fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

"מעולם לא הייתי כל כך שלמה עם משהו שאני עושה"

הסיפורים האנושיים, תופעת החרם והשיימינג, השבחים לנפתלי בנט, התחרות הקשה, ההתמודדות עם החשיפה, הקשר לבנות, החיבור לשכונת עין הים. כתבת החינוך של ערוץ 2, יעל אודם, מדברת על הכל. ראיון חובה לכל אמא
יעל אודם באולפן. "כמו לצאת לטיול שנתי כל יום" (צילום: אייל בן יעיש)
יעל אודם באולפן. "כמו לצאת לטיול שנתי כל יום" (צילום: אייל בן יעיש)

יעל אודם אוהבת את שעות הבוקר. אחרי שהיא מסיימת לטפל בשתי הבנות, היא יכולה לשבת בניחותא עם כוס הקפה שלה בבית הפרטי בשכונת עין הים בחדרה. עבור מי שמסיימת את יום העבודה שלה כל יום מאוחר בערב, עם אדרנלין שיא, הרוגע הזה הוא לא דבר של מה בכך.

הסיפור האנושי

אודם, 33, נשואה לים, אמא לשתיים ולעוד אחת שבדרך, נולדה בכפר יהושע. שם גם הכירה את בעלה. אוהבת את האוויר הצח, המרחבים, הטבע. העיר פחות בשבילה, אבל נחתה בחדרה לפני כשלוש שנים, בעיקר מחוסר ברירה. "חיפשנו את המקום הכי מתאים והכי קרוב להורים, כדי שהעזרה של הסבתא עוד תהיה רלוונטית", היא מספרת.

אז היא אומנם גרה בעיר, אבל ליד הים, בשכונה חדשה יחסית, וממש מרגישה שהיא מצאה את הנחלה שלה: "עין הים זה מקום מדהים, המקום המושלם. בעיקר אסופה של אנשים טובים, נחמדים, חברותיים, קהילה פעילה ותוססת. חוף הים שלנו הוא נדיר, השמורה מאחורי הבית נדירה, ויש פה המון פוטנציאל".

זה, אגב, המקסימום שאודם יכולה לספר על חדרה. ככה זה כשאת כתבת החינוך של חדשות ערוץ 2, ואת רוב השעות את מבלה בשטח ובאולפן מול המצלמות.

אודם נכנסה לתפקיד כתבת החינוך רק לפני מספר חודשים, אבל היא כבר 8 שנים בערוץ 2. לפני כן עשתה בעיקר כתבות מגזין בכל מיני תחומים. "בעיקר סיפורים אנושיים, האהבה הגדולה שלי", היא מדגישה.

איך בכלל הגעת לשם?

"תמיד חלמתי לעשות חדשות. כידוע לך כפר יהושע לא ממש מחובר לברנז'ה, אז לא היו לי קשרים, ובמקום ללכת לגל"צ העדפתי להיות מדריכת חי"ר בצבא. לאחר השחרור נרשמתי לתואר בתקשורת במכללה למנהל, ולקראת סוף התואר אזרתי אומץ והתקשרתי לסמנכ"ל החדשות דאז, חיליק שריר. אמרתי לו שאני בדיוק מה שהוא צריך. בלי ניסיון, בלי רזומה של תחקירנית ברפי רשף, אבל כדאי לו לנסות אותי".

והוא ניסה?

"הוא חיבר אותי למישהי, שביקשה ממני שאכין רשימה של 8 אייטמים לחדשות של מחר. למזלי, האסון של מישהו אחד הוא המזל של אחר. באותו יום היה את הסיפור של רגב וגולדווסר. היינו בנווה אילן וביקשו ממני לזמן אנשי רוח וביטחון לאולפן. אני זוכרת שהערתי את מאיר שלו בשש בבוקר. זה היה בשבילי וואו, וכמובן שבאותו יום גם התקבלתי. אהבתי את זה מאוד. מקום עבודה עם הרבה אדרנלין, כל יום אתה נחשף לסיפורים חדשים, לריחות חדשים".

