fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

שנות ה- 60 העליזות בהפועל נצרת עילית

בין השמות שכיכבו בשנותיה הראשונות של הקבוצה: פרדי שמילוביץ, בני סולומון, אדולף אהרון, יוסף רובין, סמי גולדשטיין, ברוך טבורינסקי, ג'יקה לזר ואחרים. יו"ר הקבוצה היה מרדכי נצר, ששימש כמנהל עמידר. ראש העיר היה מרדכי אלון ז"ל ומזכיר מועצת הפועלים היה מנחם אריאב ז"ל
הפועל נצרת עילית מודל אמצע שנות ה- 60 (צילום ארכיון)
הפועל נצרת עילית מודל אמצע שנות ה- 60 (צילום ארכיון)

הפועל נצרת עילית הוקמה אי שם בתחילת שנות ה- 60. את תאריך ההקמה הרשמי אין איש יכול לאשר. הסברה הכי מקובלת היא שזה קרה בשנת 1962, כשהעיר הייתה בקושי בת 5 ונקראה עדיין קריית נצרת.

הפועל נצרת עילית מודל אמצע שנות ה- 60 (צילום ארכיון)
הפועל נצרת עילית מודל אמצע שנות ה- 60 (צילום ארכיון)

בראש העיר עמד אז מרדכי אלון ז"ל ובראש מועצת הפועלים עמד מנחם אריאב ז"ל, אדם בעל זיקה לכדורגל שהפך לפטרון הקבוצה ולימים עמד בראש העיר במשך 30 שנה ואף שימש תקופה ארוכה כגזבר התאחדות לכדורגל . אריאב ליווה את הקבוצה בכל משחק ואף נהג לעיתים להביא למשחקים את בנו הצעיר, אריאל. ותיקי הקבוצה מספרים כי אריאב  נהג לבדוק את רשימות העולים שהיו מגיעים אז מרומניה ומי שאמר ששיחק כדורגל בארצו, דאג להביא אותו לקבוצה, זו הסיבה שבאותן שנים רוב השחקנים היו יוצאי רומניה.

בין השמות שכיכבו בשנותיה הראשונות של הקבוצה: פרדי שמילוביץ, בני סולומון, אדולף אהרון, יוסף רובין, סמי גולדשטיין, ברוך טבורינסקי, ג'יקה לזר ואחרים. יושב ראש הקבוצה היה מרדכי נצר, ששימש אז כמנהל עמידר.

בשנותיה הראשונות שיחקה הקבוצה בליגה ג' במגרש מע"צ, שזכה לכינוי משום שלימים, כאשר הקבוצה עברה לאצטדיון ע"ש נדבן הבריטי, ג'ורג' מיני, הוקמו על הריסותיו משרדי מע"צ. המגרש עצמו היה נטול פיסת דשא. "רק אדמה ואדמה קשה. ליפול היה סיוט, היינו חטפים מכות לא רק משחקני היריב אלא גם מנפילות במגרש", מספרים שחקנים וותיקים.

גם חדרי הלבשה לא היו במגרש והשחקנים התלבשו במועצת הפועלים ומשם ירדו למגרש, מרחק של כ- 300 מטר בקו אווירי, עם ירידה תלולה בדרך למגרש ועלייה קשה בסיום המשחקים, אבל הייתה המון אהבה לכדורגל. "לא היו תנאים אידאליים, אבל הייתה המון נשמה", מספרים שחקנים ששיחקו בשנים הראשונות

מסביב למגרש לא היו יציעים כמקובל ובין כר הדשא (בלי דשא) ליציע (בלי טריבונות) הפריד רק … חבל. "אז לא היו גדרות, לא הייתה הפרדה בין הקהל למגרש",  נזכר פרדי שמילוביץ, בן 72.5 שהגיע מרומניה ושיחק באותן שנים, "כל העיר היו באים למשחקים, אנחנו השחקנים הכרנו כל אחד ואחד בקהל", סיפר

"הייתה הרגשה של שליחות, שאנחנו מייצגים את העיר, שאנחנו שגרירים שלה", אומר שוער העבר,  ישראל קידר, בן 73, "פולני"  שהשתחל לקבוצה "הרומנית" על אותה תקופה ומודה כי הוא מתגעגע לאותם ימים קסומים של פעם.

כמובן שבאותן שנים שיחקו בהתנדבות מלאה, לא היה תקציב כי לא היה כסף. "אחרי ניצחון היינו פונים לפאול ויינברג ז"ל, מנהל הקבוצה, שגם הוא היה עולה מרומניה, הוא היה מארגן לנו ארוחה וכולם היו מבסוטים", מספרים הוותיקים.

 

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות