תנועת נשים עושות שלום היא תנועת שטח בלתי מפלגתית, הגדולה בארץ, שאינה תומכת ביוזמה ספציפית זו או אחרת, אלא פועלת לקידום תמיכה ציבורית וליצירת מנופי לחץ על מקבלי ההחלטות, מתוך אמונה שנשים צריכות לקחת אחריות על עתיד ילדיהן ומתוך התפיסה ששילובן בהליכי פיוס מגבירים את הסיכוי לשלום בר קיימא, בהתאם להחלטה 1325 של האו"ם. לפני כשבועיים ציינו נשות כרמיאל/משגב שלוש שנים למשמרת השבועית שלהן בצמתי העיר. בכך הפכו לקבוצה שהקדישה הכי הרבה שעות באופן מתמיד, בכל מזג אוויר.
חברת הקבוצה חנה בן יוסף מספרת על האירוע: "היה מרגש לפגוש את הנשים שהיו אתנו בתקופות שונות במהלך שלושת השנים, חברות נוספות שהייתה זו להן הפעם הראשונה וכמובן, החברות הקבועות. אנחנו מחזיקות יחד את המשמרת הזאת בצומת כל שבוע: בחורף ובקיץ, בשרב ובקור, בימים מתוחים וקשים כמו בימים בהירים ושמחים. פיתחנו את אמנות השיח הקצר עם נהגים, נוסעים ונוסעות ועם עוברי אורח, שבדרך כלל כאן בצומת, אלה חיילים, או תלמידי ישיבה, או מילואימניקים, או צעירים מהכפרים הקרובים, או סתם עוברי אורח הממהרים לתחנה המרכזית/הרכבת, או אל תחנת האוטובוס שמעבר לכביש. כל אדם הוא עולם ומלואו, ולכל אחת ואחד יש את הזיק הזה שניצת בעיניים ואת החיוך שמתפשט על הפנים כשהוא או היא רואה אותנו, שומעת את ה"אהלן" או ה"שבת שלום", "חג שמח", " שנה טובה" או "רמדאן כרים", מקבל גלויה תכולה ומבחין. בקבלה שיש לנו בעיניים, בחיוך על הפנים ובחיבוק שיש לנו בלב. "
כולם כל כך נחמדים?
יש גם כאלה שלא פותחים את חלון המכונית, או פותחים ובפיהם שאלות שנובעות מחוסר אמון, חוסר תקווה ואפילו יאוש. כאן אנחנו בשילוב המסרים שבשלטים, החיוך, הקבלה, הברכה החמה, ההסבר הקצר – יוצרות חיבור מידי ומורידות מעט, או הרבה, את מפלס הניכור, האי אמון, ומפיחות, בכל מאודנו ובכל מהותנו, תקווה ואמונה ורצון ואהבה וכמיהה לשלום. אנחנו כאן, ונמשיך להיות כאן, עד הסכם מדיני מכבד ומקובל על כל הצדדים, שיוביל לשלום.