fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

"עכשיו אנחנו יושבות ביחד, את מי ידקרו? אותי או אותך?"

אימאן בסטוני, ערבייה מוסלמית, אשת חברה מוכרת בחיפה ובקריות, מתמודדת עם המצב הביטחוני בדיוק כמונו ומתפללת שיום אחד כולנו נהיה ישראלים. היא לא מאמינה באלוהים, מכבדת את שכניה היהודים בשכונת דניה ולא נוסעת ביום כיפור, מחנכת את בנותיה לדו קיום ואומרת נחרצות: "אני לא עיראקית, לא סעודית, לא סורית ולא ירדנית, אני ישראלית. גם לי אין ארץ אחרת"
מתלבשת חופשי. אימן בסטוני (צילום: דורון גולן)

זה כמה שבועות שהארץ בוערת, מדי יום נפגעים אנשים מאירועי טרור, והפחד שולט ברחובות, אך לא רק היהודים פוחדים, אלא גם ערביי ישראל.

אימאן בסטוני, אחת מנשות החברה הבולטות של חיפה והקריות מתגוררת עם משפחתה בשכונת דניה שעל רכס על הכרמל, והם המשפחה הערבית היחידה שמתגוררת בשכונה היוקרתית. אימאן, אשה יפה, מוזמנת באופן תדיר לכל אירוע חברתי שמתקיים באזור.

בסטוני, בת 46, שגידלה את שלוש בנותיה בסביבה יהודית מעידה על עצמה שהיא אתאיסטית. יש לה גם הרבה מה להגיד על ההנהגה. הערבית והיהודית.

היא נולדה כאימאן עודה, בשכונת כבאביר בחיפה, שתושביה משתייכים לעדה האחמדית. האחמדים הם מוסלמים המפרשים את הקוראן מעט אחרת ודוגלים בדו קיום. אביה, חאלד, עבד כקבלן משנה בחברת הריצוף אלוני והקפיד מאוד על חינוך ילדיו. "אבא שלי היה אדם מאוד חכם. קורא הרבה, אדם שקט ורגוע", נזכרת בסטוני, "היה לו מאוד חשוב לחנך אותנו. עד היום אני אומרת לבנות שלי דברים שהוא אמר לנו, מעבירה להם אמירות שלו".

אמה הייתה עקרת בית שגידלה ארבעה ילדים – שני בנים ושתי בנות. "הייתי ילדה מרדנית", היא מספרת, "אם אמא שלי הייתה יושבת פה, היו לה הרבה סיפורים לספר על המרדנות שלי. הייתי ילדה טובה, רגישה ועצמאית. לא גדלתי בבית עם שפע, זה היה בית צנוע שלא היה חסר בו כלום, אבל לא היו מותרות. מרד בחברה, בצורת החינוך, עצבן אותי שהרשו לאחיי דברים שלי לא הרשו והתקוממתי. היו אומרים לי להגיע הביתה בשעה חמש, כשאחי, טארק, שהיה מבוגר ממני בשלוש שנים, יכול היה להתהולל ולעשות מה שהוא רוצה".

היא הייתה רק בת 17 וחצי כשהכירה את עו"ד חסן בסטוני, המבוגר ממנה בעשור. "סיימתי לימודי תיכון ועבדתי במשרד עורכי דין בחיפה עד שאחליט מה ללמוד. היה תיק רצח מסוים ועורך הדין שלח אותי לפרקליטות לצלם חומר מהתיק, וחסן היה שם. הוא היה התובע. הוא שאל אותי איך קוראים לי ואמרתי שקוראים לי אימאן, והוא היה מופתע. כי הייתי מופרעת כזו, לבושה בג'ינס קרעים. הוא אמר שהוא לא חשב לרגע שאני ערבייה, וכששמע את השם שלי הסתכל ואמר לי: 'את תהיי אשתי'. אמרתי לו 'בחלום שלך' והלכתי".

בסטוני לא ויתר ובמשך שנתיים חיזר אחר אימאן, שלח לה פרחים ומתנות, עד שהיא החלה להבחין בצד היפה שבו והתאהבה. "זה היה סוג של לצאת לחופש", היא אומרת, "נכון. הוא ערבי, אבל מאוד ליברלי. הוא למד בבית הספר הריאלי והיה מאוד נאור. החלטתי לתת לו צ'אנס ולאט-לאט התאהבתי בו. בגיל 20 כבר הייתי נשואה".

הסיפור המלא יפורסם מחר ב: "הד הקריות".

מתלבשת חופשי. אימן בסטוני (צילום: דורון גולן)
מתלבשת חופשי. אימן בסטוני (צילום: דורון גולן)

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות