כל חיי הצבעתי למפלגת העבודה, למעט פעם אחת. זה קרה בבחירות שאחרי מלחמת יום הכיפורים. היתה מפלגה קטנה שדיברה על שלום בגבולות בטוחים. תמכו בה אנשים כמו מאיר פעיל ולובה אליאב, אנשים שתרמו לעשייה חברתית, לביטחון ולבניין הארץ. כל מה שמפלגות המרכז-שמאל מציעות היום. אלו השניים שהואשמו כשמאלנים, רחמנא ליצלן, הבינו כבר לפני 40 שנה, שבסוף נצטרך לשבת עם הערבים, לדבר, וכן, גם להתפשר. גם בנימין נתניהו יודע את זה, אולי יותר טוב מכולנו.
הוא שמקבל דוחות מודיעין, שחש את הרוחות הקרות מאירופה ומארצות הברית, יודע שרגע האמת הולך ומתקרב, שהוא לא יוכל יותר לשחק לרוחב, כפי שאומרים בשפת הכדורגל, ולא יוכל לבזבז זמן, להעיף את הכדור ליציע ולמסור להגנה. עכשיו הוא במאני טיים, ולכן מצב החרדה שלו הולך וגובר, כי הוא צריך שותפים לדרך, לרעיון. מפלגות המרכז מתאימות לנתניהו.
גם ש"ס עם אריה דרעי, שהוא מתון מדינית, והיה שותפו של רבין להסכם אוסלו, מתאים לו. לכן, אם חפצי חיים אנחנו, ממשלה יציבה שתכיל את כוחות המרכז ואת ש"ס יכולה לעשות את השינוי הנדרש. גם יאיר לפיד וגם שלי יחימוביץ יודעים, שהדרך היחידה לשפר את מצב מעמד הביניים, היא להביא הסכם מדיני שישנה את סדרי העדיפויות. מה שאני אומר בעצם, הוא שכולם, כל המתונים, צריכים לשנס מותניים ולעזור לבנימין נתניהו.
