סוגיית הקליפה הפנימית העדינה
רוצה להתחיל דווקא בלהגיד למה כדאי לא לקלף אותה, כי לפי המלצות של תזונאים, יש בקליפה הדקה הפנימית סיבים ונוגדי חימצון, חומרים שדווקא כדאי לצרוך.
ואחרי שאמרנו את זה, אם כן בא לכם ליהנות מהעדינות של הפרי החשוף, אז הדרך הכי קלה לשחרר את בקבוקוני המיץ הפנימיים מהקליפה הלבנה השקופה, היא פשוט לגרום לפומלית להתנהג כמו פומלו.
למה? כי כל אחד יודע, שלקלף את הפנים של פומלו , מה שנקרא בשפת השפים לפלט, זה קל וכיף, כי הקליפה הלבנה הפנימית שלו עבה וקשיחה ונפרדת בקלות. פומלית לעומת זאת, דורשת קצת יותר מאמץ, ולפעמים הקליפה הפנימית ממש מתחמקת וחלקלקה ואז זה גם משפריץ…
הדרך הכי קלה להקשיח קצת את הקליפה הזאת, היא להפריד לפלחים ולהניח אותם על משטח, רצוי מחורר כמו מסננת שטוחה, ולהשאיר ככה לייבוש באוויר החדר או במקרר.
הקליפה היבשה תיפרד עכשיו מבשר הפרי ממש בנגיעה כמעט ללא מאמץ. זה עובד טוב גם עם פלחי אשכולית, שהקליפה שלהם אפילו דקה יותר.
למה לא כדאי לזרוק מיד את הקליפות החיצוניות
עוד משהו נהדר לעשות עם הקליפות החיצוניות של הפומלית זה לפזר בתוך המדיח, גם בזמן העמסת הכלים וגם להשאיר בפנים בתהליך השטיפה המלא. המדיח אוהב את זה, נותן לו תחושת חיטוי ואתם תאהבו את זה, כי עד שהמדיח יתמלא, בכל פעם שתפתחו את הדלת להוסיף עוד משהו, תחטפו ישר לאף ריח נהדר ורענן של פרדס צעיר. זה במקום הריח המוכר ההוא שנמצא שם בדרך כלל…
כמובן, גם חצאי לימונים סחוטים או קליפות הדרים אחרים יעשו את העבודה.
ומה עם הקילוף העיקרי?
רגע, עוד לא גמרנו עם הפומלית הזאת, כי עוד לא דיברנו על הקילוף הראשוני. אני בטוחה שאתם מקלפים אותה כמו שמקלפים תפוז, כלומר חותכים כיפה קטנה בקודקוד ואז חריצים לאורך. טעות!
לפומלית אין קודקוד שפיצי כזה ולכן צריך לחתוך את שני הקטבים בנדיבות רבה, כך שהחתך יגיע ממש עד בשר הפרי, זה אומר 2 ס"מ ואפילו קצת יותר. מאוד מאוד מקל אח"כ על הפילוח. ולא להיבהל אם הפרי נראה פתאום ממש קטן. ממילא החלק הזה לא אכיל.
יאללה לכו לקלף..