אפרופו אדרנלין, זה משהו ממכר לא?

"יש בזה משהו. כמו ללכת לטיול שנתי כל יום. בעבודה שלנו אתה נבחן בכל יום מחדש. יום אחד אתה יכול לפתוח מהדורה ויום אחרי הסיפור שלך לא ייכנס. זו עבודה מאתגרת ומעניינת".

ואת בחרת בחינוך, שזה אולי הדבר שהכי מעניין את הצופים בבית. כולם מתחברים לזה.

"למזלי. אבל אני לא רואה את החינוך במובן של חינוך, אלא יותר במובן של הורות. חינוך הוא מגיל 3 ועד 18. הורות היא מגיל לידה ועד בכלל. זה נושא כל כך רחב. מכל מה שקשור לצרכנות בלידה ועד התופעות שיש היום בקרב בני הנוער. אין לזה סוף, בסופו של דבר זו שיחת הברזייה של כולנו. אני אתן דוגמא. 50 אחוז מההורים דיווחו שאין להם שיחות יום יומיות עם הילדים. הם מסתפקים בהודעות. לא יושבים ומדברים. וזה נוגע להמון אנשים. אתה לא באמת יודע היום מה הילד שלך מרגיש, בטח כשזה מסתכם באימוג'י. לשבת בקופת חולים באולגה או בהצגה בנתניה ולשמוע אנשים מדברים על הסיפור שלך, זה משמעותי מאוד עבורי".

את נוגעת בהמון סיפורים אישיים, שחלקם הגדול עוסק כמו שאמרת בהורות, בילדים, בקשר שבין הילד להורים. זה משפיע עלייך כאמא?

"בסופו של דבר אני משתדלת לקחת משהו מכל דבר. בסוף מה שנשאר אלה הסיפורים האנושיים. סיפור על ילדה שנפגעה קשה מבקבוק תבערה ונאבקת בזה בבית החולים מרתק אותי. עבורי ילדה כזו היא גדולה מהחיים. או ילדה שהפכה למשותקת כתוצאה מחיסון שגרתי בבית הספר. הלב שלי נקרע בסיפורים כאלה. ברור שזה משפיע. או בתקופה האחרונה, שהרבה הורים מנסים להתגונן מתקרית הפייסבוק הבאה, מחרם או משיימינג. או שולחים את הילדים לקורס אמנויות לחימה או ביטחון עצמי נגד החברה שהם מנסים להיכנס לתוכה. זה נורא בעיניי".

עד כמה התחרות מנחה אותך?

"בחברת החדשות אין מרפקנות. התחרות היא מול עצמך. אנשים פה מאוד מפרגנים, רוצים לעזור אחד לשני, לעבוד יחד. התחרות היא לא מול הקולגות אלא בניסיון להשאיר חוטם, להיות הכי טוב, כל יום מחדש. למזלי אני עובדת בחדשות ערוץ 2, עם הרייטינג הכי גבוה, והרווחנו את זה ביושר".

לכן רבים מעדיפים דווקא את ערוץ 10. בגלל השחצנות הזו שלכם.

"אני חושבת שהמתחרים עושים עבודה מעולה. יש להם מהדורה מעניינת, נראית טוב, יש להם כתב חינוך מצוין, אבל לטעמי אנחנו מטפלים הכי נכון בסיפורים. נעימים. לא דורסניים. כל אמא שתתקשר אלי תקבל מענה. אני שולחת 3 פעמים ביום שאילתה למשרד החינוך".

יעל אודם באולפן. "כמו לצאת לטיול שנתי כל יום" (צילום: אייל בן יעיש)
יעל אודם באולפן. "כמו לצאת לטיול שנתי כל יום" (צילום: אייל בן יעיש)

לא פשוט לעבוד הם הורים בעידן של היום.

