אחד האנשים הכי סובלים בספורט הישראלי, נכון לעכשיו, הוא שמעון מזרחי, חתן פרס ישראל ומי שבנה את אימפריית הכדורסל מכבי תל אביב.
זה עצוב וזה מצער ואפילו פתטי לראותו סובל לאחרונה, מאבד את שמחת החיים שלו ונחלש מול עינינו, לאור קריסת האימפריה הצהובה באירופה ובארץ. מזרחי בנה דבר מדהים שהחזיק מעמד יותר מ-40 שנה. רבים ביקרו אותו וטענו שהוא הרס את שאר הקבוצות, אבל במבחן הזמן, אף אחד לא יכול לקחת ממנו ומקבוצתו את הישגיהם המדהימים שהפכו אותם לקבוצה של המדינה. היום מכבי תל אביב היא בקושי הקבוצה של עצמה.
תמונת השבוע שייכת כל כולה למזרחי החיוור, השפוף, המותש, נשען על ידיו באופן שמביע יותר ייאוש מתקווה, שעה שדונטה סמית, מלך ירושלים, צולף ומכה במכבים ללא רחמים. יכול להיות שמזרחי מאמין בניסים, אבל כדי שיקרה הנס, צריך קוסם חדש. מזרחי הגדול פשוט הולך ודועך יחד עם קבוצתו, והגיע הזמן שמישהו יניח יד אוהבת על כתפו ויציע לו לפרוש ולנוח, ואולי אפילו לראות את רוב המשחקים מהכורסא בבית.
לאוהדי הכדורסל יש תחושה שנפל דבר וההגמוניה עולה לבירה. נדמה לי שמישהו בקרב המקורבים לשמעון מזרחי חייב לספר לו, ללחוש לו את הבשורה ולאפשר לו לנוח ולהיזכר בימים הגדולים של תור הזהב.
