טוראית חן מנדלוביץ' (18) ממשגב, אחותו הצעירה של סמ"ר עוז מנדלוביץ' ז"ל, לוחם גדס"ר גולני שנפל במהלך פעילות צבאית בעזה במבצע צוק איתן. האב עופר מנדלוביץ', היה קצין בחטיבת גולני. שנתיים לאחר נפילת אחיה, התגייסה חן לקורס מדאגיו"ת במטרה להגיע לגדס"ר עם סיום הקורס ולהמשיך את שעשה עוזי, אשר חייו נקטפו.
מנדלוביץ' מהיישוב עצמון, עלתה על מדים בחודש יולי השנה. היא התגייסה לקורס מדריכי כושר קרבי לקראת השירות בגדוד הסיור של גולני. מבחינתה, זו המורשת של אחיה, שנהרג בעזה לפני שנתיים: לשרת באותו תפקיד ובאותה יחידה, להמשיך את מה שעשה וכל כך אהב.
מנדלוביץ' מסבירה על החלטתה: "לפני שהוא נהרג לא חשבתי על זה אבל עוז שהיה לוחם, בנוסף היה מדריך כושר קרבי. זה צ'ופר שהוא קיבל מהמפקדים שלו , תמיד אמר לי, כשתתגייסי, תלכי להיות מדריכת כושר קרבי. זה התפקיד שהכי מתאים לך והכי טוב לבנות בצבא'. עכשיו אני ממלאת את רצונו וסוגרת מעגל. ברגע שהחלטתי הלכתי עם זה".
מנדלוביץ' למדה בבית הספר משגב במגמת פסיכולוגי סוציולוגיה ולאחר מכן עברה למגמת גיאוגרפיה. בימים אלו היא בקורס מדאגיו"ת משקיעה את כל יכולותיה להצלחה שכן בתום הקורס ביקשה להגיע ליחידת הגדס"ר של גולני ולפיכך היא נדרשת ליכולות גבוהות מאוד.
החזרה אל היחידה שבה שירת עוז ושבמסגרתה נפל, לא מעצימה את הקושי?
"לא. אני חיה את הזיכרון ואת הגעגוע, והפצע על חסרונו קיים בי תמיד, אבל כדי להמשיך ולחיות ולא לשקוע בעצב, אני מחפשת את התכונות החזקות שלי ונאחזת בהן. השכול ביגר אותי מאוד, הכניס אותי לפרופורציות בחיים. דברים קטנים, שנראו לי נוראיים בעבר, היום הם כלום עבורי. גם הקשרים ביני לבין אחי וביני לבין אמא התהדקו עוד יותר, ודווקא העובדה שאני חוזרת אל המקום שבו החיים של עוז נעצרו, מחזקת אותי. אני מאמינה שכאשר אהיה ביחידה שלו, אצליח להשריש את הסיפור של עוזי בקרב החיילים ולגרום לכך שיכירו אותו ואת קווי האופי המיוחדים שלו, שתמיד גרמו לי להעריץ אותו. מצד אחד, כנר רגיש ועדין, ומהצד השני, לוחם אמיץ וגיבור, אדם שהניגודים בחייו הפכו אותו לכל כך מיוחד וראוי להערצה. ככה ארצה שיישאר בזיכרון של כולנו".
איך אמא קבלה את החלטתך ללכת בדרכו של עוזי?
אמא ממש עודדה ומעודדת אותי שאמשיך.
האב עופר: "עוזי נשלח על ידי יחידתו לקורס צ'ופר, לאחר כשנתיים בצבא, קורס מדריכי כושר גופני בוינגייט. בראש השנה האחרון בחייו, במהלך הקורס, עוזי בילה במשימת שמירות בוינגייט., קפצתי לבקרו שם, היה לנו כייף גדול לשבת יחד על אחת ממדשאות מכון וינגייט ולשוחח על החיים. עוזי מאד אהב את האווירה בקורס וקיבל החלטה, במהלכו, לצאת לקורס קצינים ולשוב כקצין ספורט ליחידתו, גדס"ר גולני. לבסוף, צמצום בתקנים לתפקיד, שיבש את התוכניות, ועוזי שב ליחידתו בתום הקורס כלוחם מן המניין.
"בקיץ של צוק איתן חן סיימה כיתה י' וכמו שאר חבריה לשכבה, במהלך י"א ו-י"ב קיבלה זימונים למבדקים. מכל התפקידים שהוצעו לה, בחרה לנסות ולהגיע לקורס מדריכי כושר קרבי ומשם להשתבץ ביחידתו של עוזי. גולני זו משפחה ענקית, חמה ותומכת. אמנם אינני אובייקטיבי כי גם אני יצאתי מ"בית היוצר" של גולני, אך לא נראה לי כי יש עוד יחידה צה"לית שהתחושה המשפחתית שלה כל כך מודגשת. בגולני הרי כולם שם 'אחים'. כמשפחה מחבקת, מאז נפילתו של עוזי, משפחת גולני לא עוזבת אותנו לרגע… החיבוק החם והתומך משאיר אותנו חיוניים ובחיים. כחלק מהחיבוק המיוחד, דואגת החטיבה לחבק ולתמוך גם באחים השכולים ומאפשרת להם לשרת בחטיבה במגוון תפקידים. אחת משתי מדריכות הכושר הקרבי של הגדס"ר עומדת להשתחרר בחודשיים הקרובים והמשבצת תישאר פנויה ותמתין לחן שתסיים את הקורס".
מבחינתי, גולת הכותרת בכל האושר והשמחה בגיוסה של חן ושיבוצה ביחידתו של עוזי, היא, כי החל מהעלייה הרגלית הבאה שלי לחרמון עם מסיימי המסלול, נצעד יחד, חן כמדריכת כושר קרבי של היחידה ואני. בקוצר רוח, אני ממתין לחוויה המדהימה הזו שתחזיר אותי ללילה שצעדתי אז עם עוזי, ומעתה ובמהלך השנתיים הבאות, עם חן שלי".
