fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

מחוברות: הפסטיבל שנוסד בחדרה המחבר בין אמהות לבנות

קרן ומאי דודי
קרן ומאי דודי

כשהראל, בתה של איילת בן צבי, הגיעה לגיל 12, היא חגגה לה בת מצווש כמו שמקובל במחוזותינו, "באולם, עם מצגת, BOOK ולוק אבל היה חסר לי תוכן בכמה מימדים. גם הקשר בינינו השתנה כי כשילדות מתחילות את גיל ההתבגרות אז באופן טבעי אני כמו אחרות הפכתי מהאמא הכי יפה, חכמה, טובה שהיא הכי מתגאה בי לאמא שאומרים לה לא לדבר ליד החברות ואם את יכולה גם אל תהיי בכלל באזור כאילו מה קורה כאן? הפכתי לאמא פאדיחה", היא אומרת.

אחרי שלוש שנים של השקעה, בן צבי החדרתית יצרה את פסטיבל מחוברות: מיזם נשי מקורי שמגיע מחדרה ומושך אליו משתתפות מכל הארץ. "זה ממש לא פסטיבל של נצנצים ואיפורים אלא כזה שמחזק את הדימוי העצמי. גיל 12 זה גיל הבלבלות, מפתן גיל ההתבגרות ועם כל הכבוד, בת מצווש באולם ובוק לוק זה לא מספיק. רציתי להעביר לבנות מצווה ידע, טיפים, חוויה מרגשת מסעירה ומכוננת. כלים לתקשורת וחיזוק הקשר בין האימא לבת בצורה מקצועית ועוטפת. לא פשוט להרים דבר כזה, ממשהו קטן שרציתי לעשות לבת שלי זה הפך להיות הייעוד שלי ומפעל חיי.

הפסטיבל הקרוב יתקיים בין ה-11-12 לאוקטובר הקרוב במלון חוף נחשולים הסמוך לחוף דור. בין השאר ירצו בו ד"ר עינת גלזר מומחית לאינטיליגנציה רגשית, ענת זפרני מומחית בתקשורת לגיל ההתבגרות, רקדנית הבטן אביגיל קליין שתדבר על חיבור דרך תנועה וגולת הכותרת שתשמח נערות רבות: כוכבת הרשת והדוגמנית זמרת אנה זק.

בן צבי נולדה ומתגוררת בחדרה, שנים גרה בפרדס חנה עד שחזרה לעין הים. הייתה קרובה מאוד לאימה רינה בן צבי ז"ל, גננת מיתולוגית בחדרה שאהבה מאוד ילדים והייתה בקשר הדוק מאוד עם הראל נכדתה ובתה של איילת. “כשאמא שלי נפטרה בפתאומיות ב-2009 זה היה משבר גדול לשתינו. ציר מרכזי בזהות שלי הוא זה שאני הבת שלי רינה. זה לא מקרה שהיעוד שלי קשור בחיבור בין אימהות ובנות. אחרי שנה חברה שכנעה אותי ללכת לסדנה של מודעות, לא הייתי חשופה לעולם הזה של הסדנאות אבל הלכתי והייתה לי חוויה מאוד עוצמתית, ורציתי ללכת למשהו דומה גם לבת שלי ולי, חיפשתי סוג של סדנא קלילה, לא מצאתי וגם הבת שלי לא רצתה לבוא לסדנאות כי הן חפירות מבחינתה.

איילת איה בן צבי

"אני במקצועי מפיקה, יוצרת ועורכת תוכן, עשיתי למשל את התכנית 'טברנה' בערוץ 2, אני יודעת לעשות פסטיבלים והפקות, לא מצאתי מה שרציתי אז העברתי קו בין כל הנקודות ואמרתי 'יאללה אני אעשה את זה'. נפגשתי עם פרופ' אריאלה פרידמן שכתבה את הספר 'מחוברות- אמהות ובנות' והיא ונתנה לי את ברכת הדרך כשאמרה 'את לא מבינה כמה צורך וחשיבות יש לדבר הזה'. קיבלתי איתותים שאני בדרך הנכונה למרות המהמורות. מזל שלא ידעתי בתחילת הדרך מה מזמנת לי היזמות. זאת דרך לא סלולה, תלולה, רצופה בשבילים לא מסומנים, בוגדנית כמו רכבת הרים. הרבה חוסר וודאות, מטוטלת בין שימחה עילאית ובדידות נוראית”.

כיום היא מתמקדת רק במיזם של מחוברות, “אשר כרוך בהרבה מאוד השקעה, לא תיארתי לעצמי עד כמה. הצוות שלי ואני השקענו הרבה מאוד מחשבה בפיתוח ופיצוח של הדבר הזה. זה לא פסטיבל של סדנא מכאן ומפה ויאללה, יש פסטיבל. זה פסטיבל שיש לו קונספט, רציונל, אג'נה וחוט שמקשר בין כל התכנים", היא אומרת.

האג'נדה היא להראות שבת מצווה היא מעבר לאירוע בנאלי באולם?

"הפסטיבל עלה מתוך הצורך שלי כאמא, למען הראל ביתי, רציתי שנחגוג שתינו ולא זכינו לזה כי היא כבר חיילת. עדיין, הרגשתי צורך להראות שגיל 12 זה לא עוד יום הולדת, זה גיל מאוד מאוד סימבולי, הבת נפרדת מהילדות ונמצאת על קו התפר שבין עולם הילדות לעולם הגדולות. זה גיל הבלבלות, מפתן גיל ההתבגרות שהוא חתיכת גיל וזה מתחיל כבר בגיל 11 היום. המנחות שלי בפסטיבל צוחקות ואומרות שזה חלק טבעי מגיל ההתבגרות אבל אני לא ידעתי שככה זה צריך להיות ודי התבעסתי, שאלתי 'מה קורה כאן?', חיפשתי דרכים להתחבר מחדש לבת שלי וגם יש הרבה מאוד ריבים. אני זוכרת שנטרפתי איך למשל אני מליון פעמים מבקשת ממנה לשים את הבגדים באמבטיה בסל הכביסה ולא על הרצפה והיא לא הבינה מה היא רוצה ממני. בגיל ההתבגרות יש נתק, הבנות ממש משתנות".

ומתרחקות מאמא

"כן. היום אני כבר מומחית לגיל ההתבגרות ואני מבינה שהריחוק הזה לא רק טבעי אלא הכרחי כי עד גיל 11,12, ההורים הם מקור הסמכות ומהגיל הזה הן צריכות לפתח זהות משל עצמן. החברים, המסכים ועיניינים חברתיים הופכים להיות מקור הסמכות. הריחוק מההורים הוא טבעי והכרחי על מנת לבנות את הזהות האישית והחברתית שלהן, לבנות את עצמן.

"זו הפעם הראשונה שאני אמא לילדה וגם חיפשתי כלים וטיפים לתקשורת איתה. בגיל ההתבגרות הן ננסות לעולם חדש, הגוף משתנה, צריך לדבר איתן על כל מיני מושגים כמו חזיה ראשונה, מה זה וסת, מצבי רוח, הבנים הופכים ממעצבנים למעניינים וכל השינויים האלו, הביטחון העצמי יורד וזה פרק חדש בחיים שלקראתו הן צריכות לקבל ידע מהימן, מה שיש בתקשורת זה ממש ממש לא מספיק ! יותר מזה מאוד חשוב שהן לא ידפקו חשבון למסרים שמקבלים מהתקשורת על איך אשה צריכה להיראות וכמה עליה לשקול. כל נערה צריכה להתחבר לעוצמות ולחוזקות שלה. כל אחת היא יפה, יחידה ומיוחדת".

אסנת את ואני דניאל עוזרי
אסנת ודניאל עוזרי

צריך לזכור שאירוע שכזה לא היה קודם לכן בישראל ובאופן טבעי יש גם חבלי לידה שצריך להתמודד איתם: ”חשבתי שיש לי פסטיבל מהמם ועוצמתי, כולן מרוצות ולמדתי תוך כדי תנועה שמסתבר שזה לא מספיק", אומרת בן צבי, “ מסתבר שרוב העבודה אולי 80 ממנה זה לעלות את הפסטיבל לתודעה הציבורית ותודעת האמהות ולעשות פרסום ויחסי ציבור כי מפה לאוזן זה לא מספיק. המזל שלנו שיש לנו את שהן השגרירות ושהתקשורת מאוד מפרגנת לנו. אני תמיד אומרת שיזמות זה כמו רכבת הרים ומטוטלת, יש המון מהון רגעים של 'היי', אושר, שמחה וסיפוק ומצד שני של יאוש ובדידות וקושי ואחד הדברים ואחד הדברים שמתדלקים אותי להמשיך ולא לוותר ויש המון רגעים שקשה לי, זה האמהות והבנות שעוזרות לנו ומבינות את הדלק של המיזם. כמה בנות למשל פתחו לנו דף באינסטגרם והם מנהלות אותו, אחרות כל הזמן רוצות פעילויות המשך".

האירוע הראשון התקיים בפברואר 2017, במלון עדן אין בזכרון יעקב. ומאז התקיימו עוד כמה, אולי גם בזכות ההתעניינות של התקשורת – בן צבי כבר הופיעה בכמה תכניות טלוויזיה בהקשר שלו – והעובדה שמגיעים אליו מכל הארץ. "אמהות ובנות אומרות שזו המתנה הכי גדולה שהן קיבלו בחייהן, יוצאות עם דמעות בעיניים ואומרות 'איך לא חשבו על זה קודם', אומרות שזה רעיון גאוני וחוויה מכוננת ומשנה חיים. זה פסטיבל מאוד, מאוד מושקע, עם תכנית מגוונת על חוקי ההפעלה האמיתיים של החיים שלא מלמדים בבית ספר. אני מביאה נשות מקצוע מהשורה הראשונה שלא רק יודעות להעביר את התכנים בצורה אינטילגנטית אלא גם עוטפות את הכל בהומור, מבחינת הנערות הן באות לסוג של סטנד אפ".

זו בעצם יוזמה שבאה מחדרה. את במגעים עם העירייה כדי שהוא יתקיים פה?

"אני מאוד רוצה לשתף פעולה עם עיריית חדרה, בשלב הראשון להפיק פסטיבלים יומיים ובשלב שני להקים את מרכז מחוברות – לאימהות ולבנות בעיר. פניתי לממלא מקום ראש העיר טל אליהו וסגנית ראש העיר חדוה יחזקלי והם מאוד בעניין, חדווה אפילו מחתה דמעה כשהיא ראתה סרטון של הפסטיבל ואמרה שחייבים לעשות עם זה משהו בעיר. אני מאוד אשמח, חדרה היא הhome town שלי ומאוד הייתי רוצה שהיא תהיה בסיס האם של הפסטיבל ושיהיה כאן מרכז שיקיים סדנאות של 'מחוברות' באופן עקבי, אני מקווה שאחרי הבירות יזמינו אותי מהעירייה לפגישה בעניין".

מה החלום להמשך?
"החזון והחלום שלי הם שזה יהיה אירוע מאסט בשנת המצווה, כמו שיש בת מצווש עם בוק, מצגת ואולם, שכל אמא ובת יקבלו את המתנה הזו, משהו שירפד להם את הקשר הקשר לגיל ההתבגרות, חוויה שתפתח להם את ערוצי התקשורת, העובדה שאמא ובת נמצאות באותו המרחב שמדברים על הדברים הכי אינטימיים בצורה מקצועית והומוריסטית ששובר את הקרח וזה נותן לגיטימציה להמשיך לדבר על זה בבית, דברים שקודם לכן לא דיברנו עליהם. זפרני אומרת שלמרות כל הפתיחות שיש היום עדיין סטטיסטית 4 מתוך 10 אמהות לא מספרת לאמא שלהן על הפעם הראשונה שקיבלוווסת ועם כל הקידמה צריך לעבוד על הקשר והפתיחות. פתאום הבנות אומרות 'איזה כיף להיות יחד', או נעשות חבורה גדולה, חוות עוצמה של סיסטרהוד ומקבלות כלים לתקשורת בריאה ופתוחה שזה מאוד חשוב בגיל ההתבגרות. אני מקבלת פניות גם לעשות פסטיבל כזה לאבות ובנות, אבות ובנים או לאמהות ובנים. עשו מחקר באוניברסיטת הווארד שנמשך על פני 3 דורות ושם הגיעו למסקנה אחת ויחידה שמה שגורם לאנשים להיות הכי מאושרים זה יחסים טובים וזה הקסם של הפסטיבל שהוא גורם לנו להתקרב למי שאנחנו הכי אוהבות".

דלית רוזן שהשתתפה באחד הפסטיגלים עם ביתה דקל, מספרת על החוויה: “הגענו לשם בהמלצה חמה מאוד של חברה שלי, הקשר שלי עם ביתי תמיד היה טוב ויצאנו מהפסטיבל בקשר עוד יותר חזק, עם תחושה של היי, אהבה וחום שקשה להסביר במילים, זו חוויה שהיא באמת כל כך עוצמתית שמי שלא עובר אותה לא מבין לאיזה גבהים אפשר להגיע בחיבור הזה. למשל הייתה שם פעילות שישבתי מול הבת שלי, הביאו מדבקות והייתי צריכה לרשום על כל מדבקה מחמאה ולהדביק אותה על דקל, להסתכל עליה ולהגיד לה 'אני אוהבת אותך כי את חכמה, טובה, מוכשרת ואחות מקסימה'. בסוף היא עמדה מולי כולה מלאה במדבקות ועם החוזקות בפנים, זו הייתה הזדמנות להגיד לה את כל מה שאני חושבת וגם מאוד העצים את הילדה. הכרנו שם גם הרבה אמהות ובנות אחרות שאנחנו עדיין בקשר איתן.

"זה לא פסטיבל רוחניקי מידי, יש הרבה צחוקים וגם המרצה סיפרה לנו על עיניני מחזור וציצים, דברים שלא יוצא לי ממש ביום יום לשבת ולדבר איתם וגם אלו נושאים שהם קצת מביכים. זה איפשר לנו להיות אחת ליד השניה כשמדברים על הנושאים האלה בצורה סופר רצינית ומקצועית אבל גם מאוד מהנה והומוריסטית".

ביקשנו גם חוות דעת של הנוער… זה מה שנועה רון מספרת לנו: “בסוף מאי השתתפתי בפסטיבל יחד עם אמא שלי, זה היה מדהים, חוויה מטורף וכל בת ואמא צריכות לעשות את זה, יש שם סדנאות מדהימות כל מיני דברים מרגשים שלא הייתי חושבת עליהם. זה מאוד שיפר לי את היחסים עם אמא שלי, זה מאוד פתח אותי אליה ובאמת יצאתי משם עם אושר גדול וגם בעצב כי לא רציתי ללכת… אני מאוד רוצה שעוד בנות שחושבות שהיחסים שלהם עם אמא שלהם לא משהו שילכו לפסטיבל זה רק יעשה להן טוב".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות