שנים מלווים בני משפחת סמואל את הבת מורן לתחרויות בכל העולם ושותפים מלאים לקריירה הספורטיבית שלה. אבל עבור יהודית ואברהם סמואל, הרגע שבו מורן ענדה את המדליה הפראלימפית בחתירה בריו, היה הגדול והמרגש ביותר, כך גם עבור אחיה מירב, מעיין ועדי, וגם אחיה הבוגרים מנישואיו הראשונים של האב, לילך המתגוררת בסקוטלנד ורפי .
סיפורה המופלא של סמואל הוא מקור השראה לסיפור הצלחה בכל קנה מידה.
סמואל הייתה כדורסלנית מצטיינת בקבוצת נירוסופט כרמיאל, הספיקה להשתתף במשחקי גביע אירופה, ובנבחרת הנשים הצעירה של ישראל, שם נחשבה לאחת הכדורסלניות המצטיינות. את שירותה הצבאי עשתה כמדריכת אימון גופני בחיל האוויר.
תכניותיה הספורטיביות נגדעו באחת כאשר בגיל 24, סבלה מהתפרצות מום מולד בכלי דם בעמוד השדרה, והפכה למשותקת בפלג גופה התחתון. סמואל עברה שיקום ארוך בבית לוינשטיין, אך לא ויתרה על העיסוק בספורט, והמשיכה לייצג את ישראל בתחרויות בינלאומיות ולהעניק השראה לנשים רבות במצבה.
לאחר תקופת שיקום השלימה סמואל את לימודיה האקדמיים ובתוך כך סייעה להקמתה מחדש של נבחרת הנשים של ישראל בכדורסל הפעם בכיסאות גלגלים.
מפגש עם לימור גולדברג, מנהלת פרויקטים באתנה, עמותה לקידום ספורט הנשים בישראל, הוביל אותה לענף החתירה.