"נכון, אבל אני מנסה לעזור בכל פנייה. לא הכל שווה כתבה, אבל אני פונה. החל מסייעת שלא הגיעה לעבודה בבוקר ועד למזון בעייתי. אין ספק שההורים רוצים את הכי טוב לילדים שלהם, אבל לפעמים התגובות שלהם לא מידתיות. בתחום שלי פשוט אי אפשר להישאר אדישים. הכל חשוב כמעט".

עד כמה החשיפה עושה לך את זה?

"אני לא יכולה להגיד שאני לא נהנית ממנה, אבל מצד שני זה משהו חדש עבורי להתמודד איתו. אין ספק שתחום החינוך חשף אותי, אבל יותר קשה לי מהכל זה שההורים שלי שינו את היחס".

תסבירי.

"אבא שלי הוא מנהל מחלקת החינוך בטבעון.  הוא כל הזמן אומר לי 'כל הרחוב עצר אותי, אני כבר לא אני יותר, אני אבא של יעל אודם'. לפעמים אני רוצה להיות יעל, ולא כתבת החינוך של ערוץ 2. המצב הזה גורם לי לשקול 10 פעמים כל מילה שאני אומרת, אפילו לחשוב טוב טוב על מה שאני כותבת בקבוצת הוואטסאפ של הגן של הבת שלי".

והמעמד הזה ככתבת חינוך הוא תחנה בדרך?

"אני מאוד מקווה שלא. מעולם לא הרגשתי כל כך שלמה עם משהו שאני עושה. זה מרתק אותי. גם בריאות זה תחום חשוב, אבל שום דבר לא משתווה בעיניי לחינוך והורות".

את אמא במשרה מלאה, עוד מעט לשלוש בנות. קשה לשלב עם זה קריירה כזו, לא?

"מאוד קשה. קודם כל אני מתייעצת המון. גם עם אמהות ותיקות אצלנו כמו קרן מרציאנו, דנה וויס, וגם עם יועצים של מכון אדלר. אני טוענת שאם האמא מאושרת, גם הילדות יהיו מאושרות. אני יכולה להוות להן דוגמא מצוינת להגשמה עצמית ומימוש. ברור שאני נקרעת מזה שאני חוזרת אחרי מהדורה הביתה והן ישנות, ולמעשה הכל בבית קרה בלעדיי, אבל אני בטוחה שיום אחד הבנות שלי יהיו גאות בי".

את גאה בחינוך של 2016 בישראל?

"תקציב החינוך פה הוא השני אחרי תקציב הביטחון, ואני לא חושבת שמישהו מקל ראש בגידול ילדינו. לארגוני ההורים יש היום חשיבות אדירה, ואני גם מאוד מעריכה את השר בנט, אנחנו אולי לא באותו צד של המפה הפוליטית, אבל ייאמר לזכותו שהוא נכנס לתפקיד ולא מיהר לשנות. הוא בקיא מאוד בפרטים הכי קטנים, ועשה 4 רפורמות חשובות. מה שמדאיג פה הוא כל נושא האלימות, ברשת והאלימות הפיזית. הכל יהיה קיצוני ובוטה. אתה לא יודע מתי הילד שלך יחטוף".

האלימות היא תמונת מראה של החברה.

"נכון. ובדיוק בגלל זה אני חושב שלעיתונאי יש המון השפעה".

בעוד מספר חודשים תלדי. את חוששת מה יקרה כשתחזרי?

"בחדשות ערוץ 2 גדל דור צעיר ומבטיח של בנות חכמות, מבריקות, שנראות טוב. אני כבר אמא לשתיים וחצי בנות, ואני חריגה בנוף. אבל אין לי חששות. מאוד מפרגנים, לי, קיבלו יפה את ההריון שלי, אבל נראה לי שהפעם אצטרך לחזור מהר, לא לקחת את הזמן בחופשת הלידה".

יעל אודם עם בעלה והבנות. אוהבים את הבית (צילום: מתוך אלבום משפחתי)
יעל אודם עם בעלה והבנות. אוהבים את הבית (צילום: מתוך אלבום משפחתי)

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות