה מצטיינת מבחינה לימודית ומאד חרוצה."
כהכנה לצבא, הצטרפה לתנועת "אחרי", שם ספגה את ערכי צה"ל, שיפרה את הכשירות הגופנית ופיתחה מודעות חברתית. מנהלת החטיבה העליונה, גב' מירי פלג כתבה בסוף כיתה י"ב: "לעונג לי לברך אותך על בחירתך לתלמידה המצטיינת בפעילות חברתית ובפעילות למען הקהילה. השקעתך רבת השנים במועצת התלמידים והמוכנות שלך להירתם למשימות חברתיות, ראויים להערכה ולהוקרה. הקדשת מזמנך וממרצך באהבה ובאמונה בחשיבות המעשים. אין לי ספק כי פעילותך החברתית אינה עבורך רק יעד, כי אם דרך חיים."
זריהן שרם התגייסה לצה"ל ב-2008, למסלול ייעודי לקצונה בחיל התקשוב. במסלול זה צעדה אפרת, עם חברותיה לקורס הקצינות מיום הגיוס ועד לכתה. אפרת ראתה בחברותיה משפחה לכל דבר ואיתן חלקה טיולים, מפגשים ואחרים. בתום הקורס שירתה אפרת כקצינת אג"ם בגדוד הקשר של אוגדה 80. בגיל צעיר, יחסית, יצאה לארבע שנות לימודים במסלול הנדסת חשמל, אותם סיימה ב בהצטיינות. עם חזרתה לצבא קודמה לדרגת רב-סרן ומונתה לראש מדור ביום אויב בחטיבת ההגנה בסייבר. במהלך שירותה ביצעה מגוון תפקידים טכנולוגיים: היא הובילה את תפיסת הניטור והתפעול של התהליכים המבצעיים. בתפקידה האחרון היא שירתה כראשת תחום סייבר ביחידת ממר"ם. מהצבא נמסר כי " אפרת הייתה קצינה מקצועית, מסורה לצה"ל ואכפתית לאנשיה. הייתה קצינה מצטיינת. היא קיבלה את פרס ביטחון ישראל לשנת 2023 מידי נשיא המדינה יצחק הרצוג על חלקה במיזם מסווג וחדשני: פיתוח מערכת הגנה ייחודית פורצת דרך ורחבת היקף, שנועדה להבטיח לצה"ל ביטחון וחופש פעולה במרחב הדיגיטלי. פרס זה ניתן לה ולשותפיה לפרויקט.
דבריה של אל"מ רחלי דמבינסקי, המפקדת של אפרת, אשר עבדה עימה ב7 שנים האחרונות. "אפרת הייתה מפקדת נדירה שתמיד פעלה מעומק נשמתה, חיה את הצבא ופעלה מתוך שליחות וערכיות שניכר כי ינקה בבית הוריה. אפרת ביצעה מגוון רחב של תפקידים בעולמות המבצעיים – טכנולוגיים באגף התקשוב וההגנה בסייבר כאשר בכל תפקיד שביצעה, הסתערה על המטרה. לא בכדי במסגרת תפקידה האחרון ביחידת ממר״ם כראש תחום ההגנה בסייבר, הובילה את ההגנה בסייבר בלוטם. אפרת יצגה בגאווה ובצניעות את עשייתה ואת עשיית אנשיה בפרויקט מסווג שזכה לפרס בטחון ישראל. באומץ נדיר, בנחישות מדבקת, במנהיגות ראויה להערצה, וברעות אין קץ עם עמיתיה לאורך השנים. אפרת היתה השגית ותחרותית אך לעולם לא על גבם של אחרים, ישרה ועניינית – מבלי לפגוע באיש, היתה אחת הקצינות המסורות, המחויבות והחרוצות שאי פעם הכרתי ובו בזמן להיות גם אימא מדהימה לעמרי, אישה מסורה לזהר, ובת ואחות אוהבת להוריה, אחיותיה ודודיה."
את אופיה המיוחד קשה לתאר במילים ומי שזכה שתיגע בו ולו לרגע, לעד יישאר עם זיכרון של אישיות מרשימה ולב ענק.
הוריה של אפרת מספרים: "אפרת הייתה ילדה מקסימה, חייכנית, שמחה, סקרנית מאד עם מבט נבון בעיניים. כילדה, גילתה אחריות ובגרות כבר מגיל צעיר. הייתה אחות טובה לאחיותיה יעל ונוי, והן ראו בה דמות נערצת. אפרת אהבה לעזור, להקשיב, ידעה לוותר ולחלוק. כילדה וכבוגרת, הייתה מאד צנועה בדרישותיה, ונמנעה מלדבר על הישגיה. אפרת הייתה מקור לנחת וגאווה בכל שנות ילדותה ובגרותה". אפרת אהבה מאוד לטייל, ובכל הזדמנות טסה בעולם ליעדים קרובים ורחוקים. תוך כדי השירות הצבאי, נסעה עם אביה לתאילנד והם בילו יחד זמן איכות של אב-בת. אפרת ידעה, כי המשפחה תמיד לצידה ומשמשת לה כעוגן יציב.
ב-2019 נישאה אפרת לזהר בעלה. הם התגוררו בחריש והביאו לעולם את בנם עומרי. הם טיפלו בו באהבה ובמסירות אין קץ. אפרת ראתה באימהות את תפקיד חייה וניצלה כל רגע פנוי לבלות עם בנה.
ב-28.8.2023 בדרכה ליחידה, אירעה תאונת דרכים קשה כאשר רכב שנסע במהירות אחריה, התנגש בה מאחור. אפרת נפצעה קשה מאוד בראשה. הצוות הרפואי של בית החולים בילינסון נלחם על חייה במשך יומיים, אך נאלץ לקבוע את מותה. אפרת הייתה חתומה על כרטיס אדי. משפחתה החליטה להמשיך את צוואתה, לתרום את אבריה ובכך הצילה את חייהם של שבעה אנשים. אפרת הייתה אדם של נתינה לזולת ואין ספק שזו צוואתה.
יהי זכרה ברוך.
