fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

"פרק מחיי נגנב ונמחק"

מרים דודסון בת 77 מחדרה חדורת מרץ ומלאה ברוח התנדבות * אבל גם העשייה המרובה לא מצליחה להשכיח את הימים הקשים כילדה בגטו * היום היא נלחמת שהשורדים יצליחו לחיות בכבוד: "זו חובתנו המוסרית כמדינה וכעם"
מרים דודסון (צילום: אסי קוטין)
מרים דודסון (צילום: אסי קוטין)

מרים דודסון בת 77 מחדרה חדורת מרץ ומלאה ברוח התנדבות * אבל גם העשייה המרובה לא מצליחה להשכיח את הימים הקשים כילדה בגטו * היום היא נלחמת שהשורדים יצליחו לחיות בכבוד: "זו חובתנו המוסרית כמדינה וכעם"

"השלכתי את ילדותי מעל פניי, לא חפצתי בה יותר, לא היה בה כל טוב, אך היא שבה אליי. מסרתי את ילדותי למישהו שאולי זקוק לה, אבל אף אחד לא רצה בה, והיה לי לקחתה בחזרה. העבר עומד מול עיניי, השואה היא בנפשי ובזיכרונותיי. נכון, עשרות שנים מאז חלפו, אך כל עברי רץ בלי רחמים, כל ימיי, כל חיי".

כך, תחת הכותרת "ילדותי העשוקה", כותבת מרים דודסון, בת 77 מחדרה, שנולדה בצ'רנוביץ' ברומניה, וכשהייתה בת שנתיים נאלצה להיכנס עם שני הוריה ואחיה הבוגר לגטו שהוקם בעיר הולדתה. "ילדות ללא צעצועים ומשחקים. ילדות ללא חברים. לא להריח פרח, לא לשחק עם בובות, לא לדקלם שירים ולא לחגוג ימי הולדת. ילדותי נגזלה. פרק מחיי נגנב ונמחק. החבאתי בלב את סודותיי, הגידו אתם, איזו ילדות זאת היתה?".

דודסון משחזרת את רגעי האימה בגטו כאילו הם היו אתמול. דברים קשים. היא מדברת צלול, רהוט, כל פסיק במקום, כל נקודה. כיום היא יו"ר עמותת יש (ילדים ויתומים ניצולי שואה), חברה בוועדה הפרלמנטרית של הכנסת בנושא ניצולי השואה, ומתנדבת בנשמתה.

מרים דודסון (צילום: אסי קוטין)
מרים דודסון (צילום: אסי קוטין)

היא עלתה לישראל עם תואר שני בפילוסופיה, פילולוגיה והיסטוריה, ובמשך 40 שנה כמעט עבדה בתחום החינוך. אבל גם אחרי שפרשה לגימלאות, את רוח ההתנדבות אי אפשר לקחת ממנה. "בכל נושא, לא חשוב מה", היא מעידה. "זה משהו שקיבלתי מהבית. הוריי מאוד אהבו לעזור לאנשים. וגם אני כזו".

היא זכתה בכבוד לקבל מגן הוקרה משר הרווחה והשירותים החברתיים, נואמת קבועה בטקסי יום השואה בחדרה, הדליקה משואה בעיר, הייתה חלק מהמשלחת של ראש הממשלה לאושוויץ וגם היום היא נמצאת באג"ם (ארגון גג למתנדבים בחדרה).

עד מתי תמשיכי?

"כל עוד יהיה לי כוח", היא מחייכת במבוכה.

הלהבות, הגטו, הטיפוס

את הרגע שבו נכנסו החיילים לביתם היא לא שוכחת. "אומרים שילד בן שנתיים לא זוכר כלום. זה לא נכון. אני זוכרת מצוין. אבא לא היה בבית, הוא עבד כסגן מנהל תחנת הרכבת בעיר. היה עובד ציבור, ויכול היה להימנע מהגטו. אבל כשהוא חזר הביתה ולא מצא אותנו, הוא הבין. והוא הגיע מיוזמתו יום למחרת. "אני לא אשכח לעולם את הרגע שבו הגרמנים שפכו נפט על המעקה מעץ שהיה לנו בבית, והבעירו אותו. ואנחנו היינו חייבים לרוץ בין הלהבות לרדת למטה. אני הייתי עם שמלה דקיקה, לא נתנו לאמא שלי אפילו להלביש אותי. והיה חורף קשה בחוץ. זה היה אוקטובר 1941. שלג כבד היה ברחוב".

אחרי חודש בגטו נלקחה דודסון עם משפחתה (גם הסבתות ואחד הסבים היו במחנה) למחנה העבודה בטרנסניסטריה. "אמא שלי החלה לעבוד בעבודות חקלאיות שונות. אבא נשלח לעבודה בחציבת סלעים והנחת פסי רכבת. אני חליתי שם בטיפוס, מחלה שפגעה בי קשות ועד היום אני סובלת מראייה לקויה בגללה".

דודסון ומשפחתה שוחררו במרץ 1944, "אבל מסע החזרה לצ'רנוביץ לקח לנו חודש ימים. הגענו הביתה, הכי היה הרוס. שרוף. מראות קשים".

היא מאוד גאה באביה, שברח יחד עם עוד שני יהודים מהמחנה והצטרף לפרטיזנים. מאוחר יותר הוא הפך לחייל בצבא האדום, והיה בין הבודדים שהגיעו לבונקר של היטלר ב~8 במאי 1945, יום לפני הסיום הרשמי של המלחמה.

דודסון מוטרדת מאוד ממצבם של שורדי שואה רבים בישראל. "מאוחר מדי התחילו להבין שיש לכבד את ניצולי השואה בארץ. חבל מאוד שיש עוד שורדים שמתקיימים בקושי. דווקא לכל אלה מגיע את מירב התנאים כדי לתת להם לסיים את חייהם בכבוד".

בנאום שהיא נשאה בערב יום השואה אמרה דודסון בין היתר: ""אז היהודים נלחמו על חייהם. היום השורדים נלחמים על זכויותיהם. זקנה מכובדת מגיעה לשורדים! אנחנו מחויבים להבטיח כי ניצולי השואה יחיו ברווחה. אין זו אלא חובתנו המוסרית כמדינה וגם כעם".

מדובר, אין מה לעשות, בדור הולך ונעלם. את חושבת שהמורשת תישאר?

"לצערי הרב קראתי שיש בארץ עוד 23 אחוז שלא שמעו מעולם ניצול שואה או לא הכירו ניצון שואה. חייבים להגיע אליהם ולהשריש את המורשת מולם".

וכשאת רואה את מה שקורה היום בארץ ובעולם, את אופטימית?

"אני מטבעי אופטימית. למרות כל מה שקורה, אני רואה את ישראל צועדת קדימה. אני מאוד מקווה שיהיה לנו כוח להתאחד ולעמוד כעם חזק, גם מוטל גל הטרור החדש שמשתולל בעולם".

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות